זה סיר פרידה
כנגד ארבעה סירים דיבר המטבח העברי: סיר הסלילים שסיפק מכות חום, סיר הלחץ מקצר התהליכים, סיר הפלא שהקדים את התנורים וסיר הקובנה החביב על התימנים. גיל חובב נפרד בצער מכלי הבישול של פעם, נזכר בימי התום הקולינריים ומגיש מתכונים נוסטלגיים. מומלץ לנסות בבית
לפני שבועות אחדים נפרד צה"ל מטנק המגח (פטון, למי שפחות בקיא במינוחים הצה"ליים) אחרי 50 שנות שירות. מי שהתחיל את דרכו כנשק הרכש הסודי, שנשמר תחת סככות הסוואה וצוחצח במגל"רים (מברשות גילוח!) על ידי צוותים גאים, הפך לסוס עבודה מיוזע, מצולק ושבע קרבות, ובסופו של דבר לטרנטע, יצא לפנסיה. זהו. כך חולפת תהילת עולם.
תתפלאו, אבל גם בזירת הקרבות העשנה המכונה "המטבח הישראלי" זה בדיוק אותו הדבר, למרות שמדובר בכלי נשק ממתכת קצת יותר קלה. כמו המגח הקשיש, גם אצלנו במטבח היו 4 סוסי עבודה מתכתיים שעשו פלאות בתנאים הכי קשים. מקום המדינה ועד, נגיד, סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, נשלט המטבח העברי פחות על ידי משוררי עגבניות וחרזני ריאליטי - ויותר על ידי סירי אלומיניום.
טפלון היה בגדר שמועה בלבד. סירי ברזל ונחושת היו חלום רחוק. סיר הלחץ (המאיים עולמית להתפוצץ), סיר הסלילים החשמלי (עם הזנב מהבד), סיר הקובנה (שבא קומפלט עם עוזרת תימנייה) וסיר הפלא (עם המתקן שתמיד הלך לאיבוד) - אלה משלו בכיפה.
השנים, מדע המדיצינה והשפע הכלכלי, דחקו את רגלי הסירים האלה מן השיש ומן הכיריים. עוד כמה ימי עצמאות ניתן יהיה למצוא אותם רק במוזיאון. אבל בינתיים, כל עוד יש מי שזוכר, כל עוד יש מי שחלק עם הסירים האלה את ילדותו וגדל על עוגות השיש והטוסטים והקובנה והמרקים שהגיחו מהם והיו טעימים ממש כמו (מה כמו? הרבה יותר!) סושי ושושי ושמושי ואני לא יודע מה - הנה הומאז' קטן ונוסטלגי ל-4 ילדי פלא שהיו ואינם.
סיר לחץ
כשמו כן הוא: מלחיץ למוות. סיר הפטנט הזה, שמקצר באופן דרמטי את משך הבישול (דודה ציפורה: "לא להאמין! עשיתי טשולנט בשעתיים!"), הוא בעצם כור אטומי קטן אצלך במטבח. אין משפחה שהמיתולוגיה שלה חפה מסיפור על דודה חיה או סבתא רחל, שהתפוצץ לה סיר לחץ ביד וחייה ניצלו בנס, אבל את התקרה היה צריך לשפץ עם שפכטל.
מי שהרג את סיר הלחץ הוא תנור המיקרו, עוד פלא אטומי שהוכנס למטבח לצורך קיצור הליכים, מאפשר לעשות בדקות עבודה של ימים ועל הדרך הופך את כולנו לילדי צ'רנוביל ותושבי פוקושימה.
מתכון: מרק עוף (בחצי שעה!)
מרק האקספרס הזה יוצא טעים בדיוק כמו מרק עוף שבושל בדם, יזע ודמעות, על הכיריים, בדרך הפולנית הטרדיציונלית. מה שכן, נא לא לבשל אטריות בסיר לחץ. קורים להן דברים איומים (ולמי שרוצה לבשל בסיר רגיל: אחרי הרתיחה הראשונה מכסים, מנמיכים להבה ומבשלים שעה בבעבוע עדין).
החומרים הדרושים:
1 עוף טרי, מחולק
1 בצל גדול קלוף
4 שיני שום קלופות
3 גזרים קלופים וחצויים
2 קישואים חצויים
זר קטן פטרוזיליה
זר קטן שמיר
מלח ופלפל שחור
אופן ההכנה:
- שמים את כל החומרים בסיר וממלאים כדי שני שליש במים.
- מביאים לרתיחה (ללא מכסה) ומסירים את הקצף.
- חותמים במכסה, מחכים עד שהאדים יוצאים והלחץ יורד, ואז מבשלים עוד חצי שעה.
סיר פלא
מי לא זוכר את הגננת כרמלה מערבבת את כל חומרי עוגת השיש, יוצקת לסיר הפלא, נותנת עוד ערבוב קטן (בשביל אפקט השיש), מניחה על הכיריים - ואז, יחד עם כל ילדי הגן, נושאת את "תפילת העוגה"? אולי יותר נכון לשאול מי כן זוכר.
כיום בטח יש שיר ראפ באנגלית עם קללות, ובמקום עוגת שיש אופים בראוניז עם גראס רפואי. אבל באמת, אני נשבע, פעם ממש התפללו שהעוגה תעלה יפה. ואפו בסיר פלא על הכיריים, כי תנור אפייה זה לוקסוס.
מי שהרג את סיר הפלא הטבעתי הוא השפע, שהכניס תנורי אפייה לכל בית והפך את הסירים לבלתי רלוונטיים. אז נכון, עדיין מופקים בהוליווד סרטים שבהם חייזרים מגיעים לכדור הארץ רכובים על חלליות שנראות בול כמו סיר פלא, אבל לא מאלומיניום.
מתכון: עוגת שיש (על הכיריים!)
המתכון עדיין עובד, אבל כיום במקום אפייה על הכיריים אופים בתבנית טבעתית (ללא מכסה) בתנור, בחום של 180 מעלות במשך 50 דקות.
החומרים הדרושים:
3 ביצים
200 גרם חמאה
1 כוס סוכר
1 כף תמצית וניל
1 חבילה קטנה (2 וחצי כוסות) קמח תופח
1 גביע לבן
חצי כוס חלב
חצי כוס אבקת קקאו
אופן ההכנה:
- מערבבים היטב חמאה, ביצים, וניל ושני שליש כוס סוכר.
- מוסיפים לתערובת לסירוגין את הקמח ואת הלבן והחלב.
- מחלקים את התערובת שהתקבלה לשני חצאים.
- בוחשים לתוך חצי מהתערובת את הקקאו ושליש כוס הסוכר שנותרה.
- יוצקים את התערובת הבהירה לסיר פלא משומן ומקומח.
- יוצקים מעל את התערובת החומה ומערבבים מעט בעזרת כף.
- מכסים ומניחים לאפייה על הכיריים עד שסכין הננעצת בעוגה יוצאת יבשה.
סיר סלילים
אז אני שואל אתכם: מי צריך גז?! סיר הסלילים, פלא חשמלי המספק מכת חום עליון שלא ברא השטן, כיכב במטבחי ארצנו שנים רבות; והיה ערש הולדתה של הפיצה העברייה ושל טוסטים אינספור.
בשנות ה-60, עוד בטרם נודעה הפיצה בארץ (כן, כן, פעם לא היה!), נהגו להכין בסיר החשמלי הזה "גבינה על האש", כלומר - פרוסת לחם קלויה מרוחה בחמאה ומצופה בבלוק מותך ושחום של גבינת עמק.
מי שהרג את הסיר החשמלי היה טוסטר אמקה, שהניב כריכים קלויים עם פסים ושלא היה מאלומיניום, ואפילו בא בשלל צבעי טכניקולור, ממש כמו טלוויזיה עם אנטי-מחיקון!
מתכון: ציפור בקן (גורמה קיבוצי)
למתכון הזה, בריטי במקורו, קוראים גם Toad in a Hole, כלומר "קרפד במאורה", אבל בקיבוצים קראו לו "ציפור בקן", שזה ממש לירי, כי הרי יש כאן ביצה. מה שעוד יותר לירי הוא שאת המתכון הזה אי אפשר להכין בטוסטר אמקה ימ"ש.
החומרים הדרושים:
2 פרוסות חלה עבות
חמאה
1 ביצה לא גדולה
מלח
אופן ההכנה:
- מורחים את פרוסות החלה משני הצדדים (כן, משני הצדדים!) בחמאה.
- יוצרים חור עגול במרכז פרוסה אחת בעזרת כוס רחבה, ונפטרים מהעיגול שפרסנו.
- מניחים את הפרוסה המחוררת על הפרוסה השלמה. שוברים ביצה ויוצקים בזהירות לתוך החור העגול. זורים מעל מעט מלח.
- אופים בסיר החשמלי עד שמזהיב היטב והביצה עשויה למחצה.
סיר קובנה
טוב, כדי להכיר את הסיר הזה צריך קרובים תימנים, עוזרת תימנייה או שניהם. זה הסיר שממנו מגיח הג'חנון ובו נאפית הקובנה, ואצל תימנים זה בכלל היה ה-סיר, כי הוא היה הכי זול ובישלו בו גם פתות ואידם ושוויה ומה לא.
מי שהרג את סיר הקובנה הוא הקדמה הרפואית, שהודיעה בזעזוע עמוק שסירי אלומיניום זה פיכסה וזה מסוכן וזה לא בריא וזה עושה כל מני דברים איומים (עד כדי אלצהיימר). ועדיין - לך תתווכח עם סבתא מזל ודודה מרגלית.
מתכון: קובנה (בגרסת שנות ה-2000!)
תימנים מכינים קובנה רק מקמח לבן כי זה מאכל של שבת, ובשבת צריך לאכול אוכל מפנק (בתימן הקמח הלבן היה יקר ונדיר ונשמר למאכלי חג). תימנים אופים קובנה עם סמנה (חמאה מזוקקת) כי הם במילא רזים. תימנים גם "אופים" את הקובנה על פתילייה, והסיר עטוף בסוודרים, שמיכות ומגבות ומהווה סכנת נפשות של שריפה בכל רגע נתון. כיום אפשר להכין קובנה עם קמח מלא (כי זה בריא ויפה יותר), עם שמן זית (כי אנחנו כבר תימנים שמנים) ובתנור (כי למי יש פתילייה?!).
החומרים הדרושים:
700 גרם קמח לבן לא תופח
300 גרם קמח מלא
1 שמרית
3 כפות מלח
1 כף סוכר
1 ליטר מים פושרים (בערך)
שני שליש כוס שמן זית
עוד כוס קמח מלא לקימוח
אופן ההכנה:
- שמים את קילו הקמח, השמרית, המלח והסוכר בקערה גדולה. מוסיפים את המים ומערבבים היטב. אמור להתקבל בצק רטוב אבל לא נוזלי. אם הבצק יבש מדי, מוסיפים עוד חצי כוס מים.
- מכסים ומתפיחים במקום חמים עד להכפלת הנפח (כשעה).
- לשים שוב, מכסים ומתפיחים שוב עד להכפלת הנפח (כשעה).
- יוצקים את שמן הזית לסיר הקובנה. מניחים ליד הסיר את קערת הבצק וצלחת עמוקה עם קמח מלא בתוכה. בידיים רטובות קורצים כדור בצק מתוך הקערה, בגודל של אשכולית. מגלגלים בקמח ומכניסים לסיר. מגלגלים בשמן. מרטיבים את הידיים שוב וחוזרים על הפעולה עד שכל הבצק בסיר.
- מכסים במכסה ומתפיחים עוד שעה. בינתיים מחממים תנור אפייה לחום מקסימלי (250 מעלות) וממקמים את המדף בחלקו התחתון, כדי שהסיר יוכל להיכנס פנימה בקלות.
- אופים בחום מקסימלי במשך שעה (זה מפחיד ויש קצת ריח של שרוף, אבל כן, שעה). מקץ שעה מנמיכים את החום ל-100 מעלות ואופים כל הלילה.
- שלב לא חיוני אבל מאוד מועיל: שעתיים לפני ההגשה מסירים את המכסה, מגבירים את החום ל-170 מעלות ואופים שעה.
- הופכים את הקובנה בסיר (זהירות שלא תתפרק) ואופים עם החלק השרוף כלפי מעלה עוד שעה ב־170 מעלות.
- מגישים עם רוטב עגבניות טרי או מבושל, סחוג, טחינה ירוקה ולמהדרין: חילבה.
