שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "מילים ותמונות": טובים השניים, בנפרד

    קלייב אוון וז'ולייט בינוש מרגשים כל אחד לחוד, אבל לא כל כך ביחד. החיבור ביניהם בדרמה "מילים ותמונות" מהנה לפרקים, אבל גדוש קלישאות. אם יש פה מתח בין המילים לצילומים בסרט הוא עובר בלי שנשים אליו לב

    ישנם ויכוחים שהם מראש עקרים וחסרי טעם. איזו חיית מחמד עדיפה, חתול או כלב? מה הופך שיר לטוב, המילים או המלודיה? גם הסרט "מילים ותמונות" נסוב על קונפליקט שכזה, ועוסק בעליונותם או נחיתותם של - נכון - מילים מול תמונות.

     

    ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

      

    עם זאת, הרעיון לבחון את הניגוד הלא באמת קיים הזה על ידי ויכוחים פילוסופיים, דוגמאות מהתרבות ומההיסטוריה ויצירה חדשה המתכתבת עם שני האלמנטים השואבים השראה זה מזה ומרפררים זה לזה - יכול בהחלט להיות מעניין ומאתגר. חבל שבקומדיה הרומנטית החדשה של הבמאי הוותיק פרד שפיסי ("רוקסן", "אהבה אטומית") הרעיון לא מגשים את הפוטנציאל כפי שיכול היה עם טיפול שונה, אמיץ ומקורי יותר.

     

    ג'ק מרקוס (קלייב אוון) הוא מורה לאנגלית בתיכון יוקרתי אשר היה בעברו הבטחה גדולה בעולם הספרות, אך השראתו היצירתית הלכה והתמסמסה עם השנים. הוא עומד בפני איומי פיטורים עקב התנהגותו הבעייתית שנובעת מהרגלי השתיה שלו. כך מצליחה הדמות לאגד בתוכה לא אחת, כי אם שתי קלישאות: המורה הכריזמטי שאינו הולך בתלם ומנסה לעורר בתלמידיו תשוקה לחומר הנלמד בדרכים מקוריות, והסופר שהוא להטוטן מילים אך שיכור ובעל נטיה להרס עצמי. ג'ק מנסה לעורר את תלמידיו משקיעתם הוורבלית בביצות הטוויטר והוואטסאפ, ובין לבין שותה בהפסקות ומטריד את חבריו לחדר המורים במשחקי מילים.

     

    קלייב אוון בכיתה ()
    קלייב אוון בכיתה
     

    יום אחד מגיעה אל התיכון מורה חדשה לאמנות מוגברת. דינה דלסנטו (ז'ולייט בינוש חסרת הגיל). היא ציירת מפורסמת אשר דלקת המפרקים בה לקתה הלכה והגבילה את יכולתה הפיזית לצייר. היא חדה, ישירה ולא חברותית במיוחד, וכבר בשיעור הראשון מבהירה לתלמידיה שאינה מעוניינת בחיבתם ובחברותם. מזגה הקשוח וגישתה הכנה והמתנצחת דווקא מדליקים את המורה מרקוס, שסוף סוף מצא לו יריבה מעניינת בחדר המורים.

     

    אך כאשר נודע לו שהמורה החדשה אמרה לתלמידי כיתת האמנות שלה שהמילים הן בחזקת שקרים ומלכודות, הוא מחליט להכריז מלחמה ולצאת למסע להוכחת עליונותן של המילים על התמונות. ה"מלחמה" בין שני המורים סוחפת אחריה את התלמידים וגוררת אותם להיות מעורבים במערכה של יצירתיות והשראה. כצפוי, הקרב האינטלקטואלי וההתנצחויות בין שני המורים מלווים במתח מיני שהולך ונבנה ביניהם - מוטיב שראינו בעשרות סרטים וסדרות טלויזיה ועם זאת נדמה שתמיד אפשר עוד ממנו.

     

    ז'ולייט בינוש. לא מזדקנת ()
    ז'ולייט בינוש. לא מזדקנת
     

    שני השחקנים עושים עבודה טובה: אוון, שלא לגמרי מצליח להסתיר את המבטא הבריטי שלו, משכנע בתפקיד הלץ המיוסר, והניצוץ בעיניו בכל מפגש עם המורה החדשה נראה אמיתי לחלוטין. יחסיו הבעייתיים עם בנו מעניקים לדמותו נפח נוסף ומנפיקים כמה רגעים נוגעים ללב. בינוש, שלא לגמרי מצליחה להסתיר את המבטא הצרפתי שלה, מחליקה שוב בטבעיות לתפקיד האישה המיוחדת שעושה דברים בדרך שלה.

     

    אגב, הציורים שמופיעים בסרט הם אכן מעשי ידיה של השחקנית, המוכרת גם כציירת. יש לה כישרון להמיס לבבות והיא עושה זאת הן בסצנות בהן יוצאת ממנה המתיקות השובבית המפורסמת, והן בסצנות מרגשות בהן היא נאלצת להתמודד עם התפרצויות המחלה. ולמרות כל אלה, המשיכה של שתי הדמויות זה אל זו מצליחה להשאר איכשהו ללא כל סקס אפיל, כך שכשג'ק מודיע לדינה שהוא עומד להצמיד את פיותיהם, אנחנו לא לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים לחזות בזה. ואכן, תמונות מפורשות של השניים מגשימים את תשוקתם נחסכות מאתנו, ואנו עוברים ישר לשלב שאחרי.

     

    ז'ולייט בינוש וקלייב אוון. מרגשים לפרקים ()
    ז'ולייט בינוש וקלייב אוון. מרגשים לפרקים
     

    הסרט מצליח לעורר עניין והצפיה בו זורמת עד לאמצעו, אך מנקודה מסוימת הוא מתחיל להיות מעייף וטרחני. התסריט של ג'ראלד די פגו נוסחתי להחריד, גם בהתחשב בעובדה שמי שבא לראות קומדיה רומנטית יודע פחות או יותר למה לצפות. זוג נלחם, זוג מתאהב, זוג עובר משבר ואז לומד לגשר עליו, ובאמצע תמיד יהיה פיציקטו כלי מיתר שמרמז שמשהו קונדסי מתרחש.

     

    בהמשך צצה עלילת משנה בה תלמיד מצטיין של ג'ק (אדם דימרקו) פוגע בתלמידתה המצטיינת של דינה (ואלרי טיאן) באמצעות קריקטורה משפילה.

    צעד זה אמור היה לגלם בתוכה את הקונפליקט של הסרט, אך היא עושה זאת בצורה מאולצת ולא לגמרי ברור כיצד היא תורמת לקידום העלילה. הכל היה נסלח לולא האנטי קליימקס בסצנה בה נערך העימות הסופי בין המילים והתמונות, בטקס אליו התכוננו התלמידים והמורים כל הסמסטר. הטקס יכול היה לעורר את הסרט מחדש בעימות וירטואוזי, אך מסתבר שהשפנים הוצאו מהכובע מוקדם מדי ונותרנו עם ארוע פרווה שגולש למחוזות השמאלץ.

     

    אז מה יותר חשוב, מילים או תמונות? כמובן שזו חווייה סובייקטיבית לחלוטין, ועדיין הדיון מהווה נקודת פתיחה מעניינת, לפחות על הנייר. במקרה הזה, המילים והתמונות מתלכדים לכדי סרט שאינו בלתי מהנה, אך גם לא מצליח לומר שום דבר מקורי באמת.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קלייב אוון וז'ולייט בינוש ב"מילים ותמונות"
    לאתר ההטבות
    מומלצים