שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    תורם מח עצם: "תנו לי לפגוש את מי שהצלתי!"

    כשלירון שוסטרמן התגייס הוא נתן דגימת דם למאגר מח העצם, וכששנה לאחר מכן התקשרו מ"עזר מציון" בבקשה שיתרום מח עצם לחולה סרטן - הוא לא היסס. אחרי שנה התבקש לתרום לו שוב, וגם הפעם עשה זאת ברצון. עכשיו יש לו רק בקשה אחת: לפגוש את האיש שאת חייו הציל

    אי שם בשנת 2008 כחלק משרשרת הגיוס שבה מתבקש כל מגוייס לעבור בדיקת דם קטנה וכך אולי להציל יום אחד עולם שלם, חיי אדם, בסקפטיות רבה נכנסתי למאגר מח העצם של עמותת "עזר מציון". אפילו שאני שונא שונא מחטים, אמרת לעצמי, "למרות שהסיכוי שמח העצם שלי יתאים למישהו הוא אפסי, אני אלך על זה".

     

  1. את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

     

    כך עוברת לה שנה בצה"ל, עד שיום אחד מתקשרת אלי בחורה נחמדה ומבשרת לי את הבשורה: "נמצאת מתאים לתרום מח עצם לאדם חולה סרטן".

     

    עוד על עזר מציון:

     

    לא ידעתי מה לאמר מה לשאול מה להרגיש, חשבתי לעצמי, זאת חייבת להיות טעות, ביקשתי ממנה לחזור על דבריה ולא האמנתי שאני שומע אותה אומרת שוב "נמצאת מתאים לתרום מח עצם לאדם חולה סרטן".

     

    בלי לשאול במה התהליך כרוך, מתי, כמה , איך, עניתי בחיוב בעודני חושב לעצמי מה הסיכוי שדווקא אני מקבל את הזכות להציל למישהו את החיים? לאחר מפגש עם האנשים של "עזר מציון", קיבלתי הסבר על התהליך שאני עתיד לעבור ובדיקת דם לפני שמתחילים את התהליך.

     

    לירון שוסטרמן. "קיבלתי את הזכות להציל בנאדם" ( ) ( )
    לירון שוסטרמן. "קיבלתי את הזכות להציל בנאדם"( )

     

    "מאז התרומה חלמתי על הפגישה עם האיש"

    כבר אז שאלתי אותם שאלה קטנה, אם כל התהליך יילך כשורה והבן אדם יבריא בזכות התרומה שלי, האם אוכל לפגוש אותו?

     

    ישנם מספר מועט של מוסדות בריאות שלא מאפשרים פגישה של התורם עם המושתל, אבל הרוב כן מאפשרים. "ברוב המוסדות ניתן לפגוש את המושתל, במידה והוא הבריא, לאחר שנה מיום התרומה".

     

    אני מחויך ומריץ לעצמי תסריט בראש, איך אני פוגש את הילד שחיי בזכות התרומה. שאלתי את אשת הקשר אילו פרטים אוכל לקבל על המושתל שלי?, "גבר יהודי יליד שנות ה-"50, נעניתי.

     

    החיוך נשאר והתסריט משתנה, מריץ לעצמי שוב תסריט בראש, איך אני פוגש את הסבא'לה שחיי בזכות התרומה, בטוח יש לו משפחה, ילדים, נכדים, שהוא מרכז עולמם, אני הולך על זה ובגדול!

     

    לומר את האמת, במשפחה שלי יש הרבה אחיות מוסמכות עם נסיון של שנים, ולא הייתה התלהבות מהרעיון של התרומה מאחר שכהכנה לתרומה נאלצים במשך שבוע לקבל זריקה בכל יום אשר יכולה ליצור תופעות לוואי לטווח הארוך.  הזריקה מחלישה באופן מייד את הגוף משמעותית משום שהיא מוציאה את תאי מח העצם מהעצמות אל מחזור הדם, כך שביום התרומה יהיה ניתן "לאסוף" אותם מהדם.

     

    הרגעתי את כולם שהכל יהיה בסדר. "אין מצב שניתנת לי הזדמנות להציל חיים של מישהו ואני פשוט מוותר", אמרתי לכולם. אמי נפטרה שנתיים קודם לכן כתוצאה מכשל רפואי, לכן יכולתי להבין את דאגתם אך לא יכולתי לוותר.

     

    "לאחר עשרה חודשים - תרמתי לו שוב"

    שבוע ההזרקות עבר, יום התרומה הגיע, ה-27 לאפריל שנת 2009, האחות הנחמדה הגיעה להכניס לי שתי מחטים לטענתה (מה שאני ראיתי זה 2 חרבות סמוראים, לא מחבב מחטים כבר אמרתי?), קיבלתי מחט לכל יד, ובמשך 6 שעות כל הדם שלי יצא ונכנס לי מהגוף 15 פעם דרך מכונה עד שלבסוף התקבלה שקית קטנה בצבע ארגמן, הדוקטור ניגש ואמר, "אתה רואה חבר, זה המח עצם שאספנו ממך, מפה הוא הולך ישירות למושתל".

     

    תהליך התרומה הסתיים, רציתי שהזמן יטוס שתעבור כבר השנה הזאת, מדי חודש התקשרתי לשאול מה עם המושתל שלי, מדי פעם זכיתי לתשובה שהוא מתאושש ומדי פעם נאמר לי שהמוסד הרפואי לא שלח עדכון לאחרונה.

     

    הזמן עובר אך אני לא שוכח ומתרגש בכל פעם מהמחשבה על המפגש עד שיום אחד לאחר עשרה חודשים, מתקשרים להודיע שמח העצם שתרמתי לא נקלט בהצלחה במושתל ושמצבו לא טוב.

     

    אני מתבקש לתרום שוב, אך לא מח עצם אלא לימפוציטים. בלי לחשוב פעמיים או בכלל לדעת מזה ליפמוציטים אני משיב בחיוב. המשפחה מבקשת בכל לשון של בקשה לא ללכת על זה, "תרמת פעם אחת, מספיק, אתה תגרום לעצמך לנזק".

     

    זה הגיע למצב כזה שאמרתי לכולם שאני לא אתרום אך פשוט ביום התרומה ברחתי עם חברה שלי לשניידר כדי לבצע את התרומה, בלי שאף אחד יודע איפה אנחנו ומה אנחנו עושים, רק אני והיא.

     

    "הרגשתי מתוסכל"

    התאריך הוא ה-11 למרץ 2010, מהר מאוד אני מוצא את עצמי שוב עם מחט בכל יד ובנוהל הרגיל יושב 5 שעות מתפלל שהפעם התרומה שלי תעזור ומת להגיע לרגע שבו אני פוגש את המושתל שלי, בריא ושלם.

     

    התרומה הסתיימה, הדוקטור ניגש ובריטואל הקבוע מראה לי את הלימפוציטים שלי ומציין שמכאן השקית הזו הולכת למושתל באופן ישיר. חוזרים לשגרה, הזמן עובר, וכרגיל אני אשת הקשר משוחחים פעם בחודש בנוגע למצבו הבריאותי של המושתל שלי, לשמחתי עם הזמן מצבו משתפר ולפי דברי המוסד הרפואי הוא הבריא!

     

    לאחר שנה מיום התרומה השנייה, הגיע היום שלו חיכיתי וייחלתי זמן כה רב, אני שמח ומאושר, מתקשר בנוגע לתיאום פגישה עם המושתל אך מתבשר שמדובר במוסד שלא מאפשר פגישה או יצירת קשר עם המושתלים.

     

    הרגשתי בדיוק כמו ביום שבו התקשרו לבשר לי שנמצאתי מתאים לתרום מח עצם לחולה סרטן, לא ידעתי איך להגיב, מה לאמר, רק שהפעם כעסתי, הרגשתי מתוסכל, אפילו מרומה אחרי תקופה כה ארוכה של ציפיות הכל מתפוצץ בשנייה.

     

     מאז שנודע לי על כך שהמושתל שלי משתייך למוסד הרפואי שאינו מאפשר יצירת קשר בין התורם למושתל עברו כמעט 4 שנים, בהם אני מתקשר כל חודשיים או שלושה  לשאול על שלום המושתל שלי ולשמחתי נענה בכל פעם כי מצבו טוב.

     

    משגעת אותי העובדה שמסתובב בעולם בן אדם שחלק ממני נמצא בו ולא מאפשרים לי לפגוש אותו,מסקרן אותי לדעת מי הוא, כמה ילדים ונכדים שמחים יש לו?

    אמרו לי שכחלק מהתרומה הוא עשוי להפוך להיות אלרגי לדברים שאליהם אני אלרגי, מעניין אותי אם הוא הפך להיות אלרגי לאבק ולדשא כמוני.

     

    משגעת אותי המחשבה שיכול להיות שהוא רוצה לפגוש אותי באותה מידה כמו שאני רוצה לפגוש אותו אך לא מאפשרים לנו. דבר אחד שבו אני בטוח, אם מישהו היה מציל את החיים שלי הייתי עושה הכל על מנת להפגש איתו!

     

    ולמרות שאני לא מצליח להיפגש איתו, אני יודע שהמטרה העיקרית לשמה תרמתי, הצלת חיי אדם, בוצעה. אני קורא לכל מי שעוד לא נמצא במאגרי מח העצם של "עזר מציון" ללכת ולתרום.

     

    תגובת עזר מציון

    "עמותת "עזר מציון" פועלת רבות על מנת להציל חיים באמצעות איתור תורמי מח עצם מתאימים לחולים הנזקקים לכך. מדי שנה ניצלים מאות אנשים בזכות המאגר שהקימה. אנו מוקירים תודה ללירון על תרומתו, שבעזרתה הציל חיי אדם ומבינים את רצונו לפגוש את החולה שניצל בזכותו.

      

    "עם זאת, הדבר אינו תלוי בנו: בעת תרומת מח העצם, מודגשת שוב ושוב החשיבות הרבה של חיסיון על מנת להגן על פרטיותם של חולים ותורמים כאחד. 

    הדבר מצוין באופן ברור הן בדפי המידע לתורמים, והן בטופס ההסכמה לתרומה שעליו חותמים התורמים ושבו מצוין, כי במקרים מסוימים לא מתאפשר מפגש בשל החלטת הנתרם או בשל מדיניות המרכז המטפל בו.

     

    "כאשר הדבר מתאפשר, אנו עושים כל שביכולתנו על מנת להפגיש בין התורמים לנתרמים אך העמותה כפופה לנהלים וכללים בינלאומיים ובמקרים מסוימים אנו כפופים לחיסיון המוגדר על פי נהלי המרכז המתאם את התרומה.

     

    במקרה זה, התרומה נשלחה לחו"ל, לנתרם שאינו ישראלי במרכז שבו לא מתאפשר מפגש בין התורם לנתרם, על פי הגדרות המרכז המשתיל. לכן אפשרות המפגש איננה תלויה בנו".

     




  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לירון שוסטרמן. מחפש את האיש שהצלתי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים