שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    אפשר למחזר הכל, צריך רק היגיון כלכלי / טור
    איך מפיחים חיים חדשים במוצר שנזרק, כיצד גורמים לצרכנים להפריד פסולת ומה הדרך למודל הכלכלי הנכון? טום סזאקי, מייסד חברת טרהסייקל, על האתגרים של תעשיית המיחזור

    לאחרונה התפרסמו נתונים על אחוזי המיחזור המרקיעים שחקים של סן פרנסיסקו ועל היעד השאפתני שלה להגיע ל"אפס-פסולת" ברמה העירונית עד 2020. בתור מי שחי בארה"ב (ניו ג'רזי), ובעיקר בתור מי שהפך את הפסולת לעיסוק חייו, ברור לי עד כמה יעדיה של סן פרנסיסקו, אכן כאלה שאפתניים. ללא ספק, מיחזור פסולת הוא עניין לא פשוט. זאת, בין היתר, משום שהוא כולל שתי שאלות קשות ובלתי תלויות – איך ממחזרים, ואיך אוספים.

     

    עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות

    ישראלים עושים מיליונים מטכנולוגיות מים

    בדקו בעצמכם: האם אתם חיים בעיר ירוקה?

    בית ישראלי זורק בחודש מזון בשווי 350 שקל

    ביס מסוכן: מזהמים את העולם בשביל סטייק

     

    עבור השאלה הראשונה, טמונה המורכבות בעיסוק בחומרים שהפכו לפסולת, כלומר – התבלו, נשחקו, נשברו, התלכלכו, נקרעו, התקלקלו או איבדו מתפקודם, והקושי כאן הוא במציאת פתרון למוצר שחייו הראשונים תמו, ושעלינו לחפש לו מעגל חיים נוסף (כשברוב המקרים, המוצר לא יוצר מלכתחילה ככזה שאמור לשרוד יותר ממעגל חיים אחד).

     

    עבור השאלה השנייה, טמונה המורכבות בהשתתתם של דפוסי התנהגות חדשים כחלופה להתנהגות מושרשת ביותר - השלכת אשפה. כיצד נביא אנשים לאסוף או להפריד או להביא במיוחד את הפסולת שלהם, במקום להשליכה בפח האשפה מבלי משים? אנסה לפרוט את המסלול שאני מצאתי כיעיל במהלך הדרך, כשהתמה שהובילה אותי היתה, לעתים קרובות, Follow the Money.

     

    איך ממחזרים?

    כשאנו דנים בשאלה של שימוש חוזר בחומרים, נהוג להתייחס לשלושה מאפיינים של החומר: הרכבו, תכונותיו והמטרה לשמה הוא נוצר (פונקציונליות). כך למשל, בקבוק מים עשוי מפוליאתילן (PET), הוא שקוף בדרך-כלל ובנוי כחרוט, ונועד להחזיק נוזלים. כשאנו רוצים למצוא לו שימוש חוזר, עלינו לשקול את שלושת המאפיינים הללו ולשקלל אילו מביניהם הם החשובים ביותר שעלינו לקחת בחשבון, בניסיון לתת לבקבוק מעגל חיים נוסף ובמחיר סביבתי וכלכלי סביר.

     

    לצורך העניין, ייתכן בהחלט שההשקעה הכרוכה בהשמשה מחדש של הבקבוק כמיכל להכלת

    נוזלים (ניקיון חיצוני ופנימי, תיקון קימוטים או שברים וכן הלאה), גדולה מדי ואינה משתלמת בשום מובן. עם זאת, החומר שממנו עשוי הבקבוק מתמחזר בצורה מצוינת, ולכן הגיוני - כלכלית וסביבתית - לגרוס אותו לפתיתי פלסטיק שמהם ניתן לצקת מוצרי פלסטיקה חדשים. כאן נתנו עדיפות להרכב החומר ולתכונותיו על פני הפונקציונליות שלו.

     

    העניין הופך מורכב וקשה במיוחד במצבים שבהם לא נמצא ההיגיון הכלכלי להשקעה במיחזור, גם אם ההיגיון קיים שם ברמה הסביבתית. יהיו שיגידו שאם קיים ההיגיון ברמה הסביבתית, הרי שהוא גם קיים ברמה הכלכלית משום שמודל כלכלי, קטן כגדול, שלא לוקח בחשבון את העלויות החיצוניות הנלוות (ובהן עלויות סביבתיות), איננו כלכלי בעליל - ואני נוטה להסכים.

     

    איך גורמים לאנשים להתייחס לזה? (צילום: אסף אדמון) (צילום: אסף אדמון)
    איך גורמים לאנשים להתייחס לזה?(צילום: אסף אדמון)

     

    לפיכך, עלינו לחפש את הכדאיות הכלכלית לטיפול ולמיחזור זרמי פסולת כאלה, שאין להם כזו באופן ברור וניכר. את הכדאיות הכלכלית הזאת אני מצאתי בדמות ערכים שיווקיים או תדמיתיים עבור השותפים העסקיים שלנו בטרהסייקל. כך למשל, שקיות חטיפים – שהם זרם פסולת מזהם שברמה המיידית והברורה עלויות הטיפול בו גבוהות משמעותית מן הרווח הכלכלי שלו – יכולות למצוא מחזור חיים שני, בזכות מימון ותמיכה של חברת שטראוס בישראל, אשר מוצאת ערך תדמיתי משמעותי במימון תהליך המיחזור היקר.

     

    מודל עסקי חדשני זה, שאותו אנו מפעילים ב-24 מדינות בעולם ועם למעלה מ-100 מותגי ענק, ממשיך להוכיח עצמו מזה למעלה מעשור ואף מתרחב וגדל עם זרמי פסולת מורכבים וקשים יותר ויותר (חיתולים משומשים, למשל), שאפילו אני לא האמנתי שנמחזר כשיצאנו לדרך. היום אני נוטה לומר בביטחון די מלא שאין זרם פסולת בעולם שאנו לא יכולים למחזר. עלינו רק לחפש את המודל הכלכלי שישרת את התהליך.

     

    איך אוספים?

    שאלה חשובה לא פחות מאיך ממחזרים את הפסולת, היא איך מביאים אותה אלינו. מיכלים שפזורים ברחובות, פחי מיחזור מרכזיים בחצרות הבתים או קומפוסטרים שמוצבים במטבח - כל אלה הם כלים שונים שאמורים לגרום לנו, הצרכנים, לשבור את דפוסי ההתנהגות המוכרים שלנו ולשים לב היכן אנו זורקים את מה שאנו מתייחסים אליו כפסולת. אם נחזור לאותם זרמי פסולת שאין להם דורש, הרי שברוב המדינות גם אין להם פתרון פשוט ומיידי לאיסוף. או אז הופכת מלאכתו של פעיל הסביבה היוזם למעניינת במיוחד, וגם כאן ישנן גישות שונות לפעולה.

     

    ישנם אלה שאומרים, שמה שחשוב הוא תהליך ההפרדה עצמו, בין אם הוא קורה במודע ובין אם לאו, ועל כן עדיף להשקיע בפתרונות קצה מתקדמים שיפרידו עבורנו את הפסולת שאנו זורקים כזרם בודד למספר זרמים מקסימלי. לעומתם, ישנם אלה שדוגלים בהפעלתם של האזרחים – לעתים גם בחקיקה מוניציפלית או ארצית – שיפרידו את הפסולת של עצמם, שכן מעבר לערך החינוכי, זרמי פסולת "נקיים" יותר, יסייעו לנו בתהליכי מיחזור יעילים יותר ויפיקו חומר גלם איכותי יותר.

     

    מעגל המיחזור ()
    מעגל המיחזור

     

    ואני אומר, למה לא גם וגם? אכן, השורה התחתונה היא מה שחשוב – הפרדה של כמות גדולה ככל הניתן של פסולת שתעבור מיחזור או שימוש חוזר כך שתהווה תועלת סביבתית במקום נזק סביבתי (הטמנה ושריפה הינם פתרונות לינאריים שאין בהם כל תועלת סביבתית, אלא רק נזק מצטבר ומשמעותי).

     

    במקרה שישנם פתרונות קצה טכנולוגיים שיאפשרו לנו להפריד פסולת שלא הופרדה במקור – אדרבא, הביאום אלינו. אבל בד בבד, עלינו לדאוג גם לחינוך והעלאת מודעות, אם בשל היתרון ברמת החומר, ואם משום שיש משהו פסול מיסודו בהתנהגות צרכנית משולחת-רסן וחסרת אחריות שבה כל מה שאיננו משמש אותנו פשוט מושלך לו, לאנשהו, למקום שרובנו אפילו לא יודעים היכן הוא – העיקר שיורחק ומהר.

     

    גם כאן גויסה מחשבה רבה לאורך שנים של פעילות, על מנת למצוא דרכים יצירתיות להביא פסולת אלינו לטרהסייקל – משלוחים חינמיים מבתיהם של אנשים, איסוף מרוכז מבתי ספר וקהילות, ואפילו מודל חדשני שהחל לפעול עתה בסניף הקנדי שלנו, שבו כלל הפסולת שאיננה ברת-מיחזור מושלכת בשקית נפרדת בתוך פח האשפה הרגיל ונשלחת אלינו לטיפול.

     

    את השקיות הללו, אגב, קונים הצרכנים הקנדים בעצמם. כן, כן. באופן התנדבותי. כי מה שגילינו לאורך

    השנים הוא שאנשים רוצים למחזר. באמת רוצים. גם אם זה אומר לשמור בצד את הפסולת המופרדת שלהם (שקיות חטיפים, גביעי יוגורט, עטים, אריזות גבינה, מוצרי הגיינה וניקיון או קפסולות קפה), לארוז בעצמם בקופסא ולשלוח אלינו בחינם דרך סניפי דואר (זוהי, אגב, השיטה שבה פועלת התוכנית שלנו בישראל כבר שנתיים, עם אחוזי היענות הולכים ועולים מידי חודש וזוהי גם השיטה במרבית החטיבות שאנו מפעילים בעולם).

     

    וראו זה פלא, מצאנו מודל שעובד! צרכנים שרוצים לפעול, יצרנים שרוצים לקחת אחריות, ופתרון סביבתי בנמצא עבור מה שלפני כן פשוט הושלך כפסולת. אמנם לא אטען שאנו יכולים לבדנו להוות פתרון סביבתי לכלל בעיית הפסולת העולמית – זו תהא ללא ספק קפיצה מעל הפופיק - אבל כן אטען שמודל אחד ועוד אחד ועוד אחד, חקיקה מלווה והבנה של המהות הפשוטה שפתרון שאיננו מתגמל את כל הצדדים (בדרך זו או אחרת) איננו בר קיימא, כל אלה יכולים בהחלט לקדם אותנו אל הרעיון של אפס פסולת. אולי אפילו בישראל! 

     

    טום סזאקי הוא מייסד ומנכ"ל טרהסייקל – חברה בינלאומית שפועלת ב-24 מדינות עם למעלה מ- 35 מיליון משתתפים לאיסוף ומיחזור זרמי פסולת קשים לטיפול, מאריזות מזון, לעטים, מוצרי היגיינה ופסולת אלקטרונית, ועד חיתולים משומשים ובדלי סיגריות.

     

    תוכניות האיסוף שמפעילה החברה הן חינמיות ואליהן מצטרפת גם תרומה לעמותות ובתי ספר בתמורה לכל פריט פסולת שנאסף על-ידי המשתתפים. כל אדם פרטי או ארגון יכולים להשתתף באיסוף, פשוט על-ידי הרשמה מהירה. לפרטים נוספים: www.terracycle.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים