שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    דאמפלינג והעיר הגדולה: סודות צ'יינטאון
    צ'יינטאון זה רק חיקויים ומאורות אופיום? תחשבו שוב. יהלי סער התאהב בשכונה הכי אוריינטלית בניו יורק וחזר עם 3 המלצות וגם סיפור על כיסונים בטעם גן עדן

    השבוע יצא לפועל המיזם שעליו עבדנו יותר מחצי שנה: חתני פרס נובל, מדעני גרעין וחוקרים מובילים הרצו על דרינק ובאווירה לא מחייבת ב-50 ברים בניו יורק על נושאים ברומו של עולם. לאורך 3 השעות שבהם התקיימו ההרצאות של "רייזינג ד'ה באר", הגיעו לברים מעל לחמשת אלפים לגמנים סקרנים.

     

    כיאה למעמד הנוצץ של המפיק הראשי, מצאתי את עצמי לאורך רוב הערב, בשיאו של גשם זלעפות בלתי פוסק ולא אביבי בעליל, ספון במשאית משא ומתרוצץ בין המקומות השונים שהשתתפו באירוע, מחזיר ומשנע ציוד וגם מנקה אחרי מרצים ששתו משקה אחד יותר מדי בעודם חוקרים במרץ את יכולות הספיגה של הכבד שלהם, מתנדנדים בדרכם הביתה עם מאזינה נלהבת או שתיים.

     

    עוד טיולים בערוץ התיירות:

    אייפד? איינַכּבַה!

    ברצלונה בזול: "ולינג" מוסיפה טיסות לישראל

    הבריחה הגדולה: משאירים את ניו יורק מאחור

     

    אני והנווט חרשנו את ה-FDR, נתיבי האיילון של התפוח הגדול, במשך שעות באותו יום, שבסופו הזדכינו על המשאית בחניון שכוח אל בלב ליבה של צ'יינה טאון. עייפים, רטובים ורעבים יצאנו אני והנווט מהרכב בתקווה להטביע את היגון והרעב עם חמשת הדולרים היחידים שהיו לנו ואיכשהו נותרו יבשים.

     

    פחות שמח שם בלילה. צ'יינטאון (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    פחות שמח שם בלילה. צ'יינטאון(צילום: shutterstock)

     

    אחרי הליכה ארוכה, נעצרנו במקום היחיד שעדיין היה פתוח באותה שעה ברובע: חלל זערורי שמגיש שלוש מנות בלבד שרשומות בסינית על תפריט צהוב דהוי שנתלה על הקיר. חומוסייה מסורתית בגרסת מנהטן? אתם אמרתם.

     

    התיישבנו בחשש. המלצרית, שהמטבח שימש עבורה גם כחדר שינה שבו ככל הנראה העבירה את מרבית הזמן באותו לילה גשום ונטול עוברי אורח, הביטה בנו בעיניים ריקות בשעה שניסינו, ללא הצלחה, להבין מה מוגש במקום. לבסוף הוצאנו את השטר היבש, הצבענו על התפריט והתפללנו ששיפוץ השירותים בדירה שלנו - שלו נזדקק בוודאי אחרי הארוחה כאן - יצדיק את עצמו, לפחות מבחינת הטעם והסיפוק הרגעי.

     

    המלצרית לקחה את הכסף, צעקה את ההזמנה שלנו למטבח ותוך שניות החל הטבח לערבב קמח ומים וליצור בצק במהירות מרשימה. המלצרית רצה לקצוץ ירקות ובשר וסבתא זקנה שישבה בפינה התעוררה לפתע לחיים והחלה לעטוף את הכופתאות ביד אמונה. תוך פחות מחמש דקות, היו מונחים מולנו בשולחן 24 כיסוני דאמפלינג מטוגנים בטעם גן עדן. אחרי חשש של שנתיים ממלכודת התיירים המלוכסנת שבלב העיר, הצלחנו לנצח את השיטה. מצאנו את האבו חסן שלנו שעל גדות ההאדסון.

     

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

     

    לא רק דרקוני פלסטיק

    כשמגיעים בפעם הראשונה לצ'יינאטאון, יש הרגשה שהבלגן שולט במקום ביד רמה. בדיעבד, אני יכול לומר שהרושם הראשוני הזה מוצדק. בלגן, אבל איזה מפואר.

     

    עם עליית המחירים ברובע וויליאמסבורג שבברוקלין – בירת ההיפסטרים העולמית - החלו אמנים, סטודנטים ותפרנים אחרים לחפש מקומות חדשים להתגורר וללבוש בהם את בגדי היד השנייה והאמריקן אפרל שלהם.

     

    רבים עברו בשנתיים האחרונות לתוך תוככי ברוקלין ולאיזורים שהיו עד לא מזמן חרדיים לחלוטין ואחרים החליטו לשנות כיוון ולקבוע את ביתם בצ'יינה טאון. הרובע הסיני, עצירת החובה התיירותית לכל מי שדרקוני פלסטיק וחיקויים של מותגי על הם נר לרגליו, חווה כעת רנסנס ושינוי מבורך, אחרי שנים של הזנחה.

     

    באופן אישי, החשש מלהיקלע למלכודות תיירים הדיר את רגלי מהאיזור, על אף השמועות המבוססות על ברים סודיים, סצינת אוכל אותנטית להפתיע ואפילו גלריות אמנות מדוברות. אבל אחרי החוויה הגשומה שעברתי, החלטתי לתת לרובע צ'אנס.

     

    בבוקר אחד, גשום לא פחות, יצאתי לתור את צ'יינטאון עם חברה סינית שעברה לעיר לפני כמה שנים. נפגשנו בסמטה קטנה בלב הרובע. הציפייה שלי לעבור טקסי חניכה שבסופם היא תקבל אותי לכנופייה מקומית נתבדתה כשלמרבה ההפתעה היא הגישה לי רשימת קניות ומצרכים, שעמה התקדמנו לעבר למכולת הסמוכה. לא קטל על ידי מקלות צ'ופ סטיקס ולא דרקונים - הצעד הראשון במסע החניכה שלי בצ'יינטאון כלל הכנה של ארוחת בוקר סינית מסורתית.

     

     (צילום: נועם לוי) (צילום: נועם לוי)
    (צילום: נועם לוי)

     

    "כדי להבין באמת את צ'יינטאון, אתה צריך להבין שהעיניים משקרות; מה שנראה לא-מושך הוא בעצם נהדר", אמרה לי בעודה הופכת לעוגיית מזל מהלכת שמאיימת לשחרר עוד ועוד אמרות סתומות.

     

    מכולת סינית היא באמת עולם ומלואו בעיניים מערביות. לראייה, המרכיב הראשון ברשימת הקניות היתה ביצה "בת אלף שנים". חיפשתי את המוצג ההיסטורי על המדפים זמן מה ללא הצלחה. פניתי אובד עצות למוכרת ושאלתי לפשר הביצים. היא בתגובה הגישה, בלי יותר מדי טקסיות, ביצה מקולקלת, סליחה – מוחמצת, כמו שהיא הסבירה לי באופן לא משכנע בעליל על הדבר הזה, שעכשיו נח בידי ומורכב מחלבון חום שקוף וחלמון בצבע שחור ירקרק.

     

    הביצה הסרוחה הזו נועדה לתבל את הארוחה הבאה שלי "כמו גבינה כחולה", הסבירה המוכרת החביבה. אחרי שהאוצר הארכיאולוגי היה בידי, המשכתי ברשימת הקניות הארוכה: ערמוני מים, דג ילוטייל מיובש ומלון מריר, שלמעשה נראה ומרגיש כמו מלפפון מריר, אבל אנגלית תקנית מעולם לא הייתה הצד החזק של הרובע.

     

    האם ארוחת השחרית שלנו הייתה באמת טעימה על אף שנראתה נורא? לא ממש. אבל המקומות שגילינו מאוחר יותר הצדיקו את הטראומה שאשא כנראה כל חיי מסלט הביצים הרקובות והמלפפונים המרירים שנאלצתי לקצוץ באותו בוקר.

     

    צ'יינטאון: 3 המלצות

    אז נכון, רוב התיירים שמגיעים לאיזור, תרים אחר תיקי לואי ויטון שנראים בדיוק כמו המקור ברחוב קנאל ועוד כל מיני אטרקציות מפוקפקות למחצה. אבל לצ'יינטאון גם יש צד אחר שווה לחוות אם כבר הגעתם עד לכאן.

     

    1. ארט אין ג'נרל - Art In General

    מי שלא ידע, לעולם לא יכל לנחש שבבניין הסתמי ברחוב ווקר 79 שכנה לה גלרייה נסתרת בקומה השישית שמתמחה

    באמנים אוונגרדים מרחבי העולם וכן באמנות רחוב. אחרי כמעט עשור של פעילות, השתלטו הגלריסטים על רוב הבניין, כולל קומת הקרקע, מה שהופך אותה לסודית פחות אך מגוונת הרבה יותר. בין האמנים שהציגו כאן בשנים האחרונות אפשר למנות את האמן והפסל הישראלי אוהד מרומי שהציג כאן תערוכת יחיד מדוברת. המיצגים מתחלפים על פי רוב מדי חודשיים ועל פי רוב מוצגות באופן סימולטני 3 תערוכות בכל פרק זמן נתון.

     

    Art In General . 79 Walker St., nr. Lafayette St., sixth fl

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    2. אפוטק - Apothéke

    מאורת אופיום שהוסבה לבר בהשראת בית מרקחת. המקום המוזר הזה, שנראה כאילו נגזר הישר מתוך רחוב או מגזין משנות השישים, שוכן בסמטה קטנה. מאחר ובכל זאת מדובר במאורת אופיום לשעבר – מקומות מפוקפקים שבעליהם מוודאים היטב מי נכנס מחשש ברור מהתיקלות עם גורמים לא רצויים – ניתן לזהות את הכניסה על פי השומר בדלת. החוויה בהחלט שווה את החקירה הקצרה – בפנים, מגישים את הקוקטיילים ברמנים שלבושים בחלוקי מעבדה. במקום אין תפריט, ואת המשקאות כאן רוקחים כמזור לסימפטום ממנו אתה סובל ומתאר לברמנים. רוצה להרגיש עירני יותר? קיבלת קוקטייל שכולו מנטה ממריצה. מוג'ו מוגבר? אין בעיה, מייד משקשקים לך תאנים עם וודקה שיכוסו בשמפניה. שווה ביקור אם אתם בסביבה.

     

    Apothéke. 9 Doyers St New York, NY 10013

     

    3. לאם ז'ו - Lam Zhou Handpull Noodles and Dumplings

    המסעדה הזערורית והמפוקפקת למראה הזו שוכנת על איסט ברודוויי ומגישה מגוון מצומצם של מנות למספר מצומצם של סועדים. היא נראית כמו משהו שלא יטיב עם הבטן שלכם ומריחה בהתאם, אבל הטעם – הו, הטעם! – מצדיק את אמרת השפר של לי. את כל המנות מכינים כאן רק לאחר הזמנה כשהתפריט כולל כיסוני דאמפליג מטוגנים - מנת הדגל של הממקום - לצד מרקי נודלס שונים ומשונים, מרגל חזיר ועד לעצמות שוורים. יש טייק אווי למי שלא רוצה לשבת במקום ויש אפילו חבילות של כיסונים קפואים, לטובת החרוצים שיודעים ומעוניים לאדות דאמפלינגס בבית בשעת רעב מאוחרת.

     

    Lam Zhou Handpull Noodles and Dumplings . 144 E Broadway, New York, NY 10002

     

     (צילום: דודו אזולאי) (צילום: דודו אזולאי)
    (צילום: דודו אזולאי)

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    צ'יינטאון
    צילום: shutterstock
    צילום: תום להט
    יהלי סער
    צילום: תום להט
    מומלצים