הפרדת פסולת: הדרך עוד ארוכה

בימים אלה מציינת הממשלה שנה להקמתה. הזדמנות טובה לבחון היכן עומד פרויקט הדגל של המשרד להגנת הסביבה להפחתת כמות הפסולת המוטמנת בישראל. הפסולת היא אחד התוצרים העיקריים של תהליכי הייצור והצריכה בחיינו, והכמות שלה הולכת ועולה עם העלייה ברמת ובאיכות החיים.

עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה:

זיהום אוויר בפריז: תחבורה ציבורית בחינם

"תעלת הימים": זורים מלח על הפצעים

החוק מתעלם מהסיכון הסביבתי של הקידוחים

המבקר: משרד הביטחון ורפאל זיהמו ולא ניקו

בשנת 2012 ייצרה מדינת ישראל כ-4.8 מיליון טון פסולת, מתוכה כ-2 מיליון טון פסולת פריקה

ביולוגית (רטובה-אורגנית רקבובית), כאשר הגידול השנתי בפסולת עומד על 3-5% וכל אחד מאיתנו תורם בממוצע 1.9 ק"ג פסולת מדי יום.

הטיפול המקובל בפסולת בישראל כיום הוא הטמנה באתרים ייעודיים. אולם הטמנה זו מנצלת קרקע יקרה ועלולה לגרום למפגעים סביבתיים כגון זיהום מקורות מים וקרקע על ידי חלחול תשטיפים העשירים במתכות כבדות ובתרכובות אורגניות, זיהום אוויר מפליטה של גזים רעילים ופליטת גזי חממה (פחמן דו-חמצני וביו-גז-מתאן), מטרדי ריח, משיכה של בעלי חיים מזיקים ומפגע חזותי.

מהפכת הפסולת החלה בסוף שנות ה-90, עם קידום חובת המיחזור של פסולת יבשה (כגון פלסטיק ונייר) ברשויות המקומיות ועם חקיקת חוק הפיקדון על בקבוקים ופחיות. בשנים האחרונות תפסה המהפכה תאוצה ובמרבית היישובים בארץ אפשר למחזר זרמים שונים, ורבים מהישראלים אכן עושים כך. לאחרונה נכנס לתוקף חוק האריזות, שמטיל על היצרנים והיבואנים אחריות על מיחזור פסולת האריזות בהתאם ליעדים שנתיים שנקבעו מראש.

מתקן ההפרדה שהוקם בדודאים(צילום: מועצה אזורית בני שמעון)

(צילום: מועצה אזורית בני שמעון)

עם זאת, מכיוון שכמחצית מהפסולת הביתית בישראל מורכבת מחומר אורגני רקבובי-פסולת רטובה (בעיקר שאריות מזון), בשנים האחרונות קידם המשרד להגנת הסביבה הפרדה של הפסולת לשני זרמים בבתי התושבים - רטוב ויבש. התהליך החל בכ-30 רשויות מקומיות שנכנסו לתוכנית ומשלב במקביל הקמת מערך של מתקני קצה לטיפול בפסולת הרטובה והפיכתה לדשן על ידי פירוק אירובי (בנוכחות אוויר) או לייצור ביו-גז בתהליך עיכול אנאירובי (ללא אוויר).

אבל כמו בכל מהפכה, על הנייר הכל טוב ויפה, ואילו בשטח ישנם לא מעט קשיים ומחסומים. אחרי

הכל מדובר בשינוי הרגלים. זה מתחיל אצלנו, בהפרדה בבית של הפסולת היבשה והרטובה ולפעמים גם של הנייר, הפלסטיק והאריזות שנאספים בנפרד, כך שבפועל צריך להקים בבית מעין מרכז הפרדה קטן.

אמנם ההתחלה קשה, ואני אומר זאת מניסיון, אבל אחרי כמה ימים שבהם מתבלבלים בין הפחים ומתלבטים אם הקופסה עם שאריות הגבינה הולכת לפח היבש או הרטוב, מתרגלים. ובכל זאת, התוצאות בשטח מראות כרגע שאיכות ההפרדה במרבית הרשויות שעוסקות בנושא עדין לא מספקת.

כשהחלק שלנו, התושבים, מסתיים, מגיע השלב של מערך האיסוף העירוני. הפסולת מועברת למתקן הפרדה ומיון - כי מה אפשר לעשות, כמה שנפריד טוב זה לא מספיק - ואז למתקן הקצה הייעודי. המערך אינו פשוט לתפעול ובטח שלא בתחילת התהליך ובלוחות זמנים קצרים כפי שדורש המשרד להגנת הסביבה, וגם העלות גבוהה יותר ובסופו של יום מושתת על התושבים. אולם בהנחה והפסולת בסיום המהפך באמת תופרד ולא תוטמן, הרי שהחיסכון הגדול בהיטל ההטמנה, היטל שמושת על כל טון פסולת מוטמנת, אמור לכסות על הפער.

צוואר הבקבוק של התהליך כרגע הוא התיאום בין יישום ההפרדה במקור בבית להקמת מתקני קצה מתאימים. מצד אחד, ללא הפרדת פסולת בכמות גדולה ובאיכות טובה מפעלי המיחזור השונים לא יהיו רווחיים, ומאידך ללא מתקני קצה אין טעם בהפרדת פסולת. כמו כן, חשוב מאוד לדאוג שהפרדת הפסולת לא תוביל למטרדים סביבתיים אחרים כמו מפגעי ריח כתוצאה מייצור דשן בתנאים לא מבוקרים, או לאבסורד שבו פסולת רטובה מופרדת מבאר שבע תועבר לטיפול במתקן מתאים בבקעת הירדן.

מתקן ההפרדה החדש 

הפתרון הנכון הוא הקמה של מפעלים אזוריים לניהול פסולת, אליהם תגיע הפסולת הרטובה

והיבשה, תמויין שוב, במידת הצורך, וכל זרם ישלח למתקן קצה ייעודי במפעל עצמו או במפעלים סמוכים. לא מדובר רק בתיאוריה או בחלום, לאחרונה נחנך באתר הפסולת דודאים, אתר שקולט פסולת מרחבי הדרום והמרכז, חלקו הראשון של מפעל שכזה, שעיקרו מתקן חדש וייחודי לטיפול בפסולת הרטובה. המתקן החדש כולל מכונת מיון, שמקבלת את שקיות הזבל, מוציאה את הפסולת האורגנית מתוכן בשיטות מתקדמות ומעבירה אותה למתקן להכנת דשן חקלאי-קומפוסט.

מתקן הקומפוסט מכוסה ביריעות מיוחדות מסוג גור (GORE), שמטרתן למנוע הפצת ריחות וזיהום אוויר ולספק תנאים מתאימים ליצירת דשן איכותי. בהמשך מתוכננת הקמת מתקנים כאלה במקומות נוספים במדינה ואילו בדודאים יוקם מתקן הפרדה לפסולת היבשה לסוגיה ומתקן לעיכול אנאירובי של הפסולת הרטובה להפקת ביו-גז וחשמל (כי אחרי הכל, כמה קומפוסט אנחנו צריכים?).

הדרך להפרדת פסולת ולמיחזור בכל ישראל עוד ארוכה, אבל היא כבר התחילה. אולם מעבר לחשיבות הסביבתית של המהלך, הוא ייחודי בכך שיגיע לכל בית ובית וייגע בכל תושב ותושב. בתקופה הקרובה יותר ויותר רשויות ייכנסו לתהליך ויותר מתקני קצה יוקמו. ומה השלב הבא, אתם שואלים? השלב הבא הוא הפחתת פסולת במקור, כלומר צרכנות נבונה, אבל זה כבר עניין לטור אחר.

עדי וולפסון הוא פרופסור במרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון