שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אמיר אפרת
    הרגע של מונדיאל 2014, המשחק שלעולם לא יישכח / טור
    העיניים רואות אבל לא מאמינות, הראש מסרב לקלוט. רק תצוגה הירואית של מסי או רובן תמנע מהגביע לעלות על המטוס לגרמניה. ברזיל? במהדורה הנוכחית היא לא הייתה ראויה לכלום עוד לפני המשחק. סקולארי אשם וצריך להיות מפוטר. אמיר אפרת על ה-1:7 הנדיר של המנשאפט על הסלסאו

    יייווווווו. מה שהיה לנו כאן. לא להאמין. העיניים רואות אבל לא מאמינות. הראש מסרב לקלוט. איזה משחק היסטורי שאנחנו ראינו. איזו תצוגת כדורגל עילאית של נבחרת מדהימה.

     

      

    מה שלא יקרה בהמשך, למונדיאל הזה יש את הרגע, המשחק, שלעולם לא יישכח. משחק שגם בעוד עשרות שנים ימשיכו לדבר עליו. זה שהוא בא על חשבון ברזיל, המדינה שמזוהה יותר מכל מדינה אחרת עם כדורגל בכלל וכדורגל יפה בעיקר, רק יעצים את הזיכרון. רק יעשה אותו חלק יותר מרכזי ברגעי הכדורגל הנחרטים, הזכורים של כל הזמנים.

     

    מדינה באבל. צפו בדמעות של אוהדי ברזיל    (רויטרס)

    מדינה באבל. צפו בדמעות של אוהדי ברזיל    (רויטרס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ומנגד, חגיגות אדירות בברלין    (רויטרס)

    ומנגד, חגיגות אדירות בברלין    (רויטרס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אני לא ברזילאי ולא יודע איך הם מרגישים עכשיו, אבל זה צריך להיות קצת יותר קל מהמרקאנאזו, אותו הפסד לאורוגוואי ב-1950 במשחק שקבע את האלופה. קודם כל זה לא גמר. שנית, זה היה כל כך חד צדדי, כל כך ברור וחסר פשרות, שאפשר להסיר את הכובע, לפטר את סקולארי ולבנות נבחרת ראויה.

     

    כי ברזיל הזו לא הייתה ראויה לכלום עוד לפני המשחק הזה. היא הגיעה לחצי הגמר בזכות הביתיות ולא בזכות היכולת, וכשהתייצבה מולה נבחרת ראויה, נבחרת עם יכולות גבוהות ועם ניסיון במעמדים כאלה, זה נגמר בצורה אכזרית ולא צפויה בעוצמה שלה. בוודאי לא הייתה צפויה הדרך שבה השחקנים של ברזיל נכנעו ללא שום מאבק, בלי שום כבוד עצמי וגאווה, אבל כן היה אפשר לצפות זאת לאור יחסי הכוחות לפני המשחק, ובוודאי לאור ההרכב המופקר של סקולארי.

     

    דומים למסי? שלחו תמונה לתחרות הכפילים שלנו ותוכלו לזכות בטאבלט

     

    לשפשף את העיניים ולא להאמין (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    לשפשף את העיניים ולא להאמין(צילום: רויטרס)

     

    זו סידרת המסרים שקיבלתי ממישהו שמבין כדורגל בדקות הראשונות של המשחק:

     

    דקה 9 - "אם זה יימשך ככה גרמניה תבקיע מהר מאוד". תוך דקה הגיע הראשון (דויד לואיז איבד לגמרי את מולר, אבל אחרי התמונה המרגשת של הראיון הטלוויזיוני בסיום המשחק, עם הדמעות ובקשת הסליחה, אי אפשר שלא לחוש בכאב וכבוד כלפיו). למולר יש כבר 10 שערים בשני מונדיאלים. הוא רק בן 24. עם כל הכבוד לשיא של קלוזה, הוא שלו לזמן שאול.

     

    דקה 18 - "יהיה שתיים לפני שיהיה תיקו". 4 דקות אחרי זה היה 0:2. קלוזה שבר את השיא ומגיע לו את מלוא הכבוד (גם אם הוא לא ממש מצית את הדימיון, בטח לא כמו רונאלדו הברזילאי), אבל איזה פירגון של מולר.

     

    דקה 22 - "ייגמר 4".

     

    אין לו מושג...

     

    מולר חוגג. השיא של קלוזה על זמן שאול (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    מולר חוגג. השיא של קלוזה על זמן שאול(צילום: AFP)

     

    אסון ידוע מראש

    מי שעיניו בראשו והסתכל באובייקטיביות על הדקות הראשונות, ראה את האסון מתקרב (לא את גודלו, אבל הכיוון היה ברור). ברזיל פתחה את המשחק בחוסר אחריות, שלא לומר טיפשות. כולם עלו למעלה כדי להבקיע "בשביל ניימאר". זה היה פשוט מגוחך. מרסלו ופרננדיניו בילו יותר זמן 20 מטר מהשער של גרמניה מאשר 20 מטר מהשער שלהם. העורף היה פרוץ לגמרי. זו הייתה שאלה של זמן.

     

    סקולארי אשם, כי הוא נסחף בקריאות הרחוב להסתער ולהפיל את החומות. הוא הלך בניגוד לכל מה שהוא מאמין. מילא אם היה לו שחקן התקפי סופר מוכשר על הספסל. אבל ברנרד? למה הוא ציפה, שפתאום משום מקום הוא ישים שלושער?

     

    העלה הרכב מופקר. סקולארי (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    העלה הרכב מופקר. סקולארי(צילום: EPA)

     

    אחרי מה שסקולארי ראה מהנבחרת שלו בשמינית וברבע הגמר, ובעיקר אחרי שראה את גרמניה ב-0:1 המרשים על צרפת, הוא היה חייב לעלות עם שלושה קשרים אחוריים ולשחק משחק סגור לגמרי. לשמור על השער ולנסות לגנוב גול עם הכלים המוגבלים שיש לו. מרגע שהוא הלך על התקפה, התוצאה הייתה רשומה על הקיר.

     

    אבל מספיק לדבר על המובסים. גם למנצחים מגיעות כמה מילים. המשחק הזה היה המשך להתחברות של גרמניה ברבע הגמר. יוגי לב, לזכותו ייאמר, הקשיב לביקורת מבית. הניסיון לשחק בסגנון של באיירן מינכן וגווארדיולה, עם פיליפ לאם כקשר אחורי, לא עבד. הוא גם גרם להתחלה של סיכסוך פנימי בין שוויינשטייגר וחדירה, שאחד מהם איבד את מקומו בגלל המערך הבאיירני.

     

    אי אפשר שלא לחוש את הכאב שלו. לואיז בוכה בסיום (צילום: AP) (צילום: AP)
    אי אפשר שלא לחוש את הכאב שלו. לואיז בוכה בסיום(צילום: AP)

     

    לב שינה, ואחרי הניצחון על צרפת, מולר, אחד שתמיד אומר דברים מעניינים בניתוח המשחקים, אמר שהפעם גרמניה שיחקה בצורה מאורגנת ועם מטרה ברורה. "כולם עשו את הריצות שהיו צריכים כדי

    להיות איפה שהם צריכים בהגנה. תחת לחץ אנחנו חזקים מאוד בראש. כל עוד כולנו נילחם כך, יהיה קשה מאוד לנצח אותנו".

     

    אחרי הניצחון על צרפת הגרמנים סירבו לקרוא לנבחרת שלהם קבוצת על. נכון, הגמר עוד לפנינו, אבל אפשר לומר בבירור שהדור של 2009, זה שזכה ביחד באליפות אירופה עד גיל 21, הגיע לבגרות. אפשר לומר שגרמניה קוטפת את פירות השינוי הגדול שעשתה במערך הילדים/נערים בתחילת המילניום.

     

    גרמניה נראית במונדיאל הזה שלמה עם עצמה, מודעת ליכולות שלה. מדובר בשחקנים שזכו בליגת האלופות, כאלה שיודעים מה זה משחקים גדולים, ואיך שומרים על איזון נפשי לפניהם, ואחריהם (אל תדאגו, הניצחון הזה לא יעלה להם לראש).

     

    רק תצוגה הירואית של מסי (לדעתי) או של רובן (אם דעתי לא תתקבל) תגרום לכך שהגביע העולמי לא יעלה על המטוס בדרך לדויטשלנד בבוקר של ה-14 ביולי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים