חוזרים בתשובה: 10 השו"תים שהכי עניינו אתכם
האם גם על הומו חל איסור ייחוד עם בחורה? האם חברוּתה של אמי בכת הבאהיים מעכבת את הזיווג שלי? רווקה שיוצאת עם נשוי היא "נואפת"? והאם מותר ליהודי לקרוא תהילים עבור ערבי חולה? קבלו את עשרת השו"תים שזכו להכי הרבה קוראים בשנים החולפות. חדשו"ת - המהדורה המורחבת
1. האם בן חייב לשבת שִבעה על אב שבגד באמו?
שאלה:
האם לבן יש חיוב לשבת שבעה על אב שבגד באם במהלך שנים רבות? האב החזיק בפילגש רווקה, קיים עימה חיי אישות ואף נסע עמה פעמים רבות לחו"ל. בנוסף פגע באם מילולית ופיזית, וכן חילל בביתו שבת למרות היותו חובש כיפה (שלמה, אזור הצפון).
תשובה:
שלמה שלום.
אתה מעלה בעיה לא פשוטה. מצד אחד יש לבן כעס רב על האב, ונטיית הלב היא שלא לכבדו. מצד שני, ההלכה מחייבת לתת כבוד מינימאלי גם לאב רשע (שולחן ערוך יורה דעה, סעיף יח), ויש מחייבים זאת רק אם האב עשה תשובה מרשעו.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בהלכה בעניין אבלות נכתב, שאדם מומר או שפרש מכלל ישראל במעשיו, וכן ה"מוסרים" (מי שמסגירים אדם או רכוש ישראל לידי הנכרים) – עליהם אין מתאבלים, ואיני סבור שזה המקרה הנדון.
המוות מכפר על חטאי האדם, ולכן אפשר לדון את מי שנפטר כמי שכבר אינו רשע. בנוסף, צריך לזכור את כל הדברים הטובים שעשה האב בחייו (ויש להניח שאפשר למצוא רבים כאלה), ויש מקום להתפייסות עם דמותו של האב, ולכבדו אחרי מותו. כל טוב.
2. האם גם על הומו חל איסור "ייחוד" עם בחורה?
שאלה:
האם קיים איסור ייחוד בין בעל נטיות הפוכות (הומו) מוצהר ובחורה? (יאיר, ירושלים)
תשובה:
יאיר שלום.
איסור ייחוד קובע שאסור לגבר להיות במקום סגור (או במקום שאנשים אינם מגיעים לשם) עם אישה שאינה אשתו, או קרובת משפחתו (כמו אם, בת, אחות וכדומה).
יסוד האיסור הוא שהמציאות שבה הם לבד, עלולה להביא את השניים לקִרבה יתירה ולעשיית איסורים על פי ההלכה.
התורה וחכמים קבעו איסורים באופן כללי, וגם אם יש יוצאים מן הכלל – אין פרטים אלו מתירים את האיסור.
כך נקבעו גזרות והרחקות באיסורי שבת, בשר וחלב והלכות אחרות, גם אם הגזרות נראות לנו כיום רחוקות מאוד מן המציאות.
למשל, האיסור לשחות בשבת, יסודו בחשש שאדם עלול לעשות רפסודה, דבר שאולי היה רלוונטי בזמן הגזירה וכיום, נראה רחוק מאוד ממימוש. עם זאת, ההלכה של איסור השחייה לא השתנתה.
כל אדם מישראל מחויב במצוות, גם אם יש לו נטיות מיוחדות (לא כאן המקום לדון בנושא עדין זה, אני מתייחס לעובדה כפי שהוצגה בשאלה). לכן, האיסור של הייחוד קיים גם במקרה זה. כל טוב.
3. הוריי מתנגדים לנישואיי כי כלתי המיועדת ענייה. מה לעשות?
שאלה:
יש לי חברה מזה כשנתיים, אנחנו מאוהבים ורוצים להתחתן ולהקים בית בישראל. הוריי מתנגדים לחתונה, כי לדעתם חברתי באה ממשפחה לא מספיק מכובדת, ואין לה הרבה כסף. אני רוצה להתחתן, אבל תוהה אם זה נוגד את מצוות "כבד את אביך ואת אמך". מה לעשות? (שי).
תשובה:
שי שלום,
"כבוד אב ואם מצוות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו. כתוב כבד את אביך ואת אמך וכתוב כבד את ה' מהונך. ובאביו ואמו כתוב איש אמו ואביו תיראו וכתוב את ה' אלהיך תירא. כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כך ציווה על כבודם ומוראם" (רמב"ם ממרים ו, א). כלומר, מצוות כיבוד הורים חשובה ביותר, ושקולה ככיבוד ה' ומוראו.
עם כל חשיבותה של מצוות כיבוד אב ואם, ישנם גדרים ברורים למימושה של המצווה, ולא כל בקשה או דרישה של ההורה צריכה להתמלא על ידי הבן. מצד אחד הוגדרה המצווה כעשייה חיובית לסיפוק צרכיו הגופניים של ההורה הכלולים במצוות "כיבוד", ו"מורא" – יחס כאֶל מי שגדול מהבן, יחס הגורר התנהגות של "ריחוק" של כיבוד.
מצד שני, אם הבן רוצה ללמוד תורה במקום מסוים ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר קיימת סכנה - אינו צריך לשמוע לאביו בזה. וכן כותבים הפוסקים בפירוש בנוגע לשאלתך, ש"אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אינו צריך לשמוע אל האב" (חיי אדם כלל סז, טו).
כלומר, כיבוד ההורים הוא דווקא בדברים הנוגעים לרווחת וטובת חיי ההורים, אך לא מילוי כל רצונם, אם הדבר מתנגש עם צרכים מרכזיים בחיי הבן, כמו לימוד תורה או נישואין.
עיקרון זה צריך להסביר גם להורים הדורשים מילדיהם דברים שאינם כלולים בגדרי המצווה, וצריך להשתדל להסביר להם ולשדלם להסכים. ייתכן שלהורים יש סיבות משלהם וכדאי להקשיב להם, כי בדרך כלל הם רוצים את טובת ילדם. אולם, כאמור, אם חברתך היא אישה טובה וכו', וכל הבעיה היא רק חוסר כסף של משפחתה – אין הדבר מהווה גורם מונע שצריך להתחשב בו. כל טוב.
4. האם רווקה שיוצאת עם גבר נשוי נחשבת לנואפת?
שאלה:
האם בחורה רווקה שיוצאת עם גבר נשוי נחשבת נואפת? האם על פי ההלכה, היא תקבל עונש? (ימית, רמת השרון).
תשובה:
ימית שלום,
הבעיה בשאלתך איננה קשורה להגדרה של הרווקה (כ"נואפת" או משהו אחר), או איזה עונש תקבל. בכלל, ההנחיה של התורה היא לפעול לפי ערך המעשים ולא בגלל מתן שכר על מצווה או פחד מהעונש.
כך מופיעים הדברים בפרקי אבות: "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ ... הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס ", (אבות א, ג), כלומר, המניע לקיום המצוות הוא לא בשביל לקבל פרס. העונשים המוזכרים בתורה נועדו בעיקר להרתיע את המתקשים להתגבר על יצרם.
לכן, גם בנושא שאלתך יש לבחון את העניין, חומרתו והשלכותיו, לפי ערך המעשה, ולא לפי העונש.
גבר נשוי שיוצא עם אישה אחרת, בוגד(!) באשתו. בתחילת ימי בית שני, גברים הלכו עם נשים אחרות,
והנביא מלאכי ביקר תופעה זו במילים חריפות: "הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי, ב, יד). יש בדבריו שני הדגשים; א. עזיבת האישה החוקית מוגדרת כבגידה (וצריך לשים לב, כי מדובר בתקופה שהיה מותר לשאת אישה נוספת). ב. הגדרת האישה החוקית היא חברה ואשת ברית, וכך צריך להיות היחס בין זוג נשוי בכל הזמנים.
במעשה הבגידה אין הבדל אם הוא נעשה על ידי הגבר עם אישה רווקה או נשואה, כי החומרה היא בבגידה בבית ובמשפחה. פעמים אף מדובר במשפחה שיש בה ילדים, ובגידת האב באם, גורמת לקרעים גדולים בין הילדים והאב, קרעים שלפעמים אינם מתאחים לעולם, ומביאים השפעות שליליות על חיי הילדים.
גבר שאינו מוצא את סיפוקו ושלמותו בבית עם אשתו, צריך לגלות אחריות ולהחליט; או לנתק את הקשר עם אשתו על ידי גירושין, ולפתוח דף חדשה עם אחרת, או להתגבר על יצרו, ולהיות נאמן לאשתו ולמשפחתו. הרווקה, המאפשרת לגבר לבגוד באשתו, שותפה למעשה החמור, וכך צריך לבחון את המעשה. כל טוב.
5. אמי שייכת לכת הבהאית; זה מעכב את הזיווג שלי?
שאלה:
משפחתה של אמי הייתה משפחה יהודית כשרה לכל דבר, ובמהלך ילדותה הם הצטרפו לכת הבהאית. במהלך חייה, הכירה אמי את אבי, שהוא יהודי, והסכימה לחיות איתו כיהודייה לכל דבר. עדיין, למרות הכל, נותרה אמא שלי חצויה בין הדת היהודית לכת הבהאית (אפשר לומר שהיא יותר בהאית).
לאחרונה עלו בי מחשבות שאולי אני לא נחשבת ליהודייה בגלל העניין הזה, ואולי זה מה שמעכב את מציאת הזיווג שלי - אני בת 32 ועדיין לא היה לי קשר רציני וארוך (רווקה מחיפה).
תשובה:
שלום וברכה,
מבחינה הלכתית – מי שנולד כיהודי, אינו יכול לשנות את מצבו, וכהגדרתם של חז"ל "ישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מד א).גם אדם שהמיר דתו, ומתנהג כבן דת אחרת, עדיין דינו כיהודי לכל דבר. אמנם, יש הסתייגות ממנו וממעשיו, כדי שיחזור בו וישוב לעם ישראל, אולם כאמור אין הדבר משנה את מעמדו.
כך למשל נשאל ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ) שחי לפני כ 600 שנה בספרד, על האנוסים שחיו כגויים גמורים,
אולם נישאו בחופה וקידושין. הוא פסק על פי העיקרון הנזכר ש"אין בין ישראל למשומד בעניין זה כלום, (כי ישראל) אע"פ שחטא ישראל הוא", וכדברי האנשים, שהדס הגדֵל בין הקוצים – נקרא הדס, "ואפילו גר שנתגייר וחזר לסורו הרי הוא כישראל". (שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן מז).
מכיוון שאימך נולדה כיהודייה, גם אם האמינה והתנהגה לפי עקרונות הבהאים, אין הדבר גורם לה ולילדיה להפסיק להיות יהודים. במיוחד נכון הדבר מכיוון שנישאה כדת ישראל לאביך.
אגב, הדת הבהאית היא דת מונותיאיסטית, שאמנם יצאה מהאסלאם, אך מאמינה באחדות האלוה; אחדות המין האנושי; חיפוש אחר האמת; חיזוק היסוד המשותף של כל הדתות; אמונה בהרמוניה בסיסית בין דת למדע; התנדבות; שוויון בין גברים לנשים; מונוגמיה; שלילת דעות קדומות ואמונות טפלות; ציות קפדני לממשלה המקומית, אי נשיאת נשק ולוחמה ואיסור על השתתפות בכוח צבאי של מדינה כלשהי, למעט כוחות או"ם; חינוך חובה בכל העולם; חיפוש אחר פתרון לבעיה הכלכלית העולמית; שימוש בשפה עולמית (בעבר אספרנטו וכיום אנגלית) - וחתירה לשלום עולמי תחת ממשלה בינלאומית שתקבל לידיה חלק מסמכויות של המדינות (ע"פ ויקיפדיה).
כך שגם הרבה מעקרונות הבהאים אינם סותרים את עקרונות הדת היהודית, ולכן כנראה גם הספקות המלווים את אימך. ממילא, את נחשבת כיהודיה כשרה לכל דבר, ואת העיכוב במציאת הזיווג צריך לפתור בדרכים רציונאליות. כמובן, שאפשר ורצוי תמיד להרבות בתפילה, בנתינת צדקה ובמעשים טובים, דברים העוזרים ומועילים בכל מצב קשה. כל טוב ובהצלחה.
6. המזוזה נפלה בחנוכת הבית; האם זה סימן למשהו?
שאלה:
ביום שבו ישנו בפעם הראשונה בדירה החדשה, עשינו חנוכת בית וקבענו מזוזה בדלת הכניסה, כמו גם בחדרים. יום למחרת נפל בית המזוזה שנקבע בכניסה לבית. חשוב לציין שבית המזוזה היה תפוס רק עם דבק דו-צדדי. האם זה סימן למשהו ומה צריך לעשות? (יוסי אלמליח, נתניה).
תשובה:
יוסי שלום,
נפילת המזוזה היא סימן שההדבקה לא העשתה באמצעות דבק חזק, וכי צריך לקבוע אותה שוב בדבק חזק, בברגים או במסמרים.
חנוכת הבית הוא מנהג יפה וחשוב, במנהג זה נכנסים לבית בתפילות ובברכות, טקס המכניס תוכן רוחני לבית הגשמי, כאומרים, לא הקירות והגג העשויים מאבן הם אלו שיקבעו את עתיד הגרים בו, אלא דווקא התכנים הרוחניים השוררים בבית, הם שיעזרו לבני הבית לחיות באהבה ובשלום. עם זאת, צריך להיזהר מאמונות שונות שאנשים מייחסים לאירועים כגון אלו בשאלתך. בדרך כלל הם מעידים על סיבות פרוזאיות כגון זו שציינתי (הדבק הפגום).
צריך לבדוק את המזוזות כדי לדעת אם הן כשרות, ומתקיימות בהן מצוות המזוזה, כמו כן, צריך לבדוק את מעשי האנשים אם הם מתוקנים וישרים, ולא להשליך את סיבות הצרות על המזוזות ולהמשיך לעשות מעשים שליליים. ברכות לבית החדש, ושתזכו למלאו במעשים טובים. כל טוב.
7. מותר ליהודי לקרוא תהלים לרפואת ערבי חולה?
שאלה:
האם מותר ליהודייה לקרוא פרקי תהלים עבור ערבי חולה? (מירי, מרכז).
תשובה:
מירי שלום,
כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא נשא תפילה על ייעודו של הבית כמקום מרכזי לפגישת האדם עם ה'. בתוך תפילתו הוא מוסיף: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ: כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי". (מלכים א ח מא – מג) כלומר, בית המקדש יהיה מקום תפילה גם עבור אומות העולם.
גם בתורה, כאשר אבימלך, מלך גרר, נענש אחרי שלקח את שרה, ה' אומר לו להחזירה ולבקש מאברהם שיתפלל עבורו.
ואכן, בהמשך נאמר: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ" (בראשית כ יז). ואכן, במשך שנים רבות, נהגו בקהילות ישראל להוסיף בשבת וימים טובים, תפילה מיוחדת לשלום הקיסר או המלך הנכרי של המדינה שבה גרו, ועד היום אפשר למצוא תפילה זו בסידורים ישנים.
יסוד הדברים הוא שעם ישראל אינו שולל את קיומם של עמים אחרים. אדרבה. חזון אחרית הימים שלנו הוא שנהיה "אור לגויים", וכדבריו של ישעיהו בנבואתו המפורסמת: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו פרק ב', פסוקים ב'-ד').
כאשר יש מלחמה על אויב המאיים ומסכן אותנו, יש מצווה להילחם ולא להירתע ואף להרגו. אולם, במציאות רגילה, בוודאי שיש מצווה לדאוג לאדם הנמצא בצרה, גם אם אינו בן ברית.
חכמים אף תיקנו תקנות מיוחדות לעזור ולתת צדקה לעניים נוכריים מפני דרכי שלום (מסכת גיטין דף נט, ב). לכן, אין שום מניעה להתפלל על אדם הגון גם הוא ערבי, ואין מניעה לעשות זאת על ידי אמירת תהלים. כל טוב.
8. האם לדווח למעביד על עובד קשה יום שגונב?
שאלה:
האם מותר לספר למעביד שאחד העובדים גונב? אני עובד במקום שעוזר לאנשים קשי יום, ושמתי לב שאחד העובדים גונב כסף מהקופה, ולבעל הבית אין דרך לגלות את זה, אם אני לא אספר לו. מה עלי לעשות? (רועי, חולון).
תשובה:
רועי שלום,
שאלתך נוגעת לשני עקרונות חשובים הנראים במבט ראשוני, כסותרים זה את זה; מצד אחד, גילוי המקרה לבעל הבית נראה כהלשנה, דבר שחכמים הסתייגו ממנו וגינו מאוד. הדבר אף גובל באיסור לשון הרע, דבר חמור שחכמים הישווהו לעבירות החמורות שבתורה (מסכת ערכין דף טו).
מצד שני, כאשר אדם יודע על עוול או נזק שעלול להיגרם לחברו - הוא חייב לספר ולמנוע את המעשה, ומי שאינו מדווח, עובר על איסור. את הפסוק: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" (ויקרא פרק ה', א'), פירשו חכמים כך שהיודע עדות חייב להעיד, ופסקו להלכה: "כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו, ויש לחבירו תועלת בעדותו, חייב להעיד" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ח).
איסור זה נובע מהחובה הכללית להיחלץ לעזרתו של הזקוק לעזרה, והאיסור להתעלם מחובה זו.
חובה זו מעוגנת במצוות השבת אבידה, וכך נפסק להלכה: "הרואה את חבירו טובע בים, או לסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל, ולא הציל; או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו; או שידע בעובד כוכבים או באנס שהוא בא על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכיוצא בדברים אלו, עובר על לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז)" (שולחן ערוך חושן משפט סימן תכו). כלומר, חייבים למנוע נזק (כאשר אפשר), בין אם הנזק הצפוי הוא גופני, או אפילו הפסד ממון.
ממילא, כאשר אחד העובדים גונב מהקופה – יש חובה לדווח לבעלים. אם כן, כיצד מיישבים בין שני עקרונות אלו; בין החובה לעזור ולדווח לבעל הבית, ובין האיסור להלשין ולומר לשון הרע?
מסתבר, שחובת הדיווח גוברת, משום שמעשה הגניבה הוא עבירה, וכשם שאדם חייב להעיד בבית דין, אף על פי שבזה מתגלה קלונו של העבריין. קיימת רק הסתייגות אחת והיא, שהדיווח הוא אמת ברורה ולא השערה.
הרב חיים דוד הלוי ז"ל, רבה של תל אביב, דן בספרו (עשה לך רב, א שאלה א), בנושא "מודיע" למס הכנסה. לדעתו, הדבר מותר, מכיוון שמצילים את המדינה מעבריינים המעלימים מס, ומזיקים למדינה. הוא מסייג היתר זה, בתנאי שהמודיע אינו מקבל שכר או אחוזים עבור המידע. (אלא אם מקבל שכר במסגרת עבודתו בשלטונות המס, או איש משטרה)
לכן, בנידון שאלתך, עליך לדווח לבעלים. גם כאשר מדובר בעובד קשה יום, אין הדבר מתיר לו לגנוב כי אין הבדל הלכתי בין אדם הגונב בגלל שהוא קשה יום, או סתם עבריין, גניבה היא גניבה!
אם יש אדם החי במחסור יש חובה לחברה לעזור לו בכלים המצויים בידה, אולם לא בדרכים פסולות של גניבה. כל טוב.
9. מותר לשלומית לבנות סוכה?
שאלה:
האם לאישה מותר לבנות סוכה?
תשובה:
נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, כלומר מצוות של עשייה חיובית התלויות בזמן. מקובל להסביר, כי נשים פטורות ממצוות אלו, מכיוון שייתכנו מצבים שבהם הנשים תהיינה עסוקות בטיפול בילדים קטנים (הנקה וכדומה), שאינם מבינים שאימם צריכה לקיים מצוות.
מכל מקום, הנשים רשאיות לקיים גם מצוות אלו, ואף לברך עליהם (לפי מנהג האשכנזים). כך הוא גם ביחס למצוות סוכה,
ובפרט שזו מצווה משפחתית, שהרי נאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ"ב), ואמרו חז"ל: "תשבו, כעין תדורו", כלומר שהשהות בסוכה צריך להיות כפי ששוהים בבית, ובוודאי שהוא כולל שהות של המשפחה כולה.
לכן, האישה קשורה למצוות הסוכה, יכולה לקיימה, ואף להקים את הסוכה. וכן נאמר בפירוש בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרלה).
אגב, בדיון בגמרא על פרטי הלכות סוכה, מסופר כי המלכה הילני שהייתה אחת ממלכות חֲדָיֵבּ, ששלטה לפני כאלפיים שנה, וידועה במקורות היהודים כצדקת גדולה, שהתגיירה וסייעה לעניי עם ישראל. על פי המסורת היהודית, החליטו השניים להתגייר, ולתרום כסף רב לממלכה היהודית בארץ ישראל. הילני המלכה בנתה ארמונות מפוארים בירושלים, בתחום עיר דוד של ימינו) בנתה סוכה לה ולבניה וחכמים באו לבקר שם (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ב).
10. מותר לאם להשתתף בחתונת בתה בזמן אבל?
שאלה:
סבתי הלכה לעולמה בשיבה טובה לפני שבוע, ואני אמורה להתחתן, בעזרת השם, בעוד שבוע וחצי - לפני תום 30 הימים, ולאחר שקמה אמי מהשבעה. האם אמי יכולה להשתתף בחתונתי כרגיל? (לי, מרכז).
תשובה:
לי, שלום וברכות לחתונתך.
החיים מסובבים במציאות מורכבת, שבה לפעמים עצב ושמחה מעורבים. ההלכה עוזרת לנו למצוא דפוסי
התנהגות בהתאם לנסיבות השונות, כמו חתונתך.
א. דרך היהדות היא שהאבל אסור בשמחה (שו"ע יו"ד שצא, א). הגדרות השמחה ופרטי ההלכות כתובים בפירוט בספרי ההלכה.
ב. בקשר להשתתפות אבלים בחתונות נאמר בהלכה כי אין נכנסים לבית המשתה בתוך ה"שלושים" באבלות על קרובי משפחה, ובתוך השנה באבלות על הורים (שם, שם, ב). הרמ"א מוסיף שהמנהג הוא שאין אוכלים בשום סעודה גדולה במשך כל השנה כולה, אם הסעודה היא מחוץ לביתו של האבל, אולם בתוך ביתו - מותר, מלבד סעודת נישואין, שאסור להשתתף בה, אף אם היא בתוך ביתו (שם).
ג. להיות נוכחים בזמן החופה, אם אין אוכלים שם - יש מתירים, ויש אוסרים. לדעת האוסרים, יכול האבל לעמוד מחוץ למקום האירוע, ומשם לשמוע את ברכות הנישואין (שם, ג).
הרמ"א מוסיף שבאשכנז נהגו שאָבֵל אינו נכנס כלל, אפילו לחופה - אם היא נערכת במקום הסעודה, אולם מותר להשתתף בחופה אם היא מתקיימת בבית הכנסת. הוא מעיר שיש מתירים לאבלים להשתתף אפילו בסעודה, בתנאי שהאבל עוזר ומשתתף בהגשה לסעודה, אולם הוא עצמו אינו אוכל עמם.
ד. האחרונים מבארים שדין זה - שמקילים לאבלים להשתתף כעוזרים בסעודה - נכון לגבי כל הקרובים האבלים אחרי ה"שבעה", ואחרי ה"שלושים" למי שאבלים על הורים. ואולם, אם האבל הוא אח או אחות של החתן או הכלה, מקילים עליהם להשתתף בסעודה כעוזרים, בתנאי שיאכלו במקום אחר (גשר החיים כא ח, יב).
ה. דברים אלו נכונים לגבי שאר קרובי חתן וכלה. אולם לגבי ההורים - מקילים יותר. הטעם הוא שיום החתונה נחשב ליום טוב לחתן ולכלה. הימנעותם של ההורים מלהשתתף בחתונתם - עלולה לגרום לצער רב לחתן ולכלה. כדי למנוע צער זה, הקלו הפוסקים להורים להשתתף בסעודה, ואפילו אם אינם עוזרים לסעודה.
האחרונים מסבירים את ההיתר להשתתף בסעודה עצמה, משום שאין האכילה עצמה נחשבת כדבר המשמח, אלא, מכיוון שאבל אסור להשתתף בשמחת נישואין - הרי הוא אסור גם באכילה. אולם הורים, שהתירו להם להשתתף בשמחת הנישואין, ממילא גם אין לגביהם איסור על השתתפות בסעודה (שו"ת אגרות משה יו"ד ב קעא).
מכל מקום רצוי להשתדל ולעשות שינוי כל שהוא בסעודה. מסתבר שהיתר זה נכון גם בתוך ה"שלושים", וכמו שהקילו לאחים של החתן והכלה.
סיכום:
א. אבל אסור להשתתף בשמחת חתונה.
ב. לאחר ה"שבעה" באבלות על קרובים, ולאחר ה"שלושים" באבלות על הורים - יש מתירים להשתתף בשמחה כאשר האבל עוזר לסעודה, אך אסור לאכול עם המסובים.
ג. אם האבל הוא אח או אחות של החתן והכלה - יש מקילים, שאפילו בתוך ה"שלושים" מותר להשתתף כעוזר.
ד. הורי חתן וכלה מותרים להשתתף בסעודה ובשמחה, ואפילו בתוך ה"שלושים". עם זאת, רצוי שיעשו שינוי כל שהוא באכילה.
כל טוב ובשורות טובות.
לפנייה לכתב/ת 
