שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לרקוד עם הנפש: לנוע למרות שיתוק המוחין
    כיצד מניעים את הגוף כשמוגבלים בתנועה? צמרת פשחור, במסגרת לימודיה, חברה לנטע הלוקה בשיתוק מוחין ויחד הן יצרו ריקוד שמצליח להעביר בתנועה את הצרכים הנפשיים - חוויה שהיא לא רק פיזית אלא גם רגשית

    יצירת ריקוד היא תחילתה של דרך חקירה בה אני מתרגמת צורך מנטאלי לכדי תנועה פיזית כחלק ממופע על במה, במסגרת מגבלות פיזיות המאופיינות את פגועי שיתוק מוחין (CP) דרך הקשבה גדולה עם חזון לקירוב לבבות, אני מוצאת את היצירה האמנותית ככלי מתווך בין קהלים, המאפשר לבחון פרספקטיבות חדשות ולהציע בסיס הסתכלות ונקודות מבט חדשות. מדובר בהחלט בחוויה מקצועית, אישית וריגשית, הן עבורי והן עבור נטע, ואנו מחכות לראות אילו יצירות נוספות יוליד שיתוף הפעולה המיוחד.

     

    במסגרת לימודי התואר השני באוריינות חזותית בחינוך במכללת סמינר הקיבוצים, עבדתי עם נטע, בת 27 פגועת CP, שיותר מהכל מחפשת דרך להוות כלי לביטוי עבור קהילת פגועי CP. התהליך כולו התחיל במסגרת עבודת סמינריון שנתית, שעסקה השנה ביצירה אומנותית המיועדת לקהילה ספציפית דרך יצירותיה של לאה גולדברג.

     

     (צילום: גיל פשחור) (צילום: גיל פשחור)
    (צילום: גיל פשחור)

    חקירת הקהילה, מאפייניה וצרכיה הם אבן דרך הראשונה בתהליך היצירה. מכאן, שהמטרה הייתה לחפש דרכים שונות בהן תוכל נטע להביע את עצמה, דרך שימוש בתנועה ככלי ביטוי.

     

    כבר בשיחות הראשונות בינינו, ניסיתי להבין את הצורך והרצון של נטע להיחשף. חיפשתי לשמוע מה המאווים שלה, הסיבה והמענה שלשמה היא מעוניינת להיות שותפה ביצירה ואיך למעשה היא רואה את הדברים מנקודת המבט שלה. דרך שיחות אלה, התחלתי להבין את הפערים הקיימים בין תפיסת החברה-הנורמטיבית את הנכה, לבין תפיסת הנכה את עצמו, פערים המקשים על הנכה להשתלב בחיי החברה, התרבות והתעסוקה. במהרה נשביתי בסיפורה האישי ובאופייה המיוחד של נטע, שהצליחה לסחוף אותי לכדי עבודה משותפת ויצירת מופע.

     


     

    התחלנו בעבודת הסטודיו המשותפת, תוך חיפוש מתמיד אחר התנועה האפשרית עבור נטע בצל המגבלות הפיזיות שלה ומנעד התנועות הצר, ותוך שילוב השפה
    התנועתית שלה שנועדה לשרת את המסרים שאנו בחרנו להעביר. מדובר בתהליך אתגרי, גם לנטע וגם עבורי, שכן זו פעם ראשונה שיוצא לי לעבוד עם פגועת C.P. במטרה לעזור לה לבטא את עצמה דרך הבעות ותנועות שונות. הקושי אינו רק קושי פיזי, אלא בעיקרו אתגר מנטאלי – להבין את המסרים שנטע רוצה להעביר כלפי חוץ, לתת להם ביטוי נכון והולם בתנועה ולייצר את החיבור הכה מיוחד שלה ליצירתה של לאה גולדברג.

     

     (צילום: גיל פשחור) (צילום: גיל פשחור)
    (צילום: גיל פשחור)

     

    שיתוף הפעולה הניב תוצר ראשון, ריקוד לצלילי השיר "עוד יום אחד" של לאה גולדברג, בביצועה של חווה אלברשטיין. ה"מופע בתנועה" שנוצר משמש בדיוק למטרת בדיקה וחקירה כלי-יצירה היכולים להשתלב עם הנכות של נטע וכן על מנת לייצר כלי ביטוי חדשים עבורה ועבור קהילה שלמה אותה היא מייצגת. לאורך כלל החוויה, ניסיתי מאוד לשמור על אפיון התנועה הבסיסית של נטע שלמעשה מהוות את הלקות הקיימת אצלה, לצד חיפוש מתמיד עבור ביטוי חדש שיהיה נגיש לצופה וייצר זיהוי והזדהות.

     

    נטע ואני שמנו לנגד עינינו כמטרה לחשוף את קהל הצופים לתכנים אחרים וחדשים ביחס לקהילה זו ולתרגם את התוכן התנועתי עבור קהילת פגועי CP, בתקווה לעורר תשומת לב. דרך כך, קיווינו לתת התייחסות לאפיונים קולקטיביים שיצביעו על הדומה בין קהילת הנכים והקהילה הנורמטיבית, ויעוררו מחשבה ושיח סביב הנושא.

     

     (צילום: גיל פשחור) (צילום: גיל פשחור)
    (צילום: גיל פשחור)

     

    לאורך חקירת המטרה וחיפוש הביטוי התנועתי, התחדדה שאלת האפיון התנועתי היוצר את הקשר עם הקהל. בתהליך של בחירה וניפוי נוצר ריקוד אישי, המהווה קול עבור נטע והקהילה.

     

    • צמרת פשחור, תואר שני באוריינות חזותית בחינוך במכללת סמינר הקיבוצים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים