הוואנגילה: היהודים הנשכחים של קובה
כ-1,500 יהודים בלבד נותרו מקהילה מפוארת שמנתה עשרות-אלפי חברים, אבל על רקע העוני הבלתי נתפס של קובה, דווקא הקהילה היהודית מצליחה לשרוד, בדרך של עזרה הדדית ופעילות קיבוצית. מה בתפריט? הורה בקצב הסלסה, נשים בטלית והבדלה כמו שלא ראיתם. קובה היהודית בתערוכה חדשה
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מנכ"ל הבורסה יוסי ביינראט, מייסד "נייס" בני לוין, הסופר והעיתונאי אליעזר יערי, עו"ד אמיר הלוי ועוד חברים בקבוצה מרשימה של אנשי היי-טק ומנהלי חברות גדולות, שותפים זה כבר שלוש שנים במיזם צילום ייחודי, יהודי ופילנתרופי של תיעוד קהילות יהודיות לא שגרתיות ברחבי העולם. ההכנסות מהתערוכה, אגב, הן קודש למושאי הצילום - אותן קהילות חסרות השם והתודעה.
"הפרויקט התחיל כשפגשתי את בני לוין, שהוא אחד הפילנתרופים הגדולים בארץ", מספר אלי אטיאס, צלם "ידיעות אחרונות", המשמש כאוצר הקבוצה ומדריכה הראשי. לוין המאמץ כפר נוער לאוכלוסייה האתיופית, חבר לג'וינט וביקש לפתח "משהו חדש בתחום הפילנתרופיה", כדברי אטיאס. "משהו שעדיין לא נעשה".
כ-1,500 יהודים נותרו באי
הקבוצה המתגבשת החליטה "לאמץ" קהילות יהודיות מרתקות, הפזורות בפינות חשוכות בגולה, ולתעד אותן, כשאט-אט מצטרפים אליה אנשים ונשים נוספים, שהמשותף לכולם הוא הרצון לתרום "בשביל הנשמה", והתחביב - לעמוד מאחורי עדשת המצלמה.
הסופר והעיתונאי אליעזר יערי, שגויס ככותב שמאחורי המסע, גילה כי הפך עד מהרה גם למפיק.
"לגיאורגיה, למשל, הזרמנו עשרות-אלפי דולרים שסייעו לחברי הקהילה", מספר יערי, שנדד עם הצלמים אל אחת המדינות אולי המוזרות והסוריאליסטיות בקונטקסט היהודי – קובה. "הקהילה היהודית בקובה ידעה עליות ומורדות. בתקופת השלטון הספרדי לא ניתן היתר כניסה ליהודים, ורק בראשית המאה העשרים החלו יהודים פליטים לאכלס את האי.
"בראשית היו אלו פליטי מלחמת העולם הראשונה מהאימפריה העותומאנית, בשילוב גל הגירה גדול מרוסיה ופולניה, ובמקום נוצרו שתי קהילות גדולות: לספרדים ולאשכנזים, שחברים בהן עשרות-אלפי אנשים. אלא שעם שלטונו של קסטרו נמלטו מרבית היהודים מהמדינה הקומוניסטית, וכעת חיים במקום כ-1,500 יהודים בלבד".
"היהודים בקובה חיים כמו משפחה אחת"
יערי מספר כי הכניסה לקובה כרוכה בחקירות ובדיקות "משל היית מרגל אימפריאליסטי", כדבריו. "מפרקים את כל המזוודות, ואתה מבלה שעות במכס. מה אתה כבר יכול להבריח לשם או משם? אבל כבר היינו במקומות יותר גרועים".
קובה היא ארץ ענייה. כל כך ענייה, עד שהמזון שם ממושטר. החנויות עלולות להיות ריקות רק בגלל שהשעועית המחולקת לתוך שקיות שהתושבים מביאים עימם מן הבית, לא הגיעה. יערי נזכר כי באחד הסיורים בהוואנה עברו ברחוב שבו ניצבו שתי שורות מקבילות של אנשים מבוגרים, שהחזיקו ביד בקבוקונים קטנים, ובעזרת תיפוף אצבעות יצרו הרמוניה מוזיקלית יפהפייה. מבירור מהיר הסתבר כי הזקנים שישבו מול מלון תיירים, המתינו בסבלנות לתיירים שימלאו להם את הבקבוקונים בשמפו או במרכך שיער.
השפל הכלכלי לא פוסח גם על הקהילה היהודית, אלא שהיהודים יודעים לעזור לעצמם וחיים כמו משפחה אחת. "כמו קיבוץ שיתופי". "להבדיל מקהילות אחרות, הם לא בתהליך של הישרדות, אלא בתהליך של בנייה. הם כמו אי בתוך אי, וזה מה שכל כך משך אותנו", מסביר אטיאס. "הקהילה מחזיקה למשל בית מרקחת המיועד לחבריה, ולהבדיל מאזרח קובני שעלול להתרוצץ שבועות בחיפוש אחר אנטיביוטיקה, בבית המרקחת של הקהילה ניתן למצוא כמעט הכל, ואורחים המזדמנים למקום, מתבקשים להביא עמם תרופות הנחשבות ליקרות המציאות בארץ המוכה מהפכות.
"למרות מצבם הדחוק, היהודים המקומיים הם קובנים גאים. הם מזדהים עם ארצם ועם תרבותם, אך בו-זמנית מבקשים שלא להתנתק משורשיהם".
הקהילה מתפקדת כקהילה יהודית דתית?
יערי: "הם לא ציונים במובן הפשוט של המילה, אבל הם אימצו את הסמלים הישראליים. יש שם שליח של הג'וינט, וחיי הקהילה תוססים ופורים. יש בית קברות יהודי, לימודי יהדות בימי ראשון, וגם בתי כנסת.
"האנשים מגיעים להתפלל, אם כי חלק מהמתפללים מגיעים מפאת הסעודה המחולקת לחברי הקהילה לאחר ההבדלה בשבת. בכלל, בית הכנסת הופך למטבח גדול בסוף השבוע, וחלות מחולקות שם לחברים. יש רב, אבל לשוחט לא תהיה כל כך עבודה. בשר שם זו הלוקסוס שבלוקסוס"...
חבורת ה- JDocu מתכוננת כבר לתערוכה הבאה: "כעת חזרנו מביקור בקהילות היהודיות הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה", מספר אלי אטיאס, ומבטיח להגיע לכל קהילה יהודית "מעניינת ומאתגרת הזקוקה לעזרה".
לפנייה לכתב/ת 
