שתף קטע נבחר

האישה הטובה: שידוך עם תעודת אחריות

ממבחן ההתאמה הזוגית שערך אליעזר ליד הבאר, אפשר ללמוד מה ההגדרה לאישה הראויה בעיניו: זו שמציעה לגבר יותר ממה שביקש, שלא חוסכת מעצמה מאמץ ושאינה מבקשת עזרה. אף שמים רבים חלפו בבארות ארם נהריים מאז, סטראוטיפ האישה הטובה עדיין חי וקיים, ובעיקר - כל כך מעייף

אם שדכנים היו נדרשים להעניק תעודת אחריות לשידוכים שלהם, הם היו מתרוששים. מערכות יחסים זוגיות רבות כל כך מסתיימות בקולות מלחמה, ורבים לא פחות חיי הזוגיות הזולגים אל שגרה משמימה ומתסכלת.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

 

זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת חיי שרה

 

ובכל זאת משהו מושך אותנו להתעקש ולהאמין שזוגיות עשויה להצליח. ומשהו, תמים מאוד, מושך בני אדם להאמין שקיימים חוקים המנבאים את מידת ההצלחה של שידוך.

 

בפרשת חיי שרה, אנו פוגשים את בהלתו של עבד אברהם נוכח דרישתו החמורה של אדונו, למצוא אשה מתאימה לבנו. בעודו תוהה אם וכיצד יעמוד במשימה השדכנית, מכין עבד אברהם את מבחן ההתאמה הזוגית הראשון בהיסטוריה: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק".

 

 

"אין אשה כשירה אלא העושה רצון בעלה" (אליהו רבה, י)

עבד אברהם היה קצת מבולבל ומאוד מבוהל, וקריאה קפדנית של הסיפור מלמדת שהוא הכין את מבחן השידוכים ממש ברגע האחרון,

כשהוא כבר עומד על עין המים. משום כך קשה להתיחס אל המבחן כאל מהלך מחושב, אבל נדמה לי שדווקא בזכות האימפולסביות, אנו יכולים ללקט ממנו הגדרות אינטואיטיביות לאשה ראויה:

 

• אשה שנענית לבקשת עזרה של גבר שהיא אפילו לא מכירה.

• אשה שלא חוסכת מעצמה מאמץ.

• אשה שמציעה לגבר יותר ממה שהוא מבקש ממנה.

• אשה שלא מתלוננת, לא נחה ולא מבקשת עזרה.

 

אם נהפוך את זוית ההתבוננות על הסיפור, נוכל לקבוע שגבר ראוי הוא:

• גבר שיש לו רכוש רב.

• גבר המצפה מאשה שתשרת אותו ואת רכושו בהכנעה ואף בנדיבות.

 

"את חרותי/ בלילה קר אחד/ הפרתי את בריתנו" (ג'ורג' מוסטקי / י. טהרלב)

אני שואלת את עצמי האם באמת רחקנו מהגדרת הזוגיות הראויה שהציע עבד אברהם - גבר עשיר ואישה יפה שלעולם לא מתעייפת מלפנק את בעלה. אלפי שנים עברו, מים רבים זרמו בבארות ארם-נהריים, ולמרות הכל נדמה לי שהסטריאוטיפ עדיין חי וקיים ובעיקר – כל כך, כל כך מעייף.

 

באופן פרדוכסלי ועצוב נדמה לי שהפמיניזם, שרשם לזכותו הישגים רבים עד מאוד, לא הצליח להזיז ממקומו את הסטראוטיפ שפרש בפנינו בתום ובכנות עבד אברהם.

אני שבה ומזכירה לעצמי שאת מבחן השידוכים הראשון בהיסטוריה האנושית ערך עבד, והוא אכן מבחן של עבדים. הוא מבחן של שני אנשים שמפרכים את גופם ונפשם על מנת להשיג ניקוד מקסימלי בתחרות "השידוך המוצלח של השנה".

 

במרב, הצלחנו בשנים האחרונות להעמיס על עצמנו גם את דרישות המגדר השני; נשים רבות רוצות לרשום בכרטיס הביקור הזוגי שלהן גם: "רמת הכנסה גבוהה" וגברים רבים רוצים לרשום, לצד תלוש המשכורות המפואר, גם: "רגיש, נדיב ותמיד שמח להושיט עזרה". במקום לבטל את התחרות - הארכנו את הרשימה. ואם לשפוט על פי אורח החיים של חברי ושלי - אנחנו אנשים עייפים נורא.

 

חז"ל ידעו לגרום לסטריאוטיפים לצחוק

אל מול הנוקשות והשטחיות שמציע מבחן השידוכים של עבד אברהם (ושלנו?) אני רוצה להציג אגדה תלמודית קצרה, העוסקת גם היא במבחן "שידוך השנה", וגם במוקדה נמצאות פעולות הגשת המזון והאכילה. אלא שהאגדה התלמודית שלפנינו מצחיקה וספק נלעגת, ספק לועגת למוסכמות.

 

"רבי אלעזר בן רבי שמעון הלך לביתו של רבי שמעון בן רבי יוסי בר לקוניא, חמיו. היה רבי שמעון מוזג לו יין,

והוא (רבי אלעזר) היה שותה. אמר לו (רבי שמעון לרבי אלעזר): לא שמעת מאביך בכמה לגימות צריך לגמוע את המשקה שבכוס? ענה לו רבי אלעזר: כמות שהיא– אחת, במים צוננים- שתים, במים חמים - שלש. ולא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה, ולא בכוסך שהיא קטנה ולא בכריסי שהיא רחבה" (ירושלמי מעשרות פרק ג', הלכה ד', ובמקומות נוספים בתלמוד. מתורגם מארמית בעיבוד קל).

 

באגדה זו גם הנבחן וגם הבוחן הם גברים. החתונה כבר נערכה, אבל אבי הכלה עדיין מתבונן בקפדנות ובחשדנות בחתן הטרי שהצטרף למשפחה. רבי אלעזר מגיע לבית חמיו ושותה בלי הפסקה מהיין שחמיו מוזג לו.

 

לפנינו היפוך גרוטסקי של סיפור עבד אברהם ורבקה - בעוד שהכלה המיועדת נבחנת בנכונותה להשקות את העבד ואת גמליו, באגדה שלנו החתן הנבחן נדמה לגמל והוא גומע כמויות עצומות של יין. אבי הכלה, הנדהם נוכח חוסר הנימוס של החתן, שואל אותו בביקורתיות האם לא למד מאביו כיצד ראוי לבן תרבות לשתות: "לא שמעת מאביך בכמה לגימות צריך אדם לשתות את הכוס?!"

 

אלא שרבי אלעזר דווקא למד, והוא יודע לצטט היטב את החוקי הנימוס: מים פושרים שותים בלגימה אחת, מים צוננים שותים בשתיים, וכוס של מים חמים יש לשתות בשלש לגימות. הנה כי כן, רבי אלעזר יודע להיות מנומס, אלא שאין לו כל עניין לעמוד בהצלחה במבחן "חתן השנה".

 

המבחן הרציני שנערך לו מצחיק אותו ועל כן הוא חותם אותו בבדיחה אישית: "לא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה, ולא בכוסך שהיא קטנה ולא בכריסי שהיא רחבה". לך יש יין משובח, אומר רבי אלעזר לחמיו, אבל אתה קמצן וכוסך קטנה, ואילו אני גרגרן וכרסי גדולה.

 

אז מה הם העקרונות שצריכים להנחות אותנו במציאת הזוגיות האידיאלית?

אולי יין טוב, כרס רחבה ובעיטה קלה בנימוסים המקובלים. במילים אחרות: קצת יותר ממה שאוהבים ורוצים, וקצת פחות ממה שצריכים. כמובן שגם הדרך הזו לא מבטיחה זוגיות מוצלחת, אבל היא עשויה למנוע מעט מסבלות הדרך.

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

שירותיקונים (26) ומים שקטים (3) אתם כמובן צודקים ומתקנים עוול היסטורי כשאתם עומדים על כך שיש לנו שש אמהות רשמיות: שרה, רבקה, לאה, רחל, בלהה וזלפה.

מעתה נשיר: שש אמהות. שלשה אבות ואחד אלהינו.

 

וכמובן, ברכת הדרך לד"ר קרנית פלוג, האשה שלא הסכימה לרקוד לצלילי חליל המבחנים של ביבי, ובכל זאת צלחה.

 

שבת שלום. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: זיו ריינשטיין
מבחן השידוכים ליד הבאר
צילום: זיו ריינשטיין
צילום: גיל יוחנן
במקום לבטל את התחרות - הארכנו את הרשימה. רוחמה וייס
צילום: גיל יוחנן
מומלצים