ישראל, זוכר יוסי?
הגיע הזמן שיוסי בניון יפנים שהכדורגל הישראלי בו צמח אינו ילד בלתי רצוי שלידתו בחטא, אלא הבית האמיתי של כולנו - וגם שלו. יהונתן משעל חושב שגדול כדורגלני ישראל בדור הנוכחי לא עשוי מהחומר ממנו עשויות אגדות
עוד ב-ynet ספורט:
- באיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי בשמינית הגמר, ריאל בדרך
- קרלו אנצ'לוטי מרוצה
- ג'וקוביץ' גבר על פדרר
- לילה מוצלח למקל וכספי ב-NBA
יוסי בניון צריך לשאול את עצמו שאלה אחת: איך הוא רוצה שיזכרו אותו? זו שאלה שאמורה להעסיק בעיקר שחקנים ברמתו של בניון. כוכבים גדולים. סמלים. אגדות.
אני מנחש שבניון היה רוצה שנזכור אותו כגדול הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים, אלא שנכון לעכשיו הוא נמצא על המסלול המהיר להזדקנות עצובה והרס הקריירה.
חוץ ממספר הופעות בינוניות בנבחרת ישראל, קשה להיזכר מתי ראינו לאחרונה את יוסי בניון משחק כדורגל. כלומר, משחק ממש. מאז המעבר לצ'לסי ביולי 2010, בניון בילה בעיקר על הספסל, מוטיב חוזר שילווה אותו גם בעונת ההשאלה לארסנל, בתקופה הקצרה בווסטהאם וכמובן שגם בימיו האחרונים כשחקן תחת חוזה בצ'לסי. עובדתית – יוסי בניון לא משחק כדורגל סדיר כבר למעלה משלוש שנים.
מכבי חיפה, הפועל באר שבע, מכבי ת"א ולאחרונה גם בית"ר ירושלים של אלי טביב הציעו לבניון להצטרף לשורותיהן. כאן ועכשיו. רק תחתום פה ופה, ונוציא הודעה דרמטית לעיתונות. נו יוסי, מה אכפת לך? אלא שבשלב זה בניון דוחה בנימוס שיטתי כל הצעה כחול-לבן שמשוגרת לעברו. זכותו.
ואם לשפוט לפי דעת הקהל, כלומר, הטוקבקיסטים, ניתן לקבוע בוודאות כי אוהדי הכדורגל בישראל חצויים לגבי שאלת חזרתו של היהלום מדימונה למגרשי הליגה השישית בטיבה באירופה.
הנימוקים נעים בין "מה יש לו לחפש כאן?", "עדיף שלא יתבזה", "תראו מה יצא מהקאמבק של ברקוביץ' ורביבו", לבין "יוסי בוא הביתה לבאר-שבע" ו"בניון יחזיר את הגאווה לכדורגל".
אז על איזה יוסי בניון נספר לנכדים? על הנער בן ה־16 שמירר בבכי אחרי ירידת הליגה של הפועל באר־שבע? על הכישרון האדיר שהתפרץ במכבי חיפה? על הנחישות שהובילה כדורגלן צנום להתמודד בהצלחה עם הקשוחים שבמגיני הליגה האנגלית? או אולי על השחקן המפונק שסירב להתחלף אצל אלי כהן? על השחקן שהתחמק באלגנטיות ממשחקי ידידות של נבחרת ישראל? על הכוכב הגדול שהתייחס בהתנשאות לתקשורת?
כן, זו החלטה לא פשוטה, ויוסי בניון לא חייב להוכיח שום דבר לאף אחד, אבל דווקא משום כך, הייתי מצפה ממנו להתרומם לרגע מעל שיקולי החוזה והיוקרה. רבאק, אנחנו מדברים על שחקן שהרוויח 25 מיליון שקל לעונה בשנותיו היפות בפרמייר־ליג. 25 מיליון! בשנה!
אז מה העניין? עוד עונה עם חוזה משודרג בליגת המשנה באנגליה? זה הסיפור יוסי? חוזה יוקרתי ב־MLS האמריקאית? אולי אתה מעדיף שהילדים שלך ילמדו בחו"ל ולא במערכת החינוך שלנו? ככה תרצה שנזכור אותך? את קפטן נבחרת ישראל המהולל ושיאן ההופעות? הרי אתה לא איל ברקוביץ' שמסתכסך עם כל מי שנקרה בדרכו, אתה גם לא חיים רביבו, שלא באמת חזר לישראל בשביל הכדורגל ופרש אחרי 12 מחזורים במדי אשדוד.
אם יוסי בניון רוצה למתג את עצמו כיותר משחקן גדול שעשה כסף גדול, כדאי לו להפנים שהכדורגל הישראלי בו גדל והתעצב, על כל מגרעותיו, אינו
ילד בלתי רצוי שלידתו בחטא – אלא הבית האמיתי של כולנו. וגם שלו.
הייתי רוצה להאמין, או לפחות לפנטז על כך שיוסי בניון במדי באר־שבע, חיפה או בית"ר, יכול להיות הדבר הטוב ביותר שקרה לליגת העל מאז בוטל חוק הקיזוז.
תעצמו עיניים ונסו לדמיין את ברדה ובניון מניפים צלחת אליפות בווסרמיל. אם תתרכזו מספיק, ייתכן שתיזכרו באלי אוחנה שחזר עם תואר אירופי לבית"ר ירושלים, העלה אותה ליגה והוביל אותה לאליפות. עכשיו תפקחו עיניים – ותגיעו למסקנה עצובה: כנראה שיוסי בניון לא עשוי מהחומר ממנו עשויות אגדות.
לפנייה לכתב/ת 
