נדב אבקסיס והזוגיות המיוחדת עם מירה

נדב אבקסיס (42), הוא סטנדאפיסט ושחקן, בן למשפחה דתית בת תשעה אחים ואחיות. לאורך השנה האחרונה תיעד נדב את חייו במסגרת הדוקו-ריאליטי של HOT "מחוברים+". נדב שופע ההומור, עבר לפחות שתי החלטות קשות וגורליות בחייו: בראשונה היא חזר בשאלה ובשנייה יצא מהארון והחליט להביא לעולם תינוקת קטנה כאקט של שותפות עם רווקה סטרייטית בשם מירה.

אנחנו, כקהל שבע סנסציות, לא מורגלים לרדת לעומקה של חווייתו האישית של האחר. להרגיש את ההתלבטות המייסרת, את הניסיונות להיות כמו כולם, את האכזבה והכעס המופנים כלפי עצמך, את הכפייה לשקר לעצמך ולאחרים, את המלכודת שבה לכל דרך שתבחר יש משמעויות כבדות ואת הפחד המצמית מתוצאותיהן.

נדב לקח שתי החלטות שכאלה אשר העמידו אותו לא רק מול הוריו אלא מול סוללה של משפחה קרובה, ובכל זאת, הוא לא איבד את שמחת החיים שלו, את ההומור שלו, את האופטימיות שלו או את התשוקה להמשיך. זה לא פשוט "להילחם" לבד מול כל החזיתות.

מול ההורים והמשפחה עדיין מתנהל בקרבו המאבק לקבלה. עדיין אמא שלו קוראת לו "בעיה", עדיין היא מקווה שהוא יתרפא והוא, מצידו, עדיין כַמה לחיבוק מקבל. בחזית של מירה קורה תהליך מעניין המתרחש בקרב רבים מאיתנו - שניהם חולקים אינטרס משותף - את שירה הקטנה, ובכל זאת ולמרות זאת – במקום שתיווצר ביניהם אחווה ושותפות, השניים מנהלים מלחמה.

המאבק לשיפור עמדות

נדב משקף במידה רבה את המחיר שאדם בתרבות האינדיבידואלית שבה אנו חיים, צריך לשלם. מצד אחד, התרבות מעודדת כל אחד לממש את עצמו ומצד שני, היא הופכת כל אדם לאי בודד החייב לשמור על האינטרסים שלו כדי לממש את עצמו ואת הצרכים שלו. זו הסיבה שזוגיות/נישואים חשובים היום יותר מאי-פעם.

בנדב אין אהבה רומנטית למירה. עד כה אין שום דבר מפתיע מפני שהזוגיות ביניהם לא התיימרה להיות כזו. אבל מכאן ועד להימנע אפילו מלעלות למירה לדירה כדי לקחת את הילדה - המרחק גדול. מה קרה שהמצב החמיר עד כדי כך? התשובה היא מאבק על שיפור עמדות. ותהליך שהיה כך היה: נדב ומירה נכנסו לזוגיות אי-שוויונית. זה קורה לרבים מאיתנו התופסים את בן/בת-הזוג כיותר חכם, יותר עשיר, יותר מבוקש.

חוסר איזון שכזה מעמיד את הנחוּת מבני הזוג בצד התלותי על רצף השליטה, ואת החוויה שלו כמניעה לפעולה לשפר עמדות ולהקל על מידת הפגיעות. וכאן מתחילה הבעיה: הטקטיקות שמירה משתמשת בהן כדי לשפר את מקומה בזוגיות, לקויות עד כדי כך שהן משיגות את התוצאה ההפוכה מהמצופה. בכל הזדמנות מירה מתלוננת, מתחננת, מצטדקת, כועסת, שואלת שוב ושוב....ושוב.....ושוב ומנסה לסחוט הבטחות: "תבטיח לי שהילד השני שלך יהיה ממני".

מירה לעד תהיה האמא של הבת שלו. אבקסיס

ההסבר התיאורטי לתופעה, הוא שיש אנשים המתמודדים עם הרצון לבסס את היציבות של הקשר דרך "דאגת-יתר" כמו התמקדות מוחלטת באחר, התנהגויות חודרניות ושתלטניות או התפרצויות. אך אל תתבלבלו, הנתינה הגדולה לבן-הזוג איננה נקייה אלא מיועדת לשמש כתעודת ביטוח כך שככל שבן-הזוג "החזק" יהיה תלותי יותר בהתנהגויות הדאגה של הנחוּת – כך הסיכוי שהוא יעזוב יהיה נמוך יותר.

וככל שהנתינה ודאגת היתר גדולים יותר, כך תחושת הקורבן מתחזקת ואיתה מתרבות התלונות, הטענות, המענות והקובלנות נגד בן-הזוג. בזוגיות אי-שוויונית יש, אם כך, מחיר גם עבור הצד החזק מבין השניים כמו ההתמודדות עם חוסר הביטחון של הפגיע, עם התנהגויות החרדה שלו והתלותיות שלו, ואכן מחקרים מראים כי לטקטיקות שכאלה יש בדרך-כלל תוצאה הפוכה – דחיית העזרה ופגיעה ביחסים.

לתהליך שיפור העמדות יש נטייה להחמיר עם שני הצדדים, כך שככל שה"תלותי" מתאמץ יותר להקל על עצמו כך ה"חזק" מתרחק יותר ומעדיף לקחת ולהחזיר את הילדה ברחוב במקום לעלות לדירה. מה שנתפס כחוסר התחשבות מצד נדב כלפי מירה, מתברר כדינאמיקה של התנהלות לקויה המגבירה את המצוקה של שניהם.

אז מה עושים?

ביקורת עצמית! הרי נדב בחר במירה לשמש כאם ביתו. זוהי כבר נקודת פתיחה חזקה. במקום לכפות עליו קירבה וחברות בטקטיקות מרחיקות – על מירה לבנות את עצמה, להכיר ביכולותיה, לחשוף את חולשותיה בכנות ובפתיחות ולחזק אותן. בתהליך שכזה היא תבנה את ביטחונה העצמי על סמך יכולותיה המתעצמים ותצליח לצמצם את אי-השוויון מתוך כוח פנימי שיעורר בנדב את הרצון לשוחח איתה, לשתף אותה בחייו, להתעניין בחייה, להתייעץ איתה בהתלבטויותיו ואולי אפילו לעשות זאת בבית קפה (כמו שהיא כל כך רצתה).

אלא שתהליך כזה דורש מאמצים רבים לאורך זמן. נדמה לנו שיותר קל ומהיר יהיה לסחוט אהדה רגשית, לסכם במילים שאנחנו לא רק הורים לשירה אלא גם חברים, ולהזכיר שוב ושוב מהו כוחנו במשוואה: "אני אמא של הבת שלך וכך אני אהיה לעולם".

נדב, כמו הרבה אחרים בחברה הישראלית, אומנם לא לבד אבל בהחלט מרגיש בודד. גם בזוגיות שלו. ואני מעריצה את הדרך שבה הוא הלך ועדיין הולך, לבד. את הכנות, הפתיחות, ההקשבה לקבל עצה וללמוד.

את האופטימיות לנסות שוב ושוב למרות האכזבות החוזרות. המון כוחות נפש נדרשים להרים את עצמך כל פעם מחדש ולנהל את חייך מול כל החזיתות לבד אבל עם חיוך מתוק.

הכותבת היא ד"ר אורלי בלומברג-מזרחי, מייסדת "בלב שלם", זיהוי הפוטנציאל בזוגיות, חוקרת בעיות בחיי נישואים.