שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    גבריאל גרסיה מארקס הלך לעולמו

    הסופר הקולומביאני וחתן פרס נובל לספרות גבריאל גרסיה מארקס הלך לעולמו בגיל 87, עקב סיבוכים של דלקת ריאות - כך מדווחים אמצעי התקשורת במכסיקו. יצירות המופת שכתב, ביניהן "מאה שנים של בדידות" ו"אהבה בימי כולירה", הפכו אותו לאחד הסופרים המוערכים והנערצים בעולם

    אבדה ענקית לעולם הספרות: גבריאל גרסיה מארקס, גדול סופרי אמריקה הלטינית וחתן פרס נובל לספרות, הלך לעולמו הלילה (ה') כשהוא בן 87. כך מדווחים כלי התקשורת במכסיקו. מארקס הקולומביאני אחד הסופרים החשובים והמוערכים בני המאה ה-20 ומי שנחשב למכונן ז'אנר הריאליזם המאגי, אושפז באחרונה במכסיקו סיטי, שם התגורר בשנים האחרונות, לאחר שסבל מדלקת ריאות. היום נכנע למחלה. בעקבות הדיווחים הגיעו לביתו שבעיירה פדרחל דה סאן אנחל שבמכסיקו, המוני מעריצים.

     

    גבריאל גרסיה מארקס. כרוניקה של מוות ידוע מראש (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    גבריאל גרסיה מארקס. כרוניקה של מוות ידוע מראש(צילום: AFP)
     

    מארקס נולד ב-1927 בקולומביה. במהלך הקריירה הספרותית הענפה שלו חיבר עשרות סיפורים קצרים ורומנים, וכן כתב תסריטים והיה מעורב בהפקות קולנועיות שונות. מבין ספריו המפורסמים שקנו לו שם עולמי והפכו לרבי מכר עולמיים: "מאה שנים של בדידות", "אהבה בימי כולרה", "כרוניקה של מוות ידוע מראש" ו"סתיו של פטריארך".

     

    ז'אנר הריאליזם המאגי שבא לידי ביטוי בספריו של מארקס התבסס על עלילות בעלות אלמנטים ואירועים קסומים, המשולבות בתוך מצבים מציאותיים ושגרתיים. חלק מיצירותיו המפורסמות, ובראשן "מאה שנים של בדידות", מתרחשות בעיירה בדיונית בשם מקונדו - שלדעת רבים נוצרה בהשראת מקום הולדתו של הסופר, העיירה ארקטקה. הוא עצמו אמר בעבר כי "למרות שאני מרגיש אזרח לטיני-אמריקני, מעולם לא ויתרתי על הנוסטלגיה למולדת שלי. החומר שבין מציאות לנוסטלגיה הוא חומר הגלם של היצירה שלי".

     

    גבריאל גרסיה מארקס. גדול סופרי אמריקה הלטינית הלך לעולמו (צילום: גטי אימג'בנק) (צילום: Gettyimages Imagebank) (צילום: Gettyimages Imagebank)
    גבריאל גרסיה מארקס. גדול סופרי אמריקה הלטינית הלך לעולמו (צילום: גטי אימג'בנק)
      

    אביו של מארקס היה רוקח ורודף שמלות, ואמו - בת לקולונל, שהתנגד לנישואי השניים. כילד, גדל מארקס אצל סבו וסבתו מצד אמו, ולדבריו הם השפיעו עליו רבות ועיצבו את אישיותו ואת השקפת עולמו הפוליטית. כשבגר, סיפור אהבתם של הוריו, שנתקל באינספור מכשולים כיאה לאהבה אסורה, ליווה את יצירתו של מארקס, ואלמנטים ביוגרפיים ממנו מופיעים ברומן "אהבה בימי כולרה" שפורסם ב-1985.

     

    גבריאל גרסיה מארקס. גדול בדורו (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    גבריאל גרסיה מארקס. גדול בדורו(צילום: AFP)

     

    הוא פתח בקריירה עיתונאית בזמן לימודי המשפטים באוניברסיטה הלאומית של קולומביה, בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת, כשכתב טורי דעה לעיתון המקומי. במהלך תקופה זו חבר לחבורת סופרים ועיתונאים בשם "ברנקייה", וזו דירבנה אותו לפתוח בקריירת הכתיבה הספרותית שלו. בהמשך שימש ככתב בעיתון "אקספטדור" - בו גם נודע בעקבות שערורייה שנגרמה עקב כתיבת 14 מאמרי חדשות שחשפו את סיפורה הנסתר של ספינת ים קולומביאנית שטבעה באופן מוזר.

     

    לאחר הפרסומים על שערורייה זו, שחשפה מחדל שלטוני, נשלח לאירופה על ידי העיתון לשמש ככתב זר. בהמשך כתב גם עבור העיתון "לולאל אינדפנדיינטה", שבסופו של דבר נסגר על ידי רשויות המדינה. בעקבות חוויות תקשורתיות אלו, מארקס היה אחד מהיזמים של QAP, רשת חדשות עצמאית ובלתי תלויה שפעלה באמריקה הלטינית בשנים 1992-1997.

     

    גבריאל גרסיה מארקס. הפסיק לכתוב בגלל דימנציה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    גבריאל גרסיה מארקס. הפסיק לכתוב בגלל דימנציה(צילום: EPA)

    ב-1955 פרסם את הנובלה הראשונה שלו, "סופת שלכת", שכל אירועיה מתרחשים בחדר אחד, במהלך חצי שעה של יום ד', 12 בספטמבר 1928. ב-1967 פרסם את יצירת המופת "מאה שנים של בדידות" (בעברית ראתה אור בהוצאת "עם עובד") שנולדה מתוך כוונה לכתוב סיפור מחווה לבית סבו וסבתו, שם גדל. כתיבת הרומן נמשכה כשנה וחצי, וכשראה אור זכה לתהודה רבה ושבחים מצד קוראים ומבקרים ברחבי העולם. על הרומן אמר וויליאם קנדי: "זוהי היצירה הראשונה מאז ספר בראשית, שצריכה להוות קריאת חובה אצל כלל המין האנושי". במהלך שנות פרסומו הראשונות, חי מארקס בברצלונה שבספרד, ובהמשך התיישב בקובה.

     

    ההכרה הבינלאומית לה זכה בבעקבות "מאה שנים של בדידות" הובילה את מארקס להיות מגשר בין ממשלת קולומביה ללוחמי הגרילה במדינה בסוף שנות ה-60. בעקבות התבטאויותיו הפוליטיות תויג בארצות הברית כאישיות חתרנית, ונאסר עליו להיכנס לגבולות המדינה - איסור שהותר רק כשביל קלינטון התמנה לנשיא.

     

    ביל קלינטון עם גבריאל גארסיה מארקס ב-2007. התחממות ביחסים (צילום: AFP PHOTO / PRESDIENCIA / Cesar CARRION) (צילום: AFP PHOTO / PRESDIENCIA / Cesar CARRION)
    ביל קלינטון עם גבריאל גארסיה מארקס ב-2007. התחממות ביחסים(צילום: AFP PHOTO / PRESDIENCIA / Cesar CARRION)

    דעותיו הפוליטיות על אופי השלטון באמריקה הלטינית באו לידי ביטוי בספרו "סתיו של פטריארך" מ-1975, העוקב אחרי סיפור חייו של דיקטטור כוחני ונצחי.

    לאחר פרסום הרומן עבר לחיות עם משפחתו במכסיקו סיטי. בשנים אלו התנגד באופן גלוי לשלטון הדיכוי של פינושה בצ'ילה בפרט, ולשלטונות דיכוי באמריקה הלטינית בכלל.

     

    חלק מספריו המפורסמים זכו לעיבודים קולנועיים, כמו זה של הבמאי הבריטי מייק נואל מ-2007 ל"אהבה בימי כולרה", ובחלקם אף היה מעורב בכתיבת התסריט. במהלך הקריירה הספרותית שלו הביע מארקס תמיכה באמנות הקולנוע, ואף כיהן כמנכ"ל מכון הקולנוע בהוואנה אותו סייע להקים, וכן כיו"ר קרן הקולנוע הלטינית.

     

    ב-8 בדצמבר 1982 הוענק לו פרס נובל לספרות ונשא נאום תחת הכותרת "הבדידות של אמריקה הלטינית", בו טען בצניעות כי הפרס ניתן לספרות האמריקנית-לטינית כולה, והוא מקבל אותו בשמה.

     

    ב-1999 אובחן בגופו סרטן מסוג לימפומה, שבהמשך נכנס להפוגה בעקבות טיפולים כימותרפיים. ספרו האחרון "לחיות כדי לספר" ראה אור ב-2002, כחלק מטרילוגיה מתוכננת של ספרי זיכרונות שביקש לכתוב. ב-2000 פורסם בעיתון הפרואני "לה רפובליקה" דיווח שגוי על מותו בעקבות הרעה במצבו הבריאותי. ב-2005 דיווח כי הוא עתיד לפרסם רומן חדש, אך ביריד הספרים הבינלאומי בגוואדלחארה במכסיקו, 2009, הצהיר אל מול קהל מעריצים גדול כי הכתיבה מתישה אותו. בהמשך הכחיש אמירה זו. ב-2012 הודיע אחיו של מארקס בהודעה רשמית כי הוא הפסיק לכתוב עקב מחלת הדימנציה ובאפריל האחרון אושפז בעקבות דלקת ריאות והתייבשות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AFP
    גבריאל גרסיה מארקס. 2014-1926
    צילום: AFP
    לאתר ההטבות
    מומלצים