שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "אל תתחתן אח שלי, אני עשיתי טעות"

    לדנה פלדמן טסלר נמאס לשמוע נשואים ואנשים שנמצאים בזוגיות ארוכת שנים מתלוננים על בני המין השני ומנסים להזהיר רווקים מלעשות את ה"טעות" שעשו בעצמם. אם כל כך רע לכם – היא תוהה בקול - מדוע אתם עדיין בזוגיות?

    "מתחתן? למה?! כל כך חבל... "; "עזוב אותך לא צריך לקנות פרה בשביל כוס חלב"; "תקשיב לי, אתה רק ארנק בשבילה"; "תברח, אח שלי, תברח", "רווק? טוב! אח שלי הסתדרת!"; "מתחתנת? יופי! אבל רק שתדעי שאחרי החתונה הכל משתנה ולא לטובה"; "נמאס מהגברים! כולם רוצים רק דבר אחד"; "כל הגברים מטומטמים אני אומרת לך הכי טוב לבד";

     

    עוד בנושא:

    "רווקה ממורמרת" - out, "חופשיה ומאושרת" - in

    השקרים הגדולים של זוגות נשואים

    איך תזהי שונא נשים ואיך תתגונני מפניו?

    הכול על זוגיות בפייסבוק של ערוץ יחסים

     

    מכירים? מכירות? נתקלתם ונתקלתן במשפטים הללו? וודאי שכן. אין רווק או רווקה שלא שמעו את "אמרות השפר" הללו, שמרביתן – תופתעו לדעת – מגיעות דווקא מאנשים שנמצאים במערכות יחסים של שנים, חלקם אף נשואים לכל דבר ועניין. מוזר, לא?

     

     

    בכל פעם שאני שומעת את המשפטים המכלילים והמזיקים הללו מפי אלו שאוחזים היטב בסטטוס "In a Relationship", אני נותרת פעורת פה. למען הסר ספק, לא מדובר באנשים לפני גירושין או פרידה, מדובר במי שככל הנראה יישאר עוד שנים רבות באותה מערכת יחסים.

     

    אז איך זה קורה ואם כל כך רע להם - מדוע הם עדיין בזוגיות? החלטתי לתהות בקול רם (נו טוב, בעיקר לכתוב על התופעה).

     

    המומחים החדשים

    אנשים שנמצאים בזוגיות ארוכת שנים אכן יודעים דבר או שנים על זוגיות, על עצמם ועל בן/ת הזוג הפרטי/ת שלהם. עם הגעת השגרה והריבים הזוגיים, לעיתים אף חולפת בראשם מחשבה כמו: "איך נפלתי, כמה מחזרות היו לי פעם, ומה אם שולה היפה עוד מחכה לי?" (נכון. אין ספק שהיא ממתינה. עם שתי קוקיות וגשר על השיניים).

     

    השלב הזה הוא השלב בו מתהווה בתוכם תחושה חזקה של החמצת חיים שלמים. בהסתכלות מהצד על החיים מגלים תמונה שאינה אידיאלית ואנשים מגלים לפתע שהמקום שבו הם נמצאים רחוק מאיך שדמיינו את החיים שלהם. זהו גם השלב בו נולד המרמור. ומה עושים איתו? מאשימים את בן/ת הזוג בהכל. למה? בגלל שעדיף תמיד להאשים גורם חיצוני (בן/ת הזוג זה מספיק חיצוני ומספיק קרוב והגיוני להטיח בו הכל, מאשר להסתכל פנימה על עצמנו).

     

    זהו גם השלב שבו אנשים שנמצאים במערכות יחסים קולטים שעבורם – שינוי ממשי בחיים יהיה מעט מדי ומאוחר מדי, והם מחליטים לעשות מעשה ולהזהיר את כל השאר מה"נורא" מכל - בני המין השני (אין ספק, מדובר בצדיקים של ממש!).

     

    אז מה היה לנו? גברים ונשים שקולטים שלא טוב להם, מנסים להבין למה, מגלים שאפשר להאשים את בן/ת הזוג בהיותו משתייך למין מסיום ויוצאים להציל את אחיהם ואחיותיהן למגדר. מה קורה פה? למה הם מעירים לסביבה אך מסרבים לשנות את חייהם? "הייתי מתגרש אבל הילדים..."; "אנו לא נעמוד בזה כלכלית" - הם רק חלק מהתירוצים שיגידו לעצמם ולשואלים אותם.

     

    אך האמת היא שרובם מפחדים מהבדידות, חרדים מלחיות עם עצמם לבד (זה הרבה יותר קשה, אין את מי להאשים בכל אכזבות החיים), ובעיקר הם יודעים, עמוק בפנים, שזה מאוד מקל כשיש את מי להאשים.

     

     

    האם הרווקים נבהלים?

    המזל הוא שלמרות כמות הממורמרים שנמצאים בסטטוס in a relationship ומנסים בכל הכוח להעביר מסר, עוד לא פגשתי רווק/ה שמעידים שהם שמעו מאחיהם הנשואים כמה הזוגיות קשה ולכן בחרו לוותר עליה. לכל היותר, הם מסכימים שאולי אצל אחרים באמת רע, אבל שאצלם יהיה אחרת.

     

    כי בינינו, אם מישהו באמת רוצה לחיות בזוגיות, מסרים של נשואים ממורמרים לא ישנו את כמיהתו למערכת יחסים. אז מה אתם אומרים, אולי שווה להפסיק לצאת בהצהרות שכל הגברים הם... וכל הנשים הן...?

     

    לי נראה שזה לא מקדם כלום, להפך - רק מגדיל את המרמור המגדרי, שלא לדבר על בזבז המון אנרגיה על שנאה. לא עדיף לשרוף את האנרגיה על משהו אחר? אולי לסדר את החיים הפרטים שלכם? מי יודע, אתם עלולים להיות עוד שמחים.

     

    בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכי נשוי והכי שונא את החיים שלו. אל באנדי
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים