הרג אזרחים בקרב. כשהחלש שובר את הכלים

לפני כחודש הלך לעולמו נשיא דרום אפריקה לשעבר נלסון מנדלה, מי שהיה מגדולי לוחמי החופש שידעה המאה העשרים. אישיותו הכובשת של מנדלה, מנהיגותו הכריזמטית ומחויבותו המוסרית לצדק ושוויון הם מהגורמים המרכזיים להצלחת התנגדותו העיקשת לאפרטהייד. אבל כדי להבין את דרכו, חשוב להתייחס להיבטים פחות ידועים של המאבק שמנדלה הנהיג: לצד מגוון רחב של פעולות לא אלימות, הוא הוביל את הזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בפעולות אלימות נגד המשטר, שכללו פגיעה מכוונת בגופים אזרחיים. משרדים ממשלתיים ומתקני תשתית חיוניים היו חלק מ"בנק המטרות" של המאבק הזה.

"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

מנחם בגין הציל את הפליטים. ומי יצילם היום? / ד"ר רן שאולי

זגזגן עם חזון. העולם על פי אובמה / ד"ר גליה בר- נתן

בלי הפיכות. כך יוצרת צ' קוריאה אזרח מושלם / ד"ר אלון לבקוביץ

רשימת תפוצה. לגור בחו"ל ולחשוב על הבית / פרופ' גבי שפר

האם הטקטיקות האזרחיות הללו מותרות, או שמא המאבק האלים של הקונגרס הלאומי האפריקני אינו אלא טרוריזם שהפך ללגיטימי בעיני קהילה בינלאומית הנגועה בסטנדרטים כפולים? ובכלל, באילו אמצעים אלימים מותר לצד החלש במלחמת עצמאות אסימטרית לנקוט בתנאים של נחיתות צבאית קשה, שבה פערי הכוחות אינם מותירים לו שום סיכוי להשיג ניצחון צבאי? כדי להשיב על שאלה זו עלינו להבין טוב יותר את "עקרון החסינות האזרחית" בתורת המלחמה הצודקת ובדין הבינלאומי.

מלחמה אסימטרית. מנדלה עם כפפות האגרוף ב-1950(צילום: גטי אימג'בנק)

המטרה אינה מקדשת את האמצעים

הספרות הפילוסופית מציעה שתי פרשנויות עיקריות לעקרון זה: לפי הפרשנות "הסטנדרטית", הרג מכוּון של אזרחים פסול, משום שהם אינם נושאים באחריות לפשע התוקפנות ולעוולות המלחמה. פגיעה מכוּונת בבני אדם שלא עשו דבר שבגינו אבדה להם הזכות לחיים - אסורה תמיד. הסיסמה שלאורה מעוצבת הפרשנות הסטנדרטית, ידועה: המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אלא שהפרשנות הסטנדרטית נתקלת בקשיים עקרוניים, שהחשוב שבהם הוא מחויבותה להבחנה מוסרית חשודה בין הרג מכוון של חפים מפשע לבין הרג צפוי שלהם.

הפרשנות האלטרנטיבית לכלל של חסינות אזרחית היא הסכמית. על פי פרשנות זו, האיסור החל על הרג אזרחים במלחמות נגזר מהיותו היבט של הסדר בעל תוקף מוסרי בין מדינות. מדינות שיש להן הנהגה פוליטית רציונלית מעוניינות לנצח מלחמות במינימום אבֵדות, וקבלה הדדית של עקרון "החסינות האזרחית" היא אחת הדרכים להגיע לכך.

לוחמי חופש או טרוריסטים? ערפאת ומנדלה ב-1988(צילום: גטי אימג'בנק)

הצד החלש מקופח במלחמת עצמאות

בכדי לענות על השאלה שהצגנו בתחילת המאמר - לאילו דרישות מוסריות כפופים ארגונים הלוחמים מלחמת עצמאות אסימטרית בתנאים של נחיתות צבאית קשה - חשוב לראות שעיקרון החסינות האזרחית מקפח באופן שיטתי עמים הנאבקים על עצמאותם הלאומית. חישבו שוב על החבילה הכוללת איסור על מציאת מסתור בקרב האוכלוסייה האזרחית ואיסור על פגיעה ישירה באזרחים ובחברה האזרחית מחד, והיתר לפגוע פגיעה אגבית באזרחים מאידך.

בתנאים של נחיתות צבאית, התמהיל הזה יוצר קיפוח של הצד החלש. שכן: א. קל לדמיין מצבים שבהם החובה ללבוש מדים מקשה מאוד את הסוואתם היעילה של לוחמי חופש. בצייתם לו, הם נהפכים למטרות קלות, ולמעשה סוללים את הדרך לתבוסתם. ב. ההיתר לפגיעה עקיפה באזרחים לעתים רבות ריק ממשמעות מעשית עבור הצד החלש שאין לו היכולות והאמצעים המאפשרים פגיעה במטרות צבאיות לגיטימיות. למעשה, ההיתר לפגיעה אגבית מהווה עוד כלי בידי הצד החזק וחוסר האיזון בין הצדדים רק גובר. ו-ג. קיימים מצבים שבהם אין לצד החלש כל סיכוי לפגוע במטרות צבאיות, אך יש לו סיכוי כלשהו לפגוע במטרות אזרחיות.

במקום שבו הפגיעה במטרות אזרחיות אסורה כליל, סיכויי הצד החלש אפסיים. בניין באשדוד שנפגע מירי רקטות ב"עמוד ענן"(צילום: אלירן שגיא)

בתנאים מסוימים מותר לפגוע במטרות אזרחיות

ההיגיון ההסכמי של עיקרון החסינות האזרחית מאפשר לנו לחשוב על קוד מוסרי אחר שאמור להנחות את הצד החלש במלחמות עצמאות אסימטריות. הקוד הזה, שראוי לכנותו "צדק במלחמות אסימטריות", יבחין בין פגיעה מכוונת בתשתיות אזרחיות השייכות לציבור לבין פגיעה ישירה באזרחים עצמם. על פי קוד זה, לאזרחים עצמם (גם של המדינה הכובשת) עומדת "חזקת החפות הכללית", ואסור לפגוע בהם - בגופם או ברכושם הפרטי - בכוונה תחילה, אך מנגד בתנאים מסוימים מותר ללוחמי חופש (או למי שרואים את עצמם ככאלה), לשבש את אורח החיים במדינה הכובשת על מנת לערער את התמיכה באפליה ואו בכיבוש. בתנאים קיצוניים הם אף רשאים לפוצץ מוסדות ממשלתיים, להרוס גשרים ולפגוע ברחובות ראשיים.

ם כפופים להבחנה בין מטרה צבאית (לגיטימית) לבין מטרה אזרחית (שאיננה לגיטימית). בניין ממשלה בעזה שהופגז על ידי צה"ל ב"עמוד ענן"(צילום: AP)

קשה למצוא פסול מוסרי בטקטיקות אזרחיות הננקטות על ידי ארגון חלש במיוחד, שאין לו שום סיכוי להשיג איזשהו הישג צבאי. אם פלסטינית ובנה הפצוע ב"עמוד ענן" בעזה(צילום: AFP)

במילים אחרות: מותר ללוחמי החופש לפגוע בבניין שבו משוכן מוסד ציבורי, אבל אסור לפגוע בכוונה בעובדיו.

לוחמי חופש נתבעים לעשות מאמץ מודע, ובכלל זה אף ליטול סיכון ממשי על עצמם, על מנת שלא לפגוע בחייהם או ברכושם הפרטי של אזרחים. הם אינם כפופים להבחנה בין מטרה צבאית (לגיטימית) לבין מטרה אזרחית (שאיננה לגיטימית), אולם הם כפופים לכלל יסודי יותר התובע מהם להכיר ב"חזקת החפות הכללית" ולכבדה.

נדמה שחזקת החפות הכללית הייתה העיקרון שהנחה את נלסון מנדלה במאבקו האלים בגזענות של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ולאורה קל יותר להבין את הלגיטימיות שמאבקו זכה לה. טרוריזם פסול מכוח האמצעים שהוא נוקט בהם ולא בגלל המטרה של אלה הנוקטים בו. וכמו שמוכיח המקרה הדרום אפריקני, קשה למצוא פסול מוסרי בטקטיקות אזרחיות הננקטות על ידי ארגון חלש במיוחד, שאין לו שום סיכוי להשיג איזשהו הישג צבאי. נראה אפוא שפעולות אלימות הן פעולות טרור רק אם הן מבטאות בוז לחזקת החפות הכללית.

פרופ' יצחק בנבג'י מלמד באוניברסיטת ת"א ובמכון שלום הרטמן בירושלים. עידית שפרן גיטלמן היא דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן