שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עוד לא אבדה תקוותנו: יש חיים בפתח-תקווה
    שוק שוקק, פאב אירי, אוכל טריפוליטאי, פינות על הירקון והרבה היסטוריה ציונית: יש מספיק סיבות טובות לנסוע ליום טיול באם המושבות

    כל כך הרבה בדיחות יש על פתח-תקווה, שאנחנו באמת לא יודעים איפה להתחיל. אבל אם נניח לרגע את התדמית בצד, מדובר בעיר שעברה מהפך די גדול בשנים האחרונות. היום, גם למי שאין תעודת תושב יש סיבה להגיע לאם המושבות, גם בזכות כמה אתרים ששווים גיחה וגם בזכות מוסדות קולינריים מעניינים. הנה כמה המלצות.

     

    לחובבי הקניות: השוק  

    ברחוב הברון הירש שכן מאז ומתמיד השוק המקומי, עוד מימי המושבה הקטנה. הרחוב נסלל בצורה

    מעוקלת בלי סיבובים חדים, והשוק נקבע במקום הזה כדי לאפשר לדיליז'נסים ולעגלות הרתומות לחמורים, שהעבירו את הסחורות מהכפרים הערביים בסביבה, לנוע ביתר קלות.

     

    כיום, אחרי לא מעט שדרוגים שעבר בשנים האחרונות, השוק הוא אבן שואבת לתושבי העיר והסביבה. השדרה המרכזית חופתה כדי להגן מפני השמש והגשמים. בדוכנים מחכים, מבריקים ונוצצים מרוב טריות, פירות, ירקות, דגים, בשר, קטניות ודברי מאפה. בחנויות המקיפות את השוק אפשר לקנות ממתקים - בעיקר מז'אנר סוכריות הגומי - ממש בזול, פרחים, כלים חד־פעמיים וגם נעליים ובגדים.

    השוק בפתח-תקווה (צילום דודו פריד) (צילום דודו פריד)
    השוק בפתח-תקווה(צילום דודו פריד)

     

    לחובבי הטבע: מקורות הירקון  

    אמנם בפתח-תקווה אין ים, אבל הירקון, נקי מתמיד, מושך אליו בכל שבת צעירים ומשפחות לשחות בבריכותיו או לנסוע לאורכו באופניים עד נמל תל־אביב. כדי להגיע נכנסים במחלף ירקון, ופונים מערבה לכיוון העיר.

     

    מיד אחרי הצומת פונים ימינה לשביל החולף ליד מסעדה ("המקום של יגאל"). ממשיכים ישר ובפנייה הראשונה ימינה חוצים מתחת לכביש ומגיעים. מכאן מתפתלים שבילים רבים. אחד מהם מקביל לכביש ‭,5‬ והיתר נכנסים לעומק ומתפזרים בסביבה.

     

    אחד האזורים הפופולריים לטיולים מכונה אבו־רבאח, על שם החורבה הנמצאת במקום. סביב המבנה יש יופי של מקום לפיקניקים, עם עצי ענק, סוככים ומצלים, בריכות עם נופרים יפהפיים והרבה שקט. סבך השבילים משתייך גם לשביל ישראל, ויש בו נתיבים לרכבי שטח ולאופניים.

     

    אפשר לרבוץ בפינה נחמדה על שפת הנחל ולשכשך רגליים במעברי המים. בקטע הראשון של הירקון, המגיע מהמעיינות, זורמים מים טהורים, ולכן הצמחייה שופעת ובעלי החיים חוגגים. באחת הנקודות ישנו מפגש עם נחל קנה, הנשפך לירקון.

     

    בריכת הנופרים במקורות הירקון (קרדיט: ערן גלאור) (קרדיט: ערן גלאור)
    בריכת הנופרים במקורות הירקון(קרדיט: ערן גלאור)

     

    לחובבי היסטוריה  

    בית אברהם שפירא (רחוב הרצל ‭(20‬: הרבה סיפורים ואגדות נקשרו בשמו ובפועלו של אברהם שפירא, שכיהן כשומר ראשם של הנציב העליון הרברט סמואל, של חיים ויצמן ועוד. שפירא עלה לארץ כילד, ומשפחתו התיישבה בשולי כיכר המייסדים של היום, יחד עם הגרעין המייסד של המושבה. בשנת 1905 הוא החל לבנות את ביתו בקצה המושבה, על גבעה השולטת על סביבתה וממנה ניתן להגן על המקום מפני האיומים מכיוון מזרח.

     

    הבית נבנה במשך שנתיים מלבני כורכר שהובאו מהגבעות עליהם בנויה כיום בני־ברק. הוא היה גדול ממדים מתוך כוונה לקיים בו כינוסים ומפגשים בנושאי שמירה וביטחון. ואכן, חצר הבית שימשה להתכנסות שומרי פתח־תקווה, ולימים התכנסו בו באופן קבוע מפקדי וחברי ארגון ההגנה. מבית זה ומחצר זו יצאו שומרי המושבה כדי להגן עליה בפרעות תרפ"א (1921). לימים נערכו במקום גם סולחות עם נציגי שבטי הערבים השכנים.

     

    עם השנים צורתו הפנימית של הבית שונתה, אך ציורי הקיר חודשו, והמרצפות המקוריות נשארו. לאחר פטירתו של שפירא בגיל 93 ב-‭,1965‬ הועבר הבית על פי צוואתו לרשות עיריית פתח-תקווה. הוא שימש כמשכן לספרייה, לפעילות החברה להגנת הטבע, וכיום משמש כבית תרבות. החדרים משמשים לתצוגת כלי נשק ותחמושת מתקופת ראשית המושבה, כמו גם מסמכים ותעודות של שפירא. לפני כעשר שנים עבר המתחם שימור מלא.

     

    בית אברהם שפירא (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
    בית אברהם שפירא(צילום: יובל חן)

     

    כיכר המייסדים: כאן, בפינת הרחובות חיים עוזר, חובבי ציון, פינסקר ושטמפפר, נולדה אם המושבות בבוקר לח בשנת תרל"ח. במקום בו שוכנת היום הכיכר, ומאות יונים מתגודדות סביב מזרקת המים הגדולה, קבעו מייסדי

    פתח-תקווה את ביתם.

     

    ראשוני המתיישבים בחרו בגבעה, כדי לשלוט על השטח, אבל גם כדי להימלט מהביצות שיצרו מי הירקון בהיעדר מערכת ניקוז. הביצות הביאו יתושי אנופלס, שגרמו למחלת הקדחת ולמחלות מעיים ועיניים.

     

    הגבעה הייתה מרכז החיים החברתיים, התרבותיים והכלכליים של מתיישבי אם המושבות. סביבה הקימו את מבני המגורים, מבני הציבור ואמצעי הייצור. במקום הוקמו גם בית הדואר, בית הכנסת, בית ועד המושבה, מרפאה, בית מרקחת ובשעת הצורך גם מקום לאשפוז חולים.

     

    בחיבור בין הרחובות חובבי ציון ופינסקר חפרו את הבאר הראשונה. לאורך רחוב שטמפפר מוקמו בתיהם של משפחת יצחק צבי ושרה ביילה שפירא, וכן הרב זרח ברנט. בצד הכיכר, מול בתיהם של גוטמן, סלומון ושטמפפר, נקבעה תחנת הדיליז'נסים שהובילו ליפו.

     

    כיכר המייסדים בפ"ת (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
    כיכר המייסדים בפ"ת(צילום: יובל חן)

     

    לבליינים

    תרל"ח: בר ישראלי שמשלב בין ישן לחדש ויכול היה לקום רק בפתח-תקווה, ולא רק משום ששמו מציין את שנת הקמת העיר. בתפריט האלכוהול מככבות בירות ישראליות מהחבית, ובאגף הקוקטיילים תמצאו את "הדבורה מאיה‭,"‬ "מזרקי‭,"‬ "קן לציפור‭,"‬ "יענקל'ה" ועוד.

     

    בין לבין אוכלים פה צ'יפס, אדממה ונאצ'וס, וגם טוסט, פוקצ'ה וסלט טבולה. התפריט המוזיקלי מבוסס על שירים ישראליים, כמובן, ובכל יום בחצות מוצעים צ'ייסרים בעשרה שקלים בלבד, כשברקע מתנגנת "הבלדה על יואל משה סלומון‭."‬ בשעות ‭20:00‬-‭21:00‬ יש ‭,Happy Hour‬ במסגרתה על כל הזמנת משקה אלכוהולי מקבלים משקה נוסף.

     

    בימי ראשון מתקיים רב "תרל"חבית" - תמורת 50 שקל מקבע לים בירה חופשית כל הערב. בערבי שלישי מתקיים ערב "תרל"חלוץ" - כל אורח שמגיע עם חפץ ישראלי (כובע טמבל, חולצת תנועה כלשהי, מגל) מקבל שליש בירה חינם (ברקת 9, 054-3061921, א-ה מ-20:00 עד אחרון הלקוחות, מוצ"ש משעה אחרי צאת השבת).

     

    מבלים ב"תרל"ח (צילום: מתוך אתר הפייסבוק של תרל"ח) (צתילום: מתוך אתר הפייסבוק של תרל"ח) (צתילום: מתוך אתר הפייסבוק של תרל
    מבלים ב"תרל"ח (צילום: מתוך אתר הפייסבוק של תרל"ח)

     

    אוסקר וויילד: פאב אירי בהשראת הסופר והמחזאי אוסקר וויילד. האווירה התקופתית הושגה באמצעות פרטי אספנות שהובאו מאירלנד, ויטראז'ים שעוצבו על ידי אמן בלגי נודע, שנדלירים שעוצבו במיוחד, רהיטים שנבנו על ידי נגרים שקיבלו ייעוץ והדרכה על תכונות העץ באירלנד, וכמובן מאות תמונות המקשטות את קירות הפאב.

     

    באולם המרכזי בר גדול ובו מעל ל-140 סוגי וויסקי, יותר ממחציתם סינגל מאלט בלעדיים. יש גם 50 סוגי בירות (15 מהם נמזגים מברז מצופה זהב).‬ ויש גם מבחר גדול של קוניאק, כשהיקר ביותר הוא רמי מרטן לואי טרז במחיר 13 אלף שקל לבקבוק. מתוך רצון לעודד הרגלי נהיגה בטוחה, השיקו בעלי הפאב יוזמה חדשנית - שירות הסעות עד הבית לבליינים שלא יוכלו לנהוג בעצמם (השחם ‭03-6205090 ,36‬ א'-שבת מ-‭17:00‬ ועד שעות הלילה המאוחרות‭.(

     

    לאכלנים

    הרמאנוס: בתל-אביב אפשר למצוא מסעדות טאפאס כמו זבל. בפתח-תקווה צריך לחפש היטב, ואז מוצאים את הרמאנוס, טאפאס בר המציין בימים אלה שנה להקמתו. בכניסה המארחת תקבל את פניכם בברכת "אולה" חייכנית, ומכאן ואילך תרגישו כמו בטיול בחבל הבאסקים - אם לא ניקח בחשבון את התפריט המוזיקלי, שלא תמיד קשור לזה הקולינרי.

     

    את הערב כדאי לפתוח עם סנגריה מתקתקה, ומכאן לשוטט ברחבי התפריט, המחולק לטאפאס ירקות, טאפאס ים וטאפאס בשר. המלצות? בייבי ארטישוק מאגף הירקות (28 שקל‭,(‬ שרימפס בקזואלה (32 שקל) או בבלילת בירה (38 שקל) מהים, ונתח פילה בקר משופד על סלט בורגול מהבשרים (38 שקל).

     

    המנות מגיעות בצלחות חרס קטנות וצבעוניות, ובקינוחים אפשר לבחור בין אופציה ספרדית למהדרין כמו צ'ורוס (20 שקל)‬ או קינוחים מהצד האשכנזי כמו גרסה מודרנית לעוגת ביסקוויטים (35 שקל).

     

    מדי יום רביעי מתקיימת במקום מסיבה ספרדית, הפונה לקהל הבוגר יותר ומתובלת באמנים מתחלפים. ליושבים על הבר מציעים בכל ערב כוס ב-55 שקל, שאפשר למלא אותה במבחר בירות, יינות וסנגריה כמובן (הסיבים ‭-03-6045019 ,47‬ א'-שבת מ-‭12:00‬ ועד אחרון הלקוחות).

     

    שואשוקא וגאולה: צ'רשי, מסייר וחמס עשויים להישמע לחלקכם כקללות, אך מדובר בכמה אבני יסוד של המטבח הטריע פוליטאי - סלט תפוחי אדמה, חמוצים ותבשיל ירקות שורש עם בשר עגל. את כל אלה, ועוד רבים אחרים, מגישים מתוך סירים ענקיים ב"שואשוקא וגאולה‭,"‬ שהביאה לעיר לפני חודשים אחדים את בשורת מסעדות הפועלים.

     

    את המקום, הסמוך לתחנת דקל באזור התעשייה קריית-מטלון, מפעילה משפחת שואשי, כשעל הסירים מנצחת אם המשפחה, גאולה. היא קוצצת, מערבבת, מתבלת, שופכת לתוך הסיר מעט מחוכמת הבישול שלה, ומשנעת את הסחורה אל הבן אלי הקטן ("כי אני הבן הצעיר ועדיין צמוד לסינר של אמא"), שמנהל את ההזמנות ללקוחות.

     

    מסעדת שואשוקא וגאולה (צילום: מתוך אתר הפייסבוק שואשוקא וגאולה) (צתילום: מתוך אתר הפייסבוק של המסעדה) (צתילום: מתוך אתר הפייסבוק של המסעדה)
    מסעדת שואשוקא וגאולה (צילום: מתוך אתר הפייסבוק שואשוקא וגאולה)

     

    השואשים מקפידים לשמר את שיטות הבישול המסורתיות, ומעניקים לסועדים חוויה גדושה בטעמים. את התבלינים הם טוחנים במקום בעלי ובמכתש. וכשהסירים מתרוקנים? פשוט סוגרים והולכים הביתה. באמצע השבוע מגיעים כדי לשבת, ובסוף השבוע אפשר לקחת טייק אוויי לשבת.

     

    בין המנות: קוסקוס (18 שקל), מפרום (16 שקל), חריימה (45 שקל), ומבחר תבשילי קדירה מקטניות ובשר ברוטב פיקנטי, כמו טבחה בסאלק (תבשיל עם עלי תרד, 48 שקל), טבחה כמוניה (תבשיל מתובל בכמון, 42 שקל) ועוד.

     

    לקינוח מציעים תה מתובל בציפורן וספרה - עוגת סולת עם תמרים, דבש ומי שושנים. מה שלא יהיה, אסור לפספס את החמוצים (המסייר) הנקצצים מדי יום (הסיבים ‭8617613 ,2‬‬-052 א'-ו' מ-‭11:00‬ ועד שנגמר האוכל).

     

    פורסם ב"מסלול" של "ידיעות אחרונות"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים