שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "יומיים ולילה": אחים לצרה

    גם בסרטם החדש "יומיים ולילה", האחים דארדן מביאים למסך את המחויבות החברתית העמוקה שלהם ועיסוקם החוזר בהישרדות אנושית. אלא שהפעם, למרות הופעה מרשימה של מריון קוטיאר, זה נראה כמו שיעור חברה מאולץ

    אין להתפלא על ש"יומיים ולילה" ("Deux Jours, Une Nuit"), סרטם החדש של האחים הבלגים ז'אן-פייר ולוק דארדן, יצא מהתחרות הרשמית בפסטיבל קאן האחרון בידיים ריקות (כל אחד מסרטיהם ב-15 השנים האחרונות קטף פרס בפסטיבל, ובכלל זה שתי זכיות בדקל הזהב). זהו, למרבה הצער, אכן אחד מסרטיהם הפחות מספקים.

     

    ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    במיטבם, סרטיהם של האחים-קולנוענים עוקבים בעקשנות אחר דמויות שוליים שמעוררות יחס אמביוולנטי מצד הצופה ("רוזטה"), או מעצבים קונפליקטים מוסריים מעוררי התרגשות ("הבן"). אבל הגיבורה של "יומיים ולילה", אותה מגלמת מריון קוטיאר - וזוהי הפעם הראשונה שהדארדנים נדרשים לכוכבת אירופאית בתפקיד הראשי - אינה מעניינת כמו הדמויות המובילות של "הילד" או "השבועה", למשל, והסיטואציה שהיא מתמודדת עמה לוקה בדידקטיות וחוסר מורכבות.

     

    קוטיאר היא סנדרה, עובדת במפעל קטן העומד בפני צמצומים. בהצבעה שנערכת קודם לתחילת הסרט מכריעים הפועלים בעד קבלת בונוס בסך אלף יורו על פני המשך העסקתה. סנדרה מצליחה לסדר הצבעה חוזרת, אך עליה לשכנע את מרבית חבריה לעבודה לוותר על הפיתוי הכספי לטובת המניע האנושי - ביטול פיטוריה.

     

    המשימה, מטבע הדברים, אינה קלה. כל מי שמסרב לבקשתה, אכן זקוק נואשות לכסף (על מנת לממן לימודים לבת או לשלם את החשבונות). חלקם רואים בסנדרה מטרד שמעמיד אותם בפני דילמה מוסרית שאינם מעוניינים בה. היא מצידה אינה רוצה ברחמיהם, אלא רק שיכניסו את עצמם לנעליה.

     

    במהלך סוף השבוע שבו מתרחשת עלילת הסרט (ומכאן כותרתו) היא עוברת מבית לבית, ומנסה לדבר על ליבם של עמיתיה. חלקם נענים מיד, ואילו אחרים מסרבים או מתחמקים מלפגוש בה. הסיטואציות לוקות במונוטוניות מסוימת, ולעיתים, כאילו כדי להכניס מעט דרמה, מתפתחות באופן תמוה וגמלוני. כך למשל, פועל צעיר מגיב כלפיה באלימות שכתוצאה ממנה נפגע חברו לעבודה. פועל אחר פורץ לפתע בבכי כאשר היא פונה אליו, ומתוודה שהצביע בעד פיטוריה על אף נדיבותה כלפיו בעבר.

     

    מתוך "יומיים ולילה". איפה העוצמה? ()
    מתוך "יומיים ולילה". איפה העוצמה?
     

    הדברים נעשים מסובכים עוד יותר משום שסנדרה חזרה זה עתה לעבודתה אחרי שהחלימה מדיכאון ממושך. בעלה התומך מאנו (פבריציו רונג'יונה) וחברתה הטובה ז'ולייט (קתרין סאלה) מנסים למנוע ממנה מלשקוע, ודוחפים אותה להתמודד ולקושש עוד ועוד קולות לקראת ההצבעה המכרעת בפרק הזמן הקצר שעומד לרשותה. מזג האוויר האביבי ברקע כמו מעניק להתרוצצות הנואשת גוון אירוני.

     

    הבעיה עם הסיפור הזה נעוצה, כאמור, באופיו הדידקטי. אנו מזדהים עם מצוקתה של סנדרה, אך בה בעת חשים אמפטיה גם כלפי חבריה לעבודה שאינם מעוניינים (ולא יכולים) לוותר על הבונוס המפתה שהוצע להם על חשבונה. במילים אחרות, כמו בסרטיהם הקודמים של האחים, גם כאן לא מתקיימת חלוקה סכמטית ל"טובים" ו"רעים".

     

    אלא שהבסיס הזה שעליו נבנה המסע המפרך של "יומיים ולילה" נדמה מאולץ מבחינה עלילתית. מדוע מלכתחילה מעמיד מנהל המפעל דומון (בטיסט סורנין) את עובדיו בפני הדילמה הזו שנדמית כמו בחירה קפיטליסטית שפלה - הכסף או האדם? האינטרס האנוכי מול הזולת? והאם לא ניתן היה למצוא פיתרון אלטרנטיבי, כזה שיאפשר לפועלים לקבל את הבונוס ולהשאיר את סנדרה במקום עבודתה? התביעה של ההנהלה מהפועלים להכריע בדבר כמו מופנית גם אלינו, הצופים, בבחינת "מה אתם הייתם עושים בסיטואציה דומה", והיא זו שהופכת את הסרט לסוג של שיעור חברה.

     

    יציאה לא מוצלחת של הדארדנים ()
    יציאה לא מוצלחת של הדארדנים

    יתר על כן, במהלך חלקו האחרון של הסרט נדרשים הדארדנים לכל כך הרבה תהפוכות עלילתיות, עד שהסיפור כבר מאבד לגמרי כל צביון הגיוני. וכך, כאשר אחת הדמויות (מבלי לחשוף) מודה לסנדרה על שבזכותה הגיעה להחלטה גורלית, וסנדרה בתורה מודה לה על תמיכתה - קשה שלא לפלוט נחירת אכזבה.

     

    מסעה של סנדרה מאפשר לנו להיחשף למצוקות מעמד הפועלים באירופה בכלל ובבלגיה בפרט - מהגרים אפריקאים התלויים בחידוש אשרות עבודה, מצוקה כלכלית הדוחפת פועלים לעבוד

    בסופי שבוע על מנת להרוויח כסף שחור, ייאוש כללי ואלימות במשפחה. מהבחינה הזו, קשה שלא להתרשם פעם נוספת ממחויבותם החברתית העמוקה של הדארדנים ומעיסוקם החוזר ונשנה בסוגיות של אחריות והישרדות אנושית.

     

    קשה גם שלא להתרשם מהופעתה של קוטיאר, שמצליחה להשכיח מאתנו את העובדה שמדובר בכוכבת בינלאומית זוכת אוסקר. הטרנספורמציה שדמותה עוברת במהלך היומיים ולילה, מפועלת אפרורית ופסיבית לאישה אסרטיבית בעלת מודעות אנושית וחברתית, הופכת בזכות הופעתה למשכנעת. חבל, על כן, שהסרט בכללותו נעדר אותה עוצמה רגשית, אותה יכולת להפעים בזכות עיסוקם בחמלה וגאולה, שאפיינה כמה מעבודותיהם הקודמות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מריון קוטיאר ב"יומיים ולילה" של האחים דארדן
    לאתר ההטבות
    מומלצים