"מטאליקה" - הסרט: כל גיטרה יורה
ההופעה המצולמת של מטאליקה בוונקובר היא מפגן עוצמה מרשים של הלהקה וסרט התלת ממד שנוצר לוקח את המעריצים הכי קרוב, ובגדול. הקו העלילתי ב"מטאליקה" תורם לאוירה, אך לא מספיק כדי למשוך קהלים רחבים
מטאליקה היא להקה שעושה הכל ב"הכי הכי". בתחילת דרכם הם היו הכי מהירים, הכי כבדים והכי שיכורים. בהמשך, אחרי האלבום השחור, הם שינו כיוון הכי בגדול עם התספורות הקצרות והשפעות של קאנטרי. אפילו כשהם מניאקים הם הכי מניאקים. מי זוכר את נאפסטר? וכשיש להם יציאות הזויות זה הכי הזוי - ע"ע שיתוף הפעולה עם לו ריד. הם אפילו הופיעו עכשיו באנטארטיקה, והפכו ללהקה הראשונה שהופיעו בכל היבשות. כאמור "הכי הכי".
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
את אותה המנטליות מביאה אגדת המטאל לסרטה החדש "מטאליקה" ("Metallica Through the Never") סרט הופעה שהוא "הכי".
במרכז הבמה, על עמדה מסתובבת, מנצח על כל העסק המתופף הכי שנוי במחלוקת בעולם המטאל, לארס אולריך. הוא נראה חזרזירי מתמיד, אך אין לזלזל במידת האנרגיה שלו כשהוא חובט ללא הכרה בתופים.
הסרט שצולם בתלת ממד למסכי I-Max ענקיים מנסה להגיע הכי קרוב שהקולנוע מסוגל לשיחזור ההתרגשות של הופעה חיה. מצלמות רחף מצלמות מכל זוית אפשרית. מתוך השורה הראשונה, מעל הבמה שמורכבת ממסכים עליהם מוקרנים דימויים הקשורים לשירים המתנגנים, כמו דם נוטף ועד לקלוזאפים אימתניים על חברי הלהקה, שמאפשרים לספור כל מכתש ומכתש על פרצופו המחוטט של הטפילד, ולראות עד כמה השיער של קירק האמט באמת האפיר.
על אף שהמצלמה לא עושה חסד עם מראם החיצוני של חברי הלהקה שכבר עברו את מחסום גיל ה-50 (חוץ מטרוחיו) והם נראים כאילו ראו ימים יפים מאלה, ברור לחלוטין שהם נהנים מאוד ועדיין יודעים אך להרים את הקהל.
הבמה עצמה משחקת חלק חשוב בסרט כאשר היא נעה ומשתנה כמו חבר חמישי בלהקה. להבות ענק פורצות מהקרקע ואחריהן כסא חשמלי ענק שיורה ברקים לכל עבר מורד מהתיקרה. במהלך שיר מהאלבום "Master Of Puppets" מצבות ענק צצות כמו פטריות אחרי הגשם ומשחזרות את עטיפת האלבום. באחר מהאלבום "And Justice For All" פסל ענק של גבירת הצדק מתמוטט לרסיסים.
אך למטאליקה לא מספיק רק לצלם את ההופעה הכי גדולה בעיר, הם דורשים עוד. כאן נכנס קו עלילה אשר ההופעה משמשת לו כפסקול. השחקן דיין דיהאן ("כרוניקה בזמן אמת", "ספיידרמן המופלא 2") מגלם את טריפ, עובד במה צעיר ומעריץ של הלהקה שנשלח לחלץ משאית תקועה שבתא המטען שלה יש דבר מה שחשוב מאוד למטאליקה. מה שנראה בהתחלה כמשימה פשוטה יחסית, סינג'ור מציק שבגללו הוא יפספס את תחילת ההופעה, מתגלה כמסע ביעותים אלים, כועס וסוריאליסטי המתכתב בצורה מושלמת עם המוזיקה של מטאליקה, שתרמו ככותבים לעלילה.
נראה שמסעו של טריפ ברחבי עיר פוסט אפוקליפטית - בה מסתובבות כנופיות סטייל מקס הזועם, שוטרים זועמים בלבוש לפיזור הפגנות, גופות תלויות מפנסי תאורה ברחובות ופרש של יום הדין חמוש בקורנס ענק ומסכת גז על הפנים - משפיעים באופן ישיר על המתרחש באצטדיון הענק בו מופיעה הלהקה, כאשר מתחילות להתרחש תקלות טכניות שלא היו מביישות את ההופעה של מטאליקה באצטדיון רמת גן ב-2010.
החלק העלילתי משמש יותר כאתנחתה מצילומי הלהקה, וכחוט מקשר בין שיר לשיר. מעין קליפ ארוך שתרומתו היא יותר באוירה שהוא משרה ופחות בסיפור שהוא בא להעביר.
אך למרות כל ההשקעה (עלות הפקת הסרט - 18 מיליון דולר), והתוצאה היותר ממשביעת רצון, הסרט נוחל כישלון בקופות מהסיבה הפשוטה שהוא פונה לקהל יעד מאוד מצומצם. בזמן שסרטי הופעות אחרים יכולים להיות, גם אם לא מעניינים במיוחד, נגישים לקהלים רחבים, סרט שבמרכזו הופעה של להקת הבי מטאל - לא משנה כמה טוב יהיה מופק - הוא לא לכל אחד.
אבל לצופה שמכיר את כל מילות השירים, ולא מתבייש לעשות קצת הד באנגינג באולם הקולנוע, מובטחת חוויה מהנה שמשחזרת הכי קרוב שאפשר את האנרגיה של הופעה של אחת מלהקות ההופעות הטובות בהיסטוריה. הכי קרוב שאפשר בזמן שיושבים על כסא ומנשנשים פופקורן.
