שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "מגיל 4 ידעתי: אני אישה בגוף הלא נכון"

    מגיל צעיר שיחקה נ' בברביות, לבשה בגדים של אמה ואהבה להקשיב לסיפורי נסיכות - אבל מבחוץ נראתה בן לכל דבר. אחרי מסע מפרך ומבלבל היא החלה בגיל 16 בטיפול להשלמת השינוי החיצוני והיום היא מאושרת: "פספסתי 17 שנה מהחיים, ועכשיו מצאתי את האני האמיתי שלי", היא אומרת ל-ynet

    בגיל ארבע, זמן שבו בנות שקועות בדרך כלל במשחקי נסיכות ופיות ונהנות להציץ לארון הבגדים של אמא, גם נ' (השם המלא שמור במערכת) התקשטה, שיחקה בברביות שקנה לה אביה ורצתה לנעול נעלי עקב. היא אהבה ללבוש שמלות ולשחק באביזרי מטבח - אבל לא לכולם זה היה מובן מאליו.

     

    נ', היום נערה בת 17, היא אדם טרנסג'נדר: היא נולדה עם איברי מין זכריים ונקראה בשם נפוץ לבנים, עד שהחלה לקבל טיפול כדי להשלים את צורתה החיצונית לאישה שהיא למעשה.

     

     

    קראו עוד על טרנסג'נדרים:

     

    "התחלתי להרגיש אחרת כבר בגיל שלוש-ארבע", היא מספרת בראיון ל-ynet. "התחפשתי, שיחקתי בבובות ולבשתי בגדי נשים וזה הלך והתעצם לקראת גיל תשע או עשר. כל הזמן הרגשתי שיש בי משהו אחר, עמוק יותר. הבנתי שזה פשוט לא אני, ושכל השנים ידעתי שזאת לא אני. ידעתי שאני לא קשורה למקום הזה של להיות בן.

     

    "הייתי אדם שלא טוב לו, לא מאושר, חנוק. לא היו לי כל האפשרויות שיש לכל אחד, כי אני לא בגוף הנכון. הייתי ילדה שנורא קשה לה בחיים. הייתי סגורה, לא פתוחה לראות את הדברים שאני רוצה באמת. חשבתי כל היום איך אעבור את השינוי ומה יהיה. ידעתי תמיד שזה יקרה".

     

    -איך הסתדרת חברתית בשנים האלה?

    "זה הפריע לי. תמיד הרי יש הערות על השונה, תמיד מחפשים את מי שהוא 'מעניין' ולא בדיוק ה'נורמלי'. באיזשהו גיל אמרתי שזה לא בשבילי כל הקטע של הנוער של היום, נוער רע שלא יודע לקבל אחרים. גם המורות לא ידעו להכיל אותי, והלכתי לאיבוד. עברתי כל מיני מסגרות אבל אף אחת מהן לא עשתה לי טוב, אז עזבתי את בית הספר ועברתי ללימודים אחרים".

     

    "ההורים ידעו שככה אני אמורה להיות"

    "החיים לא היו פשוטים עבור נ'", מספרת גם אמה בראיון ל-ynet. "היא הייתה מבולבלת, מאוד עצבנית ומוטרדת. מגיל ארבע ראינו שהיא מתעניינת בכל הקשור לנשיות, לזהות מגדרית של בת. היא אהבה אגדות עם נסיכות, ברביות וכל מה שנוגע למשחקי בנות. עם הזמן היא התחילה ללבוש שמלות, לעצב לעצמה מראה של בת, וככה ראינו שיש התחלה של משהו".

     

    -חשבתם שזה רק עניין של גיל ואולי יחלוף?

    "זרמנו עם זה, אבל ראינו שזה מתעצם ומוביל אותה לאובססיה לנשיות. היא הסתכלה כל היום על נשים ברחוב, עקבה אחרי הנעליים שלהן ורצתה לנעול בעצמה נעלי עקב. ידעתי והרגשתי תמיד שזה מה שהיא תהיה בסופו של דבר. בגיל שמונה-תשע היא כבר הצהירה בעצמה כל הזמן שהיא רוצה להיות בת, וזה הקשה עליה.

     

    "היא לא יצאה מהארון בשנים האלה או התלבשה בחוץ כמו בת, רק בבית, אבל בכל זאת הייתה שקועה רק בזה ולא עניינו אותה בית הספר והלימודים. היא תמיד הייתה חברותית ואהבו אותה בכל מקום, אבל זאת הייתה חברה של בנות. היא אפילו למדה עיצוב אופנה, כבן".

     

    נ' מציינת את תמיכת המשפחה כאחד הדברים המשמעותיים שעזרו לה בתקופה הזאת. "שיתפתי בעיקר נשים מהמשפחה - אמא שלי, אחותי ובנות דודות", היא מספרת, "ופחות שיתפתי חברות. המשפחה מאוד-מאוד תמכה בי. אבא שלי היה קונה לי ברביות מגיל מאוד צעיר, משהו שכמעט אף אב אחר אולי לא היה עושה. לבשתי את הבגדים של אמא שלי בגיל צעיר והם נתנו לי יד חופשית.

     

    "ההורים לא ניסו ללחוץ עליי מעולם ולא ניסו לגמול אותי מהתחפשות לסינדרלה או לשלגייה, למשל. הם ידעו שזאת אני וככה אני אמורה להיות כשאהיה גדולה".

     

    עקבה אחרי נשים ברחוב, לבשה שמלות ורצתה לנעול נעלי עקב (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    עקבה אחרי נשים ברחוב, לבשה שמלות ורצתה לנעול נעלי עקב(צילום: shutterstock)

     

    חוסר התאמה בין מין למגדר

    מה כוללת תופעת הטרנסג'נדריות במבט רפואי? "טרנסג'נדריות מתרחשת כשיש חוסר התאמה בין הגדרת המין שנקבע לאחר הלידה ובין מה שהאדם מרגיש", אומר ד"ר אורי אייל, מנהל השירות הנוירואנדוקריני ביחידה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בילדים בבית החולים דנה-דואק לילדים. "אותו אדם מרגיש את עצמו כאילו הוא שייך למגדר הנגדי".

     

    כיוון שהנושא לא מוכר עדיין מספיק בעולם ובדרך כלל מהווה טאבו, אין נתונים מספריים על היקף התופעה בכלל ובילדים בפרט. "המדינה המובילה בנושא היא הולנד", אומר ד"ר אייל, "ובעקבותיה הולכות עכשיו ארצות הברית וקנדה. בהולנד, השכיחות של מבוגרים שביקשו להחליף את מינם הוא בין אחד ל-12 אלף איש לאחד ל-30 אלף איש. בשאר העולם אין לנו אומדנים".

     

    על פי ד"ר אייל, אפשר לזהות את השוני המגדרי כבר בילדים קטנים מאוד, אך לא כל ילד המביע סימנים מתאימים לפני גיל ההתבגרות יהיה בסופו של דבר מבוגר טרנסג'נדר. "חלק מהילדים האלה יגדלו ולא יחושו יותר בעיה בזהות המינית שלהם", הוא אומר. "חלקם יגדירו את עצמם כהומוסקסואלים ללא הפרעה בזהות המגדרית, וחלקם אכן יהיו בעלי הפרעה בזהות המגדרית כמבוגרים".

     

    -איך אפשר לדעת לאן מובילים הסימנים?

    "כשאנחנו רואים את התופעה בילדים אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח, כי בגיל הילדות עוד אין עיצוב סופי של הזהות. לא כל בן שמתנהג כמו בת או להפך יהיה בעל הפרעה בזהות המגדרית בהמשך, לכן אנו כמובן גם לא מציעים טיפולים בגילאים האלה.

     

    "כשמדובר במתבגר בעל הפרעה בזהות המינית, רובם כבר יהיו כאלה כמבוגרים. ההפרעה בזהות המינית מתגברת בגיל ההתבגרות, כשמופיעים הסימנים המיניים המשניים, ואז העניין מחמיר מפני שהם לא משלימים עם הגוף שלהם ועם השינויים שחלים בו. אם הבעיות מתעצמות בגיל ההתבגרות - זה כבר לא ישתנה בגיל מבוגר".

      

    "מצאתי את האני האמיתי שלי"

    בגיל 16 החלה נ' בטיפול שנועד להביא לה שלוות נפש, וכיום היא אינה אותה ילדה העומדת מתוסכלת מול העולם. "אני מרגישה שלמה עם עצמי לחלוטין", היא מספרת. "אחרי שנה של שינוי אני מרגישה מאושרת, טוב לי ואני ממצה את עצמי. מצאתי את האני האמיתי שלי.

     

    מבחינת נ', השלמת התהליך החיצוני הוא תיקון מתבקש למצב כפי שאמור היה להיות מלכתחילה. "הביטוי החיצוני עוזר לי להרגיש יותר שלמה. את הביטוי הפנימי תמיד היה לי, אבל בלי החיצוניות לא הייתי מושלמת. היום אני מרגישה עם עצמי נהדר ולא שמים לב לכך שבעבר הייתי גבר. אלוהים בירך אותי ואני נראית אישה לחלוטין, גם בקול וגם בעדינות, אז אני לא צריכה לחשוף את זה. שום דבר לא נראה מוזר, וזה מזל שאני צריכה להודות עליו בכל יום".

     

    -את מסוגלת לחשוב היום על הקמת משפחה?

    "הרבה שואלים אותי 'מה עם חבר?' ואומרים לי שאני נראית טוב, אבל אני קודם כל רוצה להיות כמה שנים עם עצמי עכשיו, להגשים את עצמי. פספסתי 17 שנה מהחיים שלי ואני רוצה כרגע להיות עם עצמי. יש לי משפחה שתומכת בי, והחלום הגדול שלי הוא להיות זמרת. כשיהיה לי בן זוג אני רוצה שהוא יהיה רגיל לחלוטין, וכמובן יהיו ילדים".

      

    -מה המסר שלך לצעירים אחרים במצבך?

    "אני חושבת שכל אדם חייב לעשות את מה שהוא הכי אוהב ומה שהוא טוב בו, אחרת הוא לא יהיה מאושר. בנות כמוני צריכות ללכת עם הלב שלהן, רק שידעו מה הזמן המתאים להתחיל בו טיפול, כדי שלא יתחרטו אחרי זה. אי אפשר ללכת אחורה, הן יהיו חייבות להמשיך - אז לבחור את הרגע הנכון כדי לא להצטער.

     

    "קשה לעבור את התהליך ההורמונלי, שכולל זריקות ודברים לא נעימים, אז לבנות בגיל צעיר יותר אני אומרת שלא ייכנסו לזה כל כך מהר. בכל מקרה, עוזר כמובן לחשוב על המטרה בסוף הדרך".

       

    אמה של נ' התרגלה לשינוי במשך השנים. "לא היה לנו קל", היא אומרת, "ועד היום יש קושי, אבל כמו שהיא נראית ומתנהגת - זה כאילו ככה היא נולדה והייתה כל השנים. זרמנו איתה ונתנו לה אהבה, והיום היא אישה, מרגישה אישה ומדברת כמו אישה, והרבה יותר קל לה. הטיפול נותן לה רוגע ושלווה".

     

    -איך הסביבה קיבלה אותה?

    "הפלא ופלא, הסביבה קיבלה אותה בסדר גמור, כי היו לה ביטחון ואהבה מהבית. כל השנים נתנו לה כלים משפחתיים וטיפוליים". 

     

    -אחרי השינוי, מה את מאחלת לה עוד בחייה?

    "הייתי רוצה שהיא תהיה אישה שלמה, לעבור את הניתוח הגדול, להתחתן, להביא ילדים, כמו כל אמא שרוצה לילד שלה. אני רוצה שהיא קודם כל תהיה מאושרת ותצליח בכל מה שהיא אוהבת. אני מאחלת לה שכל החיים ייפתחו בשבילה, בדיוק כמו שאני מאחלת לבת השנייה שלי".

     

    ממליצה לדחות את תחילת הטיפול ההורמונלי. אילוסטרציה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    ממליצה לדחות את תחילת הטיפול ההורמונלי. אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

     

    איך מאבחנים, איך מטפלים?

    בשנים האחרונות התגבשו קריטריונים ברורים יותר לאבחון ילדים במצבה של נ' ולטיפול בהם. על פי ד"ר אייל, הקריטריונים לאבחנה בבנים ובבנות שונים מעט. כשמדובר בבת היא צריכה, בין השאר, להראות מצוקה קבועה ומשמעותית מאוד מהיותה בת; אם היא מבטאת רצון להיות בן ואף מצהירה שהיא בן; מגלה התנגדות ללבוש בגדים של בנות ומתעקשת ללבוש בגדים שמאפיינים בנים; היא מצהירה על כך שבסופו של דבר יופיע אצלה איבר מין זכרי; היא מתנגדת להשתנה בישיבה ורוצה לעמוד כמו הבנים - וכל התופעות האלו צריכות להופיע לפחות שישה חודשים.

     

    אצל בנים, הילד צריך להראות מצוקה קבועה ומשמעותית מאוד מהיותו בן; הוא מגלה רצון להיות בת או מתעקש שהוא כבר בת; מבצע פעילויות האופייניות לבנות ומתנגד למשחקי בנים; מתלבש בלבוש המתאים לבנות; מצהיר שכשיגדל יהיה אישה; מצהיר שאיבר המין שלו דוחה אותו או שהוא רוצה שהוא ייעלם או שמוטב היה ולא היה לו איבר מין זכרי - וכל התופעות האלו צריכות להימשך לפחות שישה חודשים.

     

    הטיפול בילדים המבקשים להתאים את חיצוניותם למגדר השני נחלק לארבעה, בדרך כלל: תמיכה נפשית ומעקב, טיפול תרופתי לדחיית ההתבגרות המינית, נטילת הורמונים וטיפולים ניתוחיים.

     

    "לפני גיל ההתבגרות לא מתחילים טיפול תרופתי", אומר ד"ר אייל, "אלא אפשר להתחיל במעקב ובסיוע לילד ולהוריו. חשוב להדגיש שוב שמה שמתרחש בגיל הזה לא בהכרח יתפתח להפרעה בזהות המינית כמבוגר, ובהחלט ייתכן שאותו ילד יגדל להיות בעל זהות מינית שחופפת את המין שלו ויימשך לבני המין השני בהטרוסקסואליות".

     

    -אם הדברים עתידים אולי להשתנות, מה החשיבות של אבחון בגיל צעיר?

    "מתוך מחקרים בתחום ומידע של מרכזי טיפול בעלי ניסיון אנו יודעים שבאמצעות אבחון מוקדם אפשר לפתור בעיות בהמשך הדרך. רבים מהילדים חווים הפרעות שונות כגון דיכאון או אובדנות, לא כהפרעות ראשוניות הנובעות מהתופעה עצמה אלא בגלל התסכול שהם חשים. ככל שנזהה את המצב מוקדם יותר אפשר יהיה להעניק להם תמיכה ולמנוע בעיות פסיכיאטריות עתידיות.

     

    "כשמופיעים סימנים ראשונים של התבגרות וכשהילד עונה על הקריטריונים לאבחנה, אפשר להציע טיפול שיעכב את ההתבגרות המינית. מדובר באותן תרופות שנותנים לילדים שהתחילו התבגרות מינית מוקדמת, והן מונעות את סימני המין המשניים".

     

    -לא מדובר רק בדחיית הקץ?

    "הטיפול מוריד קודם כל את החרדה של הילדים ואת ההקצנה בהבדלים בין המיניים. זה טיפול הפיך, שמעניק עוד פרק זמן שבו אפשר לעשות הערכה מחדש של המצב וגם המטופל עצמו יכול להעריך מחדש אם זה מה שהוא רוצה באמת.

     

    "עיכוב ההתפתחות המינית יעניק תוצאות טובות יותר בסופו של דבר, אם הם יחליטו שהם רוצים להיות בני המין השני, כי לנשים לא תהיה צמיחה של החזה, למשל, ואצל הגברים יהיה פחות שיעור, קול פחות עמוק, גובה נמוך יותר וכן הלאה. טיפולים שהם ניתוחיים בלבד אינם נותנים מענה מושלם לדברים האלה, כך שטיפול מוקדם יכול לעזור".

     

    לאחר דחיית ההתבגרות המינית, השלב הבא בטיפול הוא נטילת הורמונים של המין השני, אסטרוגן או טסטוסטרון, שאותם חייבים להמשיך ליטול כל החיים. אם ניתן טיפול לדחיית ההתבגרות המינית, הדבר מאפשר לקחת הורמונים במינונים נמוכים יותר ולהימנע מתופעות לוואי פוטנציאליות.

     

    הטיפול ההורמונלי, מסביר ד"ר אייל, ניתן רק במבוגרים או במתבגרים הנמצאים בשלב מתקדם של ההתבגרות (לכל הפחות בסביבות גיל 16) - ומדובר בטיפול שאינו הפיך.

     

    ביום ד' ה-19 במרץ ייערך בבית החולים דנה-דואק לילדים בת"א כנס בנושא "טרנסג'נדר בילדים ובמתבגרים", ביוזמת פרופ' נעמי וינטרוב, מנהלת היחידה לאנדוקרינולוגית ילדים. הכנס יתקיים באולם ההרצאות בבניין הלב ע"ש סמי עופר באיכילוב. ההשתתפות ללא תשלום אך כרוכה בהרשמה בדוא"ל או בטלפון 03-6972513, 052-4262619.
     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    "בלי החיצוניות לא הייתי מושלמת". אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים