תיאטרון מלנקי על סף סגירה
טעות ביורוקרטית עלולה לחסל את תיאטרון מלנקי, שהקימו יוצרים ושחקנים עולים מרוסיה. מנכ"לית התיאטרון: "הגענו לסוף הדרך ואין לנו מה להפסיד. משרד התרבות, בהקשחת עמדותיו, הוביל אותנו לקריסה". ממשרד התרבות נמסר בתגובה: "סייענו כמה שאפשר. תציגו תוכנית הבראה"
מזה כשנתיים מנסים בתיאטרון מלנקי להחזיק בציפורניים את מה שבנה מנהלו האמנותי, איגור ברזין, ב-17 השנים האחרונות - במאמץ סיזיפי ונגד כל הסיכויים. במשך שנתיים נאבקת הנהלתו החדשה של התיאטרון, שהקימו יוצרים ושחקנים עולים מרוסיה, מול החלטה שהתקבלה במנהל תרבות להשית על העמותה קנס של 300 אלף שקלים, בגין מה שמכנים במנהל: "פעילות צינור".
בתיאטרון דוחים את הטענות ומדברים על פרשנות מחמירה להתנהלות שנעשתה בתום לב, על שורת החלטות שרירותיות שהתקבלו בחוסר שקיפות, ללא נימוקים או מתן הזדמנות להתגונן, על קנס לא מידתי בשילוב הקפאת העברת מקדמות התמיכה השוטפת בעמותה, שמשמעותם: צו סגירה.
"ניהלנו מערכה אבודה שבסופה לא מותיר לנו המנהל ברירה אלא להפסיק פעילות. אנחנו לכודים במעגל קסמים בלי פתח מילוט", אומרת מנכ"לית התיאטרון, שרית רמתי. אם במשרד התרבות לא ימהרו לסייע, ייסגר התיאטרון כבר ב-1 באפריל.
הפרשה החלה בדצמבר 2010 עם הודעת המשרד לקליטת עלייה על העברת תקציב לפרויקט מיוחד לקידום אמנים עולים. במכתב שממוען למנכ"לית עמותת "פניני מוזיקה", שותפה בפרויקט, אישר משרד הקליטה העברת כ-87 אלף שקלים לתיאטרון מלנקי לשם הפקת פסטיבל לאמנים עולים במוזיאון קיבוץ נגבה.
בהחלטה מפורטת באופן מדוקדק חלוקת כספי הסיוע שיועברו ישירות לאמנים, לפרסום ולתשלום שכר אולם. מודגש כי כספים אלו יועברו נגד חשבוניות, קבלות ותלושי שכר. "בסיוע זה יש לראות סיוע ממשלתי מטעם המשרד לקליטת עלייה ומשרד התרבות", נכתב באישור עליו חתומה רכזת ועדת הארבעה, המשותפת לשני המשרדים.
כעשרה חודשים לאחר מכן, נערכה ביקורת עומק שגרתית בעמותה מטעם משרד התרבות. בדו"ח המבקר צוין כי דיווחי העמותה נאותים. עם זאת בממצאים הוגדר פרויקט פסטיבל החורף כפעילות צינור, ובשל כך הוקפאו התמיכות לשנת 2011. כשמונה חודשים לאחר מכן הוחלט במנהל תרבות להעביר רטרואקטיבית את יתרות התמיכה שהוקפאה - ובו בזמן להשית על העמותה קנס. הסבר לסכום הקנס, כ-40 אחוזים מתקציבה השנתי של העמותה, לא ניתן על אף בקשות חוזרות.
"מדובר בקנס לא מידתי בגין פעילות שהעמותה מתכחשת אליה", אומרת רמתי ומדגישה: "עד כה קוזזו מתקציבנו 120 אלף שקלים, סכום עצום לעמותה קטנה שסוחבת גירעון של 400 אלף שקלים. אנחנו רוצים להבין על סמך מה נגזר דווקא קנס של 300 אלף שקלים. במידה שווה, הרי, היו יכולים להחליט על מיליון שקלים או לרדת מכל העניין ולאפשר לנו לחיות. זו החלטה שרירותית שמוטטה את התיאטרון".
סימן השאלה סביב גובה הקנס גדל עוד יותר כשפונים אל החוק היבש. בסעיף 8 מתוך נוהל להגשת בקשות לתמיכה בחוק יסודות התקציב, נכתב: "אושרה תמיכה למוסד ציבור והתברר כי העביר כספים לתאגיד או גורם אחר שלא במקרים המותרים או שהעביר כספים לתאגיד שאין לו אישור ניהול תקין או שהוא תאגיד עסקי, יופחתו מהתמיכה המגיעה לו כספים בהיקף הכספים שהועברו. ההפחתה תבוצע בידי המשרד שתמך במוסד בהיקף הגבוה ביותר".
במה במצוקה
פניות חוזרות להכרה בתיאטרון כגוף במצוקה ולקבלת סעד כלכלי, זכו גם כן להתעלמות גורפת - וזאת למרות שעל פי התקנות זכאי לסיוע גוף עם גירעון מעל ל-25 אחוזים מתקציבו. הגירעון של מלנקי, כאמור, גדול ממחצית גובה תקציבו.
"התנהלות מנהל תרבות בעניין התיאטרון מכפירה. בבואה לבחון סוגיה משפטית טהורה, נהגה ועדת התמיכות בחוסר תום לב ובחוסר שקיפות. החלטות המנהל התקבלו ללא חקירה רצינית, מתן הסברים או נימוקים. במנהל ובמשרד התרבות התעלמו לחלוטין מפניותינו בשנתיים האחרונות", אומרת מנכ"לית העמותה. "נשארנו עם 1100 שקלים בקופה ובלי יכולת לשלם לספקים ולרשויות. על תשלום שכר אני בכלל לא מדברת".
על מנת לסבר את האוזן: בתיאטרון הרפרטוארי מקבלים שחקנים תחת הסכם קיבוצי בין 5,000-8,000 שקלים ברוטו בכפוף לוותק. נוסף על שכר בסיס זה, יקבל כל שחקן פרמיות על ימי חזרות והרצות. בקבוצות תיאטרון הפועלות בישראל המצב שונה. התשלום, ברוב המקרים, אינו חודשי אלא נגזרת של פעולות. על חודש חזרות יומיות נע השכר בין 3000-5000 שקלים. תשלום עבור הרצה, ברוב המקרים, הינו נגזרת של אחוזים ממכירת כרטיסים שבמקרה הטוב מכסה בקושי את ההוצאות.
במנהל התרבות מתנים העברת כספי התמיכה בהצגת תוכנית הבראה עליה חתום כלכלן או רואה חשבון מומחה. הצעות מחיר להכנת תוכנית הבראה נעות סביב 25 אלף שקלים. "זו התנהלות סחטנית שלוכדת אותנו במעגל קסמים. אין לנו מאיפה להביא סכומים שכאלה ובלי תוכנית הבראה, שלא בטוח שתאושר, לא נוכל לקבל מקדמות שיאפשרו המשך פעילות", אומרת רמתי: "ביקשנו שוב ושוב שיצמידו לנו חשב מלווה מטעם המשרד כדי שנוכל לצאת מהבלגן הזה. עד היום לא נענינו. לא רואים אותנו ממטר. אנחנו לא מבינים מדוע מתעקשים במשרד לעמוד מנגד במקום להגיש עזרה".
אם במשרד התרבות לא יתעשתו ויפעלו למציאת פיתרון מיידי לבעיה, ייסתם הגולל על אחד ממפעלי התרבות האיכותיים בישראל. קבוצת מלנקי, שסוללת לאורך שנים קו אמנותי משלה וזוכה לאורך כל הדרך לתמיכה של קהל וביקורת, היא קול מובחן וייחודי בזירת התיאטרון הישראלית, וזאת מבלי להתייחס לחשיבותה החברתית כגוף יצירתי שמורכב משחקנים ויוצרים עולים.
פרופסור שמעון לוי, לשעבר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, המשמש כחבר בהנהלה הציבורית של מלנקי אומר: "אלא אם במשרד התרבות מתנגדים עקרונית לעשייה אמנותית איכותית, אינני מבין מדוע דוחפים את התיאטרון לכדי סגירה. שנה וחצי משתהים במשרד במתן תשובות, וכעת, כשניצב על עברי פי פחת, מעמידים התניות בלתי אפשריות תוך ידיעה מדוקדקת על מצבו. זה מצב שערורייתי, שלא לומר רישול וזלזול מחפיר באמנות ובאמנים".
לוי מאשים את ועדת התמיכות במשרד התרבות בסחבת ביורוקרטית. "זו דוגמא ומופת למערכת פקידותית אטומה, שאינה רואה מול עיניה את טובת העניין אלא מספרים בלבד. במשרד שאמור לפעול למען יוצרים ויצירה, נותנים למלנקי לטבוע בשוויון נפש - כפי שעמדו מנגד בשעה שאנסמבל הרצליה נסגר. מלנקי זה שם נרדף לתיאטרון מוקפד שעושה בנאמנות ובצניעות עבודה יצירתית יסודית ומביא לקהל הישראלי אמנות איכותית. אולי בכך חטאו. קל יותר להתלבש על חלשים, אבל זו בריונות, כמו להרביץ לילד הכי חלש בשכונה. משרד התרבות עושה עוול לא רק כלפי אנשי התיאטרון - אלא גם כלפי קהל צרכני התרבות בארץ".
חבר נוסף במועצה מדגיש: "מלנקי היא קבוצה ייחודית בנוף הישראלי, ואחד הגופים מעשירי התרבות שקיימים פה. מדובר על תיאטרון שנותן ביטוי לעלייה המבורכת שהגיעה מרוסיה. אלו יוצרים שלא זנחו את עברם, ובה בעת למדו את ההוויה הישראלית. אף קבוצת תיאטרון אחרת לא עשתה את זה. הם זיקוק העושר של המרקם התרבותי הישראלי. להביא פרויקט כל כך חשוב ואיכותי לכדי סגירה זו בכייה לדורות.
"גם אם נעשתה פה טעות ביורוקרטית לא מודעת - וברור שהיתה פה אי הבנה - מדובר על גוף חלש שמנוהל בצניעות על ידי אנשים מוכשרים באופן יוצא דופן ובולטים באיכויותיהם האמנותיות. כל הזמן מדברים על אינטגרציה ועל קליטת עלייה, והנה לנו גוף שהוא הוכחה חיה לכך שהחיבור הזה אפשרי. קבוצה מסוג זה קמה אולי אחת לעשור. זה בלתי אפשרי שלא תימצא הדרך לסייע לו".
במשרד התרבות מגיבים לטענות" "במהלך ביקורת העומק שביצע החשב הכללי במשרד האוצר בעמותה בשנת 2010, התגלו ליקויים חמורים בהתנהלותה הכספית, האסורים על פי חוק ומנוגדים להוראות. בביקורת התגלה, בין השאר, כי העמותה מסרה דיווחים כוזבים ושימשה עמותת צינור לעמותה אחרת הנתמכת על ידי משרד הקליטה. נוכח הממצאים הורה החשב הכללי, מתוקף סמכותו הבלעדית, להטיל על העמותה קנס של 788 אלף שקלים כגובה כספי התמיכה.
"בניגוד לטענות, לא רק שמשרד התרבות הביע התנגדות להחלטת החשב הכללי, אלא המשיך לתמוך בעמותה באופן שוטף כדי לא להסב לה נזק. במקביל, מתוך הכרה בחשיבות התיאטרון, הצליח המשרד לשכנע את החשב הכללי להפחית את גובה הקנס ל-300 אלף שקלים ולפרוס אותו על פני חמש שנים".
במשרד אומרים כי כל דיוני ועדת התמיכות והחלטותיה מתקיימים בשקיפות ומפורסמים במלואם וכלשונם. "בניגוד לנטען, משרד התרבות מצוי בקשר שוטף עם הנהלת מלנקי שזומנה מספר פעמים לדיוני הוועדה ולחשב הכללי. גם בימים אלה נעשים מאמצים לסייע לתיאטרון לצאת מהגירעון הכספי שאליו נקלע, כדי שיוכל לצאת לדרך חדשה בתמיכה ובגיבוי המשרד.
"המשרד ממשיך לתמוך בתיאטרון באופן שוטף בהיקף של 75 אחוזים מתקציבו השנתי, ולפנים משורת הדין דאג להעביר אליו את מקדמות ינואר פברואר. למרבה הצער וחרף המאמצים שמשקיע המשרד כדי לסייע, הנהלת התיאטרון טרם נענתה לבקשה להציג תוכנית הבראה. חבל שבמקום להודות לאנשי המשרד על המאמצים הרבים שהם משקיעים למען התיאטרון, בוחרת הנהלתו להכפישם ולהציג תמונת מציאות שקרית".
בהנהלת תיאטרון מלנקי זועמים על תגובת משרד התרבות ואומרים:
"המשרד מסתתר מאחורי גב החשב הכללי בלי נימוקים ותימוכין להחלטותיו. מסמכים רשמיים מורים מפורשות על כך שגובה הקנס ניתן בהמלצת ראש מנהל תרבות, כך שעתידנו בידיו. כשחורצים דינו של מוסד, יש לכל הפחות לאפשר לו לערער. הם טוענים שהלכו לקראתנו, שהשתדלו למעננו, שמנסים לסייע. איך? 300 אלף שקלים אינם סכום סביר בשום קנה מידה ואין בהשתת קנס בסדר גודל שכזה השתדלות. מניעת מקדמות או התניית העברתן בהגשת תוכנית הבראה שאין ביכולתנו לממן, היא ההיפך הגמור מסיוע.
"במשרד טוענים שלפנים משורת הדין העבירו לנו את מקדמות ינואר ופברואר. מדובר בנוהג פסול של משחק כוחות מעוות עם עונש וגמול. הכספים שבגינם הושת הקנס, הועברו באופן גלוי וידוע גם למשרד התרבות, כפי שמוכיח מסמך רשמי של משרד הקליטה. במבחן האינטרס הציבורי, הכסף הגיע ליעדו ולא לכיסו הפרטי של מי מהשותפים בפרויקט - עמותות שמשתפות פעולה לאורך שנים כיוון שלשתיהן מטרה זהה: קידום אמנים עולים. במקרה הרע מדובר בליקוי בפרוצדורה שנעשה בתום לב".
מנכ"לית התיאטרון, שרית רמתי, טוענת: "הטענות שמשרד התרבות מלווה את התיאטרון במשבר, פשוט לא נכונות. במשך חודשים ניסינו לפנות בכל דרך אפשרית לראש המנהל, שמעון אלקבץ ולמנכ"לית המשרד, אורלי פרומן. לא נענו באופן גורף. רק אחרי שפנינו בלית ברירה ללשכת השרה, לימור לבנת, קיבלנו תשובה לקונית שקיזוז הקנס כבר נעשה. גם בזאת איננו רואים מחווה של רצון טוב או ניסיון לסייע. הגענו לסוף הדרך ואין לנו מה להפסיד. משרד התרבות, בהקשחת עמדותיו הבלתי סבירה, הוביל אותנו לקריסה - ובכך נושא על גבו את האחריות לסגירת התיאטרון".
