שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    רוצים לרזות? תפסיקו "להתאמן" ותתחילו ליהנות

    הקשר בין פעילות גופנית לירידה במשקל הוא כבר ידוע, אבל עכשיו חוקרים טוענים כי מה שחשוב הוא ליהנות מהפעילות אותה אתם עושים וכך תצליחו לרזות יותר ק"ג ובזמן מהר יותר. דיאטנית מסבירה איך ההנאה מהאימון גורמת לנו לרזות ואיך אין לזה כמעט כל קשר לאוכל

    איזו פעילות גופנית הכי מומלצת עבורי לירידה במשקל? אם תשאלו אותי, התשובה שלי תהיה: אותה פעילות שתיהנו ממנה ותתמידו בה לאורך זמן. והנה מחקר חדש, טוען בדיוק את אותו הדבר: אם אתם מתכוונים לרדת במשקל באמצעות הגברת הפעילות הגופנית, כדאי לכם אולי לחשוב על זה לא כעל "אימון" אלא יותר כפעילות מהנה.

      

    המחקר טוען כי ליחס של אנשים כלפי פעילות גופנית יש השפעה על מה שהם אוכלים לאחר האימון, ובסופו של דבר גם על הקילוגרמים שהם עשויים להשיל מעליהם.

     

    כאן חשוב לומר כי פעילות גופנית לבדה אינה תורמת להרזיה, אלא אם היא מלווה בהכנסה קלורית מתאימה. לדוגמה: גם במידה ואתם מתאמנים בכל יום ומוציאים אפילו 3000 קלוריות ביום ממוצע, אם תכניסו 3500 קלוריות ביום, אתם בכל זאת תעלו במשקל.

     

    זה קשור לרגשות

    השיטה שתגרום לכם להפסיק לאכול רגשית

    מחקרים: כך משדרגת המוסיקה את אימון הכושר שלך

    אכילה רגשית: למה מצב הרוח גורם לנו לאכול

     

    ה"מתכון" המוצלח ביותר לירידה במשקל ושמירה עליו לטווח הרחוק הוא תזונה מאוזנת, פעילות אירובית (הליכה, ריצה, אופניים, שחייה) ופעילות כוח. תרומת הפעילות הגופנית היא לשמירה על מסת שריר במהלך הירידה במשקל, ושמירה על המשקל לאחר תהליך ההרזייה.

     

    ועל אף שידוע כי הפעילות הגופנית אינה האסטרטגייה המוצלחת לירידה במשקל, חוקרים ומתאמנים כאחד נשארים מתוסכלים: איך ייתכן שמוציאים מאות קלוריות בפעילות גופנית ולא יורדים קצת במשקל, או אפילו עולים?

     

    מחקרים בעבר מצאו שפעילות גופנית עלולה להגביר את תחושת הרעב בגוף על ידי ייצור הורמוני רעב, וישנם אנשים שאפילו הפעילות הקלה ביותר תגרום להם להכניס יותר קלוריות מאלו שהוציאו.

      

    יחד עם זאת, ממצאים אלו לא יכולים להסביר את השונות הרחבה בין הרגלי האכילה של אנשים לאחר אימון: חלק אוכלים יותר וחלק פחות, ולא תמיד בהקשר ההורמונאלי- פיזיולוגי.

     

    וכמו בלא מעט מקרים, ככל הנראה שכאן נכנסים הראש והנפש לפעולה ומעוררים אכילה. במחקר שפורסם ב the journal Marketing Letters פנו חוקרים צרפתים ואמריקנים אל הפסיכולוגיה, ולאפשרות שאם נקרא לפעילות גופנית בשם אחר ולא "אימון" זה יכול בהחלט לשנות את ההשפעה על הירידה במשקל של חלקינו.

     

    ראשית החוקרים גייסו 56 נשים בריאות, רובן בעודף משקל. לכולן ניתנה מפה של מסלול באורך 1.6 ק"מ (1 מייל) ונאמר להן רק שיש להן כעת חצי שעה של הליכה, ובסיום ארוחת צהריים (בלי לדעת את מרחק ההליכה).

     

    השוני הוא שמחצית מהנשים קיבלו הנחייה לבצע חצי שעה של פעילות גופנית, ומחציתן קיבלו הנחיה ללכת בכיף, להקשיב למוסיקה באוזניות ופשוט ליהנות.

    כאשר הנשים חזרו מהליכה הן נתבקשו להעריך את המרחק שהלכו, מצב הרוח וההוצאה הקלורית שלהן בהליכה.

     

     

    תמצאו לעצמכם את הפעילות שאתם אוהבים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    תמצאו לעצמכם את הפעילות שאתם אוהבים(צילום: shutterstock)

     

    נהנים פחות - אוכלים יותר

    2 הקבוצות דיווחו על אותו מרחק והעריכו את אותה ההוצאה הקלורית, אולם הנשים שנתבקשו לבצע פעילות גופנית דיווחו על יותר עייפות ומצב רוח עצבני מאשר קבוצת הנשים השנייה.

     

    בארוחת הפסטה שלאחר ההליכה היו גם מים או משקאות ממותקים, רסק תפוחים ופודינג שוקולד לקינוח: הנשים שעשו "אימון" אכלו כמויות גדולות בהרבה של פודינג, שתו יותר שתייה ממותקת, ובסך הכל הגיעו לצריכה קלורית גבוהה בהרבה מהנשים שנהנו בהליכה.

     

    מחקר המשך של אותם החוקרים שהתפרסם גייס משתתפים אחרים, חלקם גברים, שהתבקשו ללכת מסלול מעגלי של 1 מייל. גם כאן היתה חלוקה בין "מתאמנים" לבין "נהנים".

     

    בסיום ההליכה ניתנו ל-2 הקבוצות שקיות ונאמר להם שהם יכולים לקחת כמה סוכריות M&M שהם רוצים, כאות תודה להשתתפותם בניסוי. ומה התוצאה? ניחשתם נכון. קבוצת המתאמנים גרפה לעצמה פי 2 סוכריות מאשר קבוצת ה"נהנים".

     

    השמנה ואכילה רגשית

    כעת, על מנת לבחון את נכונות התיאוריה גם בעולם האמיתי, בדקו החוקרים את התנהגותם של מסיימי מירוץ אמיתי: 231 רצים בגילאי 16-67 שסיימו זה הרגע ריצות 5 או 10 ק"מ.

     

    הרצים נשאלו האם הם נהנו מהמירוץ, ולאחר תשובתם הציעו להם לבחור בין חטיף שוקולד או חטיף דגנים בריאותו כאות תודה לתשובתם. באופן כללי, אותם רצים אשר חוו מירוץ קשה בחרו יותר את השוקולד, והאחרים פנו יותר אל חטיף הדגנים.

     

    שורה תחתונה: שלושת הניסויים הללו מראים שהדרך בה אנו מגדירים את הפעילות הגופנית בהחלט משפיעה על ההתייחסות שלנו גם לארוחה שלאחר מכן, וככל הנראה התייחסות אל הפעילות כהנאה ולא אל אימון מובילה להעדפת מזונות בריאים יותר ופחות עתירי קלוריות.

     

    כיצד בדיוק משפיעים הרגשות שלנו כלפי פעילות גופנית על הצריכה הקלוריות שלנו? זה עדיין לא ברור ומערב הורמונים, גנטיקה ואת מערכת העצבים.

    אבל בצורה הפשוטה ביותר, כנראה שאם אנחנו סובלים מהפעילות אנחנו נצטרך לפצות עצמינו בארוחה טובה לאחר מכן, בדיוק כמו תחושות אחרות בחיים שמובילות אותנו לאכילה רגשית.

     

    מעצבים אותנו? רבנו עם מישהו? אנחנו במתח? חלקינו בהחלט יפנו לאוכל כפיצוי. לעומת זאת, אם נהנינו בפעילות – זה בעצם ה"פרס" שלנו, ואנחנו לא באמת צריכים פיצוי בעבור הפעילות.

     

    החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים כיום למצוא את הפעילות המתאימה לנו ביותר, ובמסגרת המתאימה ביותר כך שנוכל ליהנות: קבוצה, מאמן אישי,לבד בטבע, חדר כושר, פילאטיס או זומבה – הכל קיים היום, רק צריך לבחור, והכי חשוב ליהנות.

     

    יעל רותם הינה דיאטנית קלינית וספורט , המתמחה בטיפול בספורטאים מתחילים, חובבנים ומקצועיים

     

     





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    נהנים ומרזים
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מומלצים