שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    האלוף זעירא באגרנט: המצרים הערימו עלינו
    רק אחרי 40 שנה הותרה לפרסום עדותו של ראש אמ"ן, שנתפס כאחראי העיקרי לכשל המודעיני ב-73': קריסת הקונספציה, תרגיל ההטעיה המצרי, ההתעלמות מדיווחי הסוכנים ובעיקר אי הפעלת המערכת הסודית שהייתה אמורה להתריע מפני מלחמה. ראש מחלקת האיסוף העיד: "ביקשתי מזעירא שוב ושוב להפעיל את האמצעים והוא סירב"
    הוא לא זיהה שה"תרגיל" המצרי הוא למעשה הטעיה לפני מלחמה, הקל ראש בהתרעות של סוכנים ובחר לא להפעיל את האמצעים המיוחדים, שהיו עשויים להתריע לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. 40 שנה אחרי תום המלחמה מותרים היום (ד') לפרסום חלקים מעדותו של איש המפתח, ראש אגף מודיעין באותה תקופה, האלוף אלי זעירא, בפני ועדת אגרנט שחקרה את הנסיבות שהובילו להפתעה המצרית ולקרבות בימים הראשונים למלחמה.

     

    לקריאת העדות המלאה - בקובץ PDF

     

    עוד פרוטוקולים מוועדת אגרנט שמפרסם ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון:

    זמיר באגרנט: "התהלכתי בחדר בלונדון רבע שעה והחלטתי לטלפן. ייקוב הדין את ההר"

    קריסת הקונספציה האווירית: "כן, הופתענו"

    דיין באגרנט: "דדו אמר שלא תהיה מלחמה"

     

    חמש פעמים התייצב האלוף זעירא בפני ועדת אגרנט. בארבע הפעמים הראשונות הוא סיפר על עבודות המודיעין ועל הידיעות שהתקבלו באמ"ן. בפעם החמישית והאחרונה עומת עם עדויותיהם של בכירים בדרג המדיני ובצה"ל שלא תאמו לדבריו. חברי הוועדה הטיחו בו ביקורת קשה, במיוחד כשלא ידע שהאמצעים המיוחדים אינם פועלים, ולקראת סופה של העדות הוא נשבר והודה שאכן ראה ידיעה שהתריעה שמלחמה תפרוץ ב-6 באוקטובר (ידיעה שהגיעה ככל הנראה מהסוכן אשרף מרואן).

    ועדת אגרנט. הטיחו ביקורת קשה בזעירא (צילום: יעקב סער, לע"מ) (צילום: יעקב סער, לע
    ועדת אגרנט. הטיחו ביקורת קשה בזעירא(צילום: יעקב סער, לע"מ)


    דיוני ועדת אגרנט נפתחו ב-27 בנובמבר 1973, כחודש לאחר תום המלחמה. האלוף זעירא היה העד הראשון שהופיע בפני

    חברי הוועדה והוא זומן לעוד ארבע ישיבות, האחרונה שבהן בפברואר 1974. בתחילת עדותו הראשונה הוא דיבר על מבנה אגף המודיעין בצה"ל ועל יחידה 848 (לימים 8200), שבה שירתו אז 3,400 איש. כבר במהלך עדותו הראשונה הודה זעירא כי "אגף המודיעין שגה בהערכתו לגבי המלחמה" (אבל בעדות מאוחרת יותר הסביר: "לא יצא נייר אחד שראוי לדיווח. עד פתיחת האש ממש, ביום שבת בשעה 14:00, לא נתן כל אינדיקציה על מלחמה שעומדת לפרוץ. זאת אומרת שלא היה שום סימן למלחמה").

     

    בתחילת עדותו בנובמבר התייחס זעירא להתרעות שהעבירו סוכנים במדינות ערב: "לידיעות שלהם אין שום ערך התרעתי. מדוע? כי הסוכנים האלה נתנו ידיעות על מלחמה הרבה מאוד פעמים ואף פעם הן לא התממשו, חוץ מאשר ב-6 באוקטובר".

     

    זעירא התייחס לאחד הסוכנים, שהתריע שמלחמה תפרוץ ב-1 באוקטובר: "אם אני מדבר עם האדם אשר קורא את הסוכן הזה, הוא אומר לי 'תשמע, הסוכן הזה כבר 15 פעם אמר שתהיה מלחמה ואף פעם לא הייתה מלחמה, למה שהפעם אסמוך עליו?". בישיבה הבאה הוסיף זעירא שסוכן "מקבל את היחס ואת המשכורת בהתאם למה שאנחנו חושבים כמה הוא חשוב".

     

    בנוגע לסוכנים שאל אותו חבר הוועדה, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, על הקונספציה שהשתרשה במערכת הביטחון ולפיה מצרים לא תתקוף את ישראל מבלי שיהיו לה יכולות להכות בעומק המדינה. זעירא אמר שכבר בדצמבר 1972 התקבלו ידיעות שנגדו את הקונספציה והתריעו על מלחמה. לדבריו הן היו ידיעות ממקורות טובים, אבל "כיוון שלא הייתה מלחמה, זה חיזק את הקונספציה".

     

    זה רק תרגיל

    בהמשך אותה עדות סיפר האלוף זעירא על הידיעה שהגיעה מסוכן (הכוונה ככל הנראה לאשרף מרואן) ב-6 באוקטובר ב-4:00 לפנות בוקר. הוא הקריא מה נאמר בידיעה: "הצבא המצרי והצבא הסורי עומדים לפתוח בהתקפה לפנות ערב. ההתקפה תתחיל בו זמנית בשתי החזיתות".

    דיין במלחמה. לא ידע על אי הפעלת האמצעים (צילום: לע"מ) (צילום: לע
    דיין במלחמה. לא ידע על אי הפעלת האמצעים(צילום: לע"מ)

    זעירא הוסיף שהוא הזעיק את שר הביטחון משה דיין, את הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר ואת סגן הרמטכ"ל ישראל טל. לדבריו, בפגישה הוא המליץ לגייס מילואים, אף ש"הסוכן הזה (כנראה מרואן, י"ד), מהיום שהכרתי אותו באופן קבוע, התראותיו לא התממשו".

    הוא התייחס לאפשרות שאחד הסוכנים היה שותף למבצע הטעיה והדגיש בעדותו שהיו סוכנים רבים שהרגיעו ואמרו שלא תפרוץ מלחמה. לדבריו, מדובר היה בסוכנים טובים ואמינים.

     

    יו"ר הוועדה, השופט שמעון אגרנט, שאל את זעירא מתי נדלק באמ"ן האור האדום, וזעירא ציין את הלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר, כשהתברר לישראל ש"הרוסים, לפתע ובצורה מזורזת, מפנים משפחות של מומחים סובייטים מסוריה וממצרים". בעדות נוספת, ב-2 בדצמבר, אמר זעירא שבעקבות יציאת הרוסים הועלתה הכוננות בצה"ל לרמה הגבוהה ביותר.

     

    "למרות שגם אז לא היה לי ביטחון שתהיה מלחמה, וראיתי אותה בסבירות נמוכה, עדיין אמרתי לרמטכ"ל: 'פה יש דבר חורג ויוצא דופן'", הוא אמר. בהמשך הוסיף שהמקור שהעביר את הידיעה לא נחשב מהימן, "וחוץ מזה מצאנו שגיאה. הוא אומר שהסובייטים מפנים את המומחים ואת המשפחות ואנחנו ראינו שלא מפנים מומחים, אלא רק משפחות. וזה כבר החשיד בעינינו את הידיעה".

     

    בישיבה השלישית הודה האלוף זעירא: "המצרים הערימו עלינו ועשו את כל הדברים האלו בצורת תרגיל". חבר הוועדה יגאל ידין שאל אותו: "אז לא לקחת את זה בחשבון?", וזעירא השיב: "הייתה לי אז הרגשה שאני לא אוכל להבדיל בין תרגיל לבין הכנות למלחמה אמיתית. 98% מהצבא המצרי לא ידעו שזה לא תרגיל עד ה-6 בחודש".

     

    נורה אדומה נוספת נדלקה כשהחיילים קיבלו הוראה להפסיק את צום הרמדאן ב-5 באוקטובר. "מי שקורא זאת מתרשם שההוראה היא בגלל שהחיילים עייפים וזה תרגיל", הסביר זעירא.

     

    שאלות נוקבות

    בעדות החמישית והאחרונה של זעירא, שהתקיימה באמצע חודש פברואר לאחר שחברי הוועדה כבר שמעו את עדויותיהם של אנשי הדרג המדיני והצבאי, הוא נשאל על הפעלת האמצעים המיוחדים. מדובר במערכת שנותרה חסויה עד היום, ולפי פרסומים כללה מכשירי האזנה מתוחכמים, ואמורה הייתה להתריע לפני תקיפה. הוא הודה שראש הממשלה גולדה מאיר, דיין ובכירי מערכת הביטחון לא ידעו אם האמצעים הופעלו על רקע ההתראות שהתקבלו לפני המלחמה.

     

    זעירא הוסיף שהאמצעים הופעלו לזמן קצר בין 30 בספטמבר ל-1 באוקטובר, ולאחר מכן רק עם עזיבת הסובייטים את מצרים וסוריה.

    בדרך לקרבות. מלחמת יום כיפור (צילום: לע"מ) (צילום: לע
    בדרך לקרבות. מלחמת יום כיפור(צילום: לע"מ)


    רוב הקטעים בעדות זו לא הותרו לפרסום, אך עולה מהם כי חברי הוועדה הטיחו בזעירא שאלות נוקבות לגבי איסוף המודיעין בזמן שבו גבר החשש מפרוץ המלחמה. זעירא נדרש להגיב לעדות שמסר ראש מחלקת איסוף, אל"מ מנחם דיגלי

    (ראו להלן), שטען שביקש שוב ושוב להפעיל את האמצעים המיוחדים, אך נענה בשלילה על ידי זעירא. "הוא הציג לפניי בעל פה את ההמלצות האלה", אמר זעירא. "קיבלתי את זה ואכן כך נהגנו".

     

    זעירא הוסיף שיידע רק את הרמטכ"ל דוד אלעזר על האמצעים המיוחדים, ולא את ראש הממשלה, שר הביטחון ואלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש). "שר הביטחון ידע שהאמצעים המיוחדים אינם פתוחים באופן קבוע והוא ידע שאני פותח וסגור אותם לפי הבנתי", אמר זעירא.

     

    זעירא מול הדרג המדיני

    גם ראש הממשלה מאיר ושר הביטחון דיין אמרו בעדויותיהם שלא ידעו שהאמצעים המיוחדים לא פעלו. ידין הקשה על זעירא: "השאלה היא אם במקרה זה שכל העניין כל כך עדין, לא היית צריך להגיד לו (לדיין, י"ד) 'אדוני, תדע לך שהאמצעים המיוחדים לא פתוחים כל הזמן'".

     

    זעירא השיב: "כשהוא שאל אותי את השאלה הזאת, לא כך הבינותי. כי אילו הייתי מבין אותה כך, הייתי נותן על כך תשובה. לא קשרתי את השאלה שלו לאמצעים המיוחדים אפילו לא לשנייה. לא עלה על דעתי שהוא מתכוון לזה".

     (צילום: לע"מ) (צילום: לע
    (צילום: לע"מ)
    בשלב זה ניסו חברי הוועדה לעמת אותו עם עדותו של דיגלי, וזעירא ניסה להתחמק: "לא הכנתי תשובה לכל מילה שכל אחד אמר בעדות".

     

    ידין לא ויתר והזכיר לזעירא שהתבקש שוב ושוב להפעיל את האמצעים המיוחדים: "מהעדות של דיגלי, הדבר המרכזי זה שהוא פנה כמה פעמים ואתה סירבת, לא התייחסת".

     

    זעירא התחמק: "היו פניות שלו, לא כל יום, לפחות יומיים אני יודע שלא הייתה אף פנייה, וזה 3 ו-4 לחודש כי הייתי חולה".

     

    זעירא העיד בהמשך שהתשובה לשאלה של דיגלי ב-2 באוקטובר הייתה שלילית, אבל ב-5 באוקטובר הייתה חיובית. ידין המשיך: "במקרה כל כך חמור, כשהבעיה היא כל כך חיונית, האם לא נכון היה לבוא אל ראש המטה הכללי ולהגיד 'אני עכשיו בא אליך כי אני מתלבט בבעיה עקרונית מדרגה ראשונה. אני מבקש שאו שתיתן אישור ותחליט לפתוח, או לא לפתוח, כי הבעיה חורגת מהבעיה הרוטינית'".

     

    זעירא: "ידין, רוב שנותיי בצה"ל לא הייתי קצין מטה אלא מפקד, ועד כמה שאפשר, הטבע שלי לא מוביל אותי להעביר אחריות כלפי מעלה".

     

    ד"ר נבנצאל: "זה גם גורלו. אתה מחליט בשבילו אם אתה לא משתף אותו, כי בסופו של דבר האחריות היא לא שלך ולא של הרמטכ"ל, אלא זה גורל המדינה".

     

    זעירא השיב שהיו לו הרבה ידיעות מודיעיניות ולא היה צורך לחפש עוד. הוא חיזק את טענתו ואמר שגם אם היו פותחים את האמצעים המיוחדים, זה לא היה משנה. "אני יכול לבוא ולהגיד – בדיעבד זה לא היה משנה שום דבר".

     

    העדות של דיגלי

    עדותו של ראש מחלקת האיסוף של אגף המודיעין, אל"מ דיגלי, פקודו של זעירא, עסקה בשתי סוגיות עיקריות: תרגיל ההטעיה של המצרים, והעיכוב בהפעלת "האמצעים המיוחדים". לעדותו היה כאמור משקל רב בדרך שבה חברי הוועדה חקרו לאחר מכן את זעירא.

     

    דיגלי אמר שהמצרים אימצו למעשה את המודל הרוסי מצ'כוסלובקיה, שבו תרגיל צבאי היה כיסוי לתחילת מלחמה. "אמרנו ליחידה 'שימו לב, חפשו סימנים שהתרגיל הזה הופך להיות מבצע אמיתי'", אמר דיגלי.

     

    לדבריו, האמצעים המיוחדים יועדו לתקופות של חירום או מצבי התראה: "בפירוש סמכנו בין היתר גם על האלה. נדמה לי שאפילו יותר מהכול. במשך כל השבוע לפני המלחמה, נדמה לי מ-1 לאוקטובר, כתוצאה מהמערך הסורי וכתוצאה מהתרגיל הגדול שהתגלגל במצרים, אני לחצתי לפתוח את האמצעים המיוחדים האלה. לא מפני שחשבתי שהולכת להיות מלחמה. זאת אומרת, לא מפני שאמרתי 'יש מלחמה וצריך לפתוח', אלא מפני שבתחום האחריות שלי להפיק ממערך האיסוף את מקסימום האינפורמציה האפשרית, ומכיוון שאף אחד לא יכל להגיד שזאת לא מלחמה, ראינו עצמנו חייבים למצות כל טיפה של אינפורמציה כדי לברר מה זה כן".

     (צילום: דוד רובינגר) (צילום: דוד רובינגר)
    (צילום: דוד רובינגר)

    הרמטכ"ל דדו וישראל טל במהלך המלחמה (צילום: במחנה, מוריס) (צילום: במחנה, מוריס)
    הרמטכ"ל דדו וישראל טל במהלך המלחמה(צילום: במחנה, מוריס)

    דיגלי טען שלחץ להפעיל את האמצעים המיוחדים החל מ-1 באוקטובר. "עשיתי את זה יום-יום. גם בימים וגם בלילות. לדעתי בערך פעמיים". הוא הוסיף שאת הבקשות העביר לזעירא, ולטענתו התשובה שקיבל הייתה "לא להפעיל". הוא הסביר: "ידענו שבמצרים יש תרגיל גדול, ידענו שהמערך הסורי הוא חסר תקדים מששת הימים, וכשראיתי שמורידים רשתות לחצתי על האינטרקום וביקשתי מראש אמ"ן לפתוח את האמצעים המיוחדים. התשובה הייתה לא לפתוח.

     

    "לא שכבתי בדלת של ראש אמ"ן ואמרתי לו 'תדרוך עליי מפני שאתה לא פותח'. לא עשיתי את זה. אבל הלחץ התבטא בריבוי הפעמים שעשיתי את זה. זה היה מספר פעמים. לדעתי, פעמיים או שלוש ביום... ידענו שנינו למה התשובה היא לא. התשובה הייתה לא לפתוח, המצב לא מצדיק פתיחה".

     

    דיגלי סיפר שבלילה שבין 5 ל-6 באוקטובר, לאחר שהרוסים עזבו את מצרים וסוריה, הוא פנה שוב לזעירא ורק אז קיבל אישור לפתוח את האמצעים המיוחדים. "זאת הייתה הפעם הראשונה", אמר לחברי הוועדה.

     

    דיגלי סיפר על שיחה עם מפקד 848, יואל בן פורת, ב-5 באוקטובר: "אמרתי לו שאני הולך לנסות לשכנע שוב לפתוח. הוא אמר לי: 'אל תנסה, אני כבר ניסיתי הערב וזה לא הצליח'".

     

    אתה לא סופרמן

    בחזרה לעדות של זעירא. בהמשך הוא עומת עם עדותו של מפקד יחידה 848, אל"מ יואל בן פורת, על אי גיוס מילואים ליחידת המודיעין העיקרית של צה"ל. "לעצם העובדה אני לא אישרתי לגייס את המילואים", העיד זעירא. "מה שביקש אותי אל"מ בן פורת זה לגייס 100 איש ואני לא אישרתי".

     

    גם בישיבה הזו עלתה התייחסות לפינוי היועצים הרוסים ממצרים וסוריה. ד"ר נבנצאל פנה לזעירא: "יכול להיות שאתה לא מעמיד את עצמך כסופרמן,

    אלא אתה מאוד אנושי. באותו יום היית צריך לעבור מההערכה שהייתה לך ושכולם חיו על פיה מפיך במשך תקופה ארוכה, וזה היה הנושא המרכזי אשר העביר אותך מהערכה אחת להתחלה של הערכה אחרת".

     

    דיון אחר בעדות עסק בהתראה שלפיה המלחמה תפרוץ ב-18:00. זעירא סיפר שקיבל טלפון ב-6 באוקטובר מראש הלשכה של ראש המוסד צבי זמיר: "אני שואל אותו מתי והוא עונה בשעה 18:00".

     

    ידין הקשה ואמר שראש המוסד הגיע בבוקר "ושם מדובר על אור אחרון, לא 18:00". זעירא הודה כי אמר לרמטכ"ל שהמלחמה תפרוץ ב-18:00. זעירא הכחיש בתחילה שראה את הטקסט: "אני לא זוכר שראיתי". כשידין אמר "לא מתקבל על הדעת, אתה ודאי ראית", השיב זעירא: "יכול להיות".

     

    בסקירת הפרוטוקולים השתתפו איתי בלומנטל, איתמר פליישמן, נעם גיל ושחר חי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים