עבודת בית / לקראת חצי גמר הגביע

• לכל הטורים של אורי קופר
  

הנשאלים, אוהדי כדורגל ממקומות שונים, היו צריכים לענות, בין השאר, על השאלה "אם הקבוצה שלך תזכה מתישהו בגביע, מי תרצה שיניף אותו?" בקרב אוהדי הקבוצות הגדולות בכל מדינה התשובות היו מגוונות, אבל אצל אוהדי הקטנות יותר, אלה שלא מרבות להניף צלחות או לנשק גביעים, הייתה תמימות דעים. 87 אחוז, לא פחות, ענו בשם של שחקן בית או של שחקן שגדל בעיר.

ככה זה כמעט בכל העולם - אוהדי הקבוצות שלא מרבות לחגוג תארים מייחסים חשיבות גדולה יותר לאיכות ולכמות שחקני הבית, אלה שיוצאים ממחלקת הנוער של המועדון. וקבוצות מהסוג הזה בדיוק הן אלה שישחקו הערב (ד') בחצי־גמר גביע המדינה בר"ג. הגאווה המקומית - בין אם ברמת העיר או האזור ובין אם ברמת המועדון - חשובה להן.

ynet ספורט עושה לכם סדר:

• סדר בספורט הישראלי: דניאל פרנקל, צביקה שרף ואייל לחמן עם טורי דעה לפסח
• סדר בליגות באירופה: הכל לקראת חודש ההכרעות
• סדר במונדיאל: מי הכוכבים הגדולים שלא יהיו בברזיל?
• סדר ב-NBA: עונת ה-MVP של קווין דוראנט
• סדר בספורט האולימפי: מי יהיו המדליסטים הישראלים בריו 2016?
  

שלושה מארבעת הקפטנים - אליניב ברדה, שיר צדק וניצן דמארי - עברו במחלקת הנוער של הקבוצה שלהם (ערן לוי הוא הקפטן הרביעי). במכבי נתניה, כמו בהפועל באר שבע, האוהדים מדברים תמיד על חשיבות שחקני הבית. קריית שמונה זכתה באליפות עם ילדי קיבוצים מהאזור, ומכבי פ"ת הפכה מזמן ליצרנית שחקנים בולטת בכדורגל הישראלי, מגל אלברמן ועומר גולן ועד טל בן־חיים ועומר דמארי.

אדריאן רוצ'ט. "להניף גביע כשחקן בית הופך את הסיפור למיוחד יותר"(צילום: גיל נחושתן)

"אולי קשה להסביר זאת במילים, אבל להניף גביע כשחקן בית הופך את הסיפור למיוחד יותר", אומר אדריאן רוצ'ט, שגדל בקיבוץ נאות מרדכי הסמוך לקריית שמונה, "לשחקן שמסיים מחלקת נוער בת"א יש עשרות אפשרויות, אבל אצלנו אם לא תשתלב בבוגרים תמצא עצמך רק בליגות הנמוכות. איזי שרצקי שם פה דגש על הנוער יותר מבכל מקום אחר".

יש שנוהגים לחשוב שנושא שחקני הבית פחות חשוב מאשר בעבר. שבעולם הגלובלי של היום יש פחות משמעות לחיבור בין אדם לעיר, בין שחקן למועדון - הרי הכסף מדבר. המחקרים מראים שלפחות עבור אוהדי הקבוצות האלה ההפך הוא הנכון.

בעוד שבעבר הצלחה של קבוצה כמו באר שבע או נתניה ברכישת כוכב גדול הייתה גם היא מקור לגאווה, הוכחה שהקבוצה נחשבת בקרב השחקנים, היום, כששחקנים מחליפים קבוצות כמו גרביים, דווקא התוצר המקומי נכנס עמוק יותר ללב. מחקרים שמקשרים, למשל, בין אושר לכדורגל, מראים שאוהדים שבקבוצה שלהם יש יותר שחקני בית מגדירים עצמם יותר "מאושרים".

ברדה עם ערן לוי, הקפטן היחיד הערב שלא גדל בקבוצתו(צילום: אורן אהרוני)

ברדה: "יש גאווה מקומית"

"נושא השחקנים שמזוהים עם המועדון דווקא יותר משמעותי היום", מסכים ד"ר יאיר גלילי, מומחה לסוציולוגיה של הספורט. "בעידן המסחרי נדיר למצוא מישהו כמו אהוד בן טובים, שעושה קריירה בקבוצה אחת, ושחקני בית הם מצרך יקר. מי שחושב לטווח רחוק יודע ששחקן בית זה נכס מעבר לערך הספורטיבי. כל מה שקורה היום (ע"ע ערן זהבי) גורם לכך שהאוהדים מאוד מעריכים נאמנות. לכן, מי שרוצה לחזק מותג שווה לו להשקיע בשניים-שלושה שחקנים שמזוהים עם הקבוצה".

זה משנה באיזו קבוצה מדובר?

"בקבוצת פריפריה יש יותר משמעות. קבוצות כאלה גם מלאות גאווה כששחקן שלהן מצליח בחו"ל, למשל אליניב ברדה. יש אצל האוהדים מין שותפות גורל כזו, של מישהו ש'הגיע משלנו'. וכששחקן כזה מצליח ואז חוזר הביתה הגאווה אפילו גדולה יותר. כך יהיה אם יוסי בניון יחזור יום אחד לבאר־שבע".

בינתיים בניון באנגליה, אבל ברדה חזר. ובגדול. "אני מרגיש שהגאווה המקומית זה אותו דבר כמו בימים בהם גדלתי בקבוצה", אומר הקפטן האדום, "הנושא הזה לא השתנה. לשחקנים יש יותר תחושת שייכות וכך אוטומטית גם לאוהדים יש יותר תחושת שייכות. יש דבר כזה של לתת הנחה לקבוצת הבית שלך, גם כספית. במקום אחר לא הייתי מתפשר ככה עם החזרה לארץ".

ברצלונה. עדיין שומרת על הזהות(צילום: גטי אימג'ס)

אז חשיבות, כאמור, יש, אבל המספרים מראים ירידה חדה בכמות שחקני הבית המשחקים בפועל בקבוצות ברחבי אירופה. הליגה הספרדית, למשל, היא הליגה הבכירה בה מופיעים הכי הרבה שחקני בית - 2.4 על המגרש בכל רגע נתון. באנגליה, לצורך השוואה, אנחנו מדברים על שליש מהכמות הזו, הבדל גדול. בשום מקום ביבשת כבר אי אפשר למצוא משהו דומה לסלטיק של סוף שנות ה-60, שהייתה גם קבוצה גדולה וגם התגאתה בכך שכל שחקני הסגל שלה נולדו ברדיוס של 17 ק"מ מגלאזגו.

אבל יש יוצאי דופן, כמו ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד. ואם רוצים להסתכל נמוך יותר אפשר לתת כדוגמה טובה את סאות'המפטון והאקדמיה המצוינת שלה, שבשנים האחרונות מכרה שחקנים כמו גארת' בייל, ת'יאו וולקוט ואלכס אוקסלייד צ'יימברליין, ועדיין, בעזרת שורה נוספת של כשרונות בתוצרת מקומית, היא אחת הקבוצות הכיפיות והמצליחות בפרמייר-ליג העונה.

והנה, גם באצטדיון ר"ג יהיה אפשר לראות הערב תוצרת מקומית נכבדה. בבאר שבע, מלבד ברדה יש את לוטם זינו, אופיר דוידזאדה, אביתר אילוז ובן אלגרבלי. היריבה שלה, קריית שמונה, תציג את בוגרי מחלקת הנוער שיר צדק, רוצ'ט, דין מימוני, יואל צ'חנוביץ' ועדן שמיר - כולם זוכים לדקות משחק. במכבי פ"ת הרשימה אפילו ארוכה יותר וכוללת את לידור כהן, דמארי, גידי קניוק, נאור פסר, מרוואן קבהא, חגי גולדנברג ותומר אלבז. רק בנתניה המספר קוצץ העונה וכולל את עומר צלישר והבלמים עידו לוי וירין חסן, שחקנים בולטים בנבחרות הצעירות של ישראל.

אוהדי מכבי נתניה. מכנס: "השנה השחקנים המקומיים קיבלו פחות הזדמנויות"(צילום: ראובן שוורץ)

מכנס: "הנוער הוא הפתרון"

"ככל שהמטרה של הקבוצה גבוהה יותר כך קשה יותר לשחקני בית להשתלב", מסביר עודד מכנס, הסמל של מכבי נתניה, "לכן, כשנתניה נמצאת בעונה בה יש לה שאיפות צמרת, לסיים במקום הראשון, גם אם מדובר בליגה השנייה, אז השחקנים המקומיים מקבלים פחות הזדמנויות. ועדיין, גם לקבוצות מצליחות, אפילו כאלה שזוכות באליפות, יש חשיבות למחלקת נוער חזקה כפתרון לעת צרה. תראה את בית"ר ירושלים, שירדה כלכלית מגדולתה וניצלה בזכות שחקני הבית המוכשרים שלה".

אז גם היום, כשהכדורגל שונה מאוד מהתקופה שלך, אתה רואה בזה חשיבות עליונה?

"אם זה תלוי בי היה צריך להיות חוק, שכל קבוצה חייבת לשתף בכל רגע נתון בין שלושה לחמישה שחקני בית. בדיוק כמו שקובעים שיש מקסימום חמישה זרים, ככה מינימום חמישה מקומיים. ראיתי השבוע את סטיבן ג'רארד והדמעות שלו אחרי הניצחון של ליברפול על מנצ'סטר סיטי. זו דוגמה לשחקן שממשיך מורשת, שלא נוטש. הלוואי שהייתי רואה הרבה כאלה בקבוצות בישראל".

שחקן כמו ג'רארד, שלא נוטש ונשאר באותה קבוצה כל הקריירה, זה אולי דבר יפה ומרגש, אבל פעמים רבות קבוצות מצליחות לשרוד דווקא בזכות מכירה של אותם שחקנים מקומיים. ההצלחה בגידול שחקני בית ומכירתם לקבוצות גדולות יותר היא אסטרטגיה לא רעה בכלל.

ייטב לוזון. "בסופו של דבר, השחקנים מחזירים את הכסף שהושקע בהם"(צילום: אורן אהרוני)

"מכבי פ"ת חרתה על דגלה גילוי וגידול של שחקנים צעירים בגלל חוסר במשאבים", אומר מאמן הקבוצה המשפחתית, ייטב לוזון, שגדל במחלקת הנוער ואימן שם לפני שעבר לבוגרים.

"אין לנו אלפי אוהדים או אוליגרך עשיר שתורם לקבוצה, כך שהתקומה של מכבי פ"ת תשרוד רק על שחקני הבית שלה. אנחנו משקיעים בגילים מאוד צעירים כדי שיתרמו לקבוצה הבוגרת מקצועית ואחרי שיתבשלו וימצו עצמם במועדון נוכל למכור אותם. בסופו של דבר ככה הם מחזירים את הכסף שהושקע בהם".

שחקן בית הוא שונה במהות שלו משחקן אחר?

"יש לו יותר הזדהות עם הקבוצה. אתה חש את ההקרבה, הנחישות והרצון של שחקני בית שהקבוצה תצליח יותר מכולם. אתה יודע מה זה להצליח בקבוצה שגדלת בה?".

לא מעט שחקנים יקבלו היום את ההזדמנות הזו. להגיע מרחק משחק אחד מתואר עם קבוצת הבית שלהם. גם היום, בעידן הכסף הגדול ופיחות הסנטימנטים, אין משהו שמשתווה לזה.

ynet ספורט ברשתות החברתיות:

• חשבתם שראיתם את ההחמצה הגדולה ביותר? צפו ותחשבו שנית
• צפו: השחקן שהצליח להשפיל את ניימאר
• נערת השער של ספורטס אילוסטרייטד בניסיון הטבעה. צפו
• תפיסה מדהימה של נערת הכדורים. צפו