שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: EPA
    קטאר, מסע למעצמה הקטנה בעולם
    עם שטח קטן פי 2 מישראל, צבא של 11,500 חיילים, ו-1.8 מיליון תושבים ש-85% מהם עובדים זרים, קטאר נהנית מכוח לא פרופורציונלי. בזכות אל-ג'זירה, הנפט והבריתות המסועפות עם חצי עולם, היא תחליט מתי תשוגר הרקטה האחרונה מעזה. ולמה כל-כך קשה למצוא שם כלה? המקרה המוזר של קטאר

    כולם מדברים על תמונת הניצחון, אבל תמונת הניצחון האמיתית של מבצע "צוק איתן" כבר צולמה, וזה קרה שלשום (שבת) - בפריז. לא הופיעו בה לא ישראלים ולא פלסטינים, לא נתניהו ולא משעל, לא בניין שקרס בתל-אביב ולא הקבר של מוחמד דף. את האיש שחייך אלינו ממנה אתם לא מכירים: קוראים לו חאלד אל-עטייה והוא שר החוץ של קטאר, המנצחת היחידה עד כה של 20 ימי המלחמה.

     

    כזו היא קטאר: היא עובדת עם סעודיה - ומדברת עם איראן, מתחזקת ברית הדוקה עם ארה"ב - אבל מפלרטטת עם הטליבאן, מזרימה נשק לאויבים של נסראללה - אך גם יושבת לשולחן עם אותו חיזבאללה. שלשום, בוועידת החירום בצרפת לפתרון המשבר בעזה, רשמה קטאר עוד תמרון מרשים: מצרים, מנהיגתו ההיסטורית של העולם הערבי ומי שניסתה לקדם ללא הצלחה הפסקת אש (משימה שאותה צלחה בסבבי האלימות הקודמים) - הושארה בבית, לא הוזמנה. במקום זאת, לוועידה בפריז התייצבו המלכים החדשים של המזרח התיכון, אלה שעל פיהם יישק דבר.


    הדיוטי פרי בנמל התעופה בדוחא. לקטאר מאגר האנרגיה השלישי בגודלו בעולם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    הדיוטי פרי בנמל התעופה בדוחא. לקטאר מאגר האנרגיה השלישי בגודלו בעולם(צילום: shutterstock)

    מרכז קניות יוקרתי בדוחא (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מרכז קניות יוקרתי בדוחא(צילום: shutterstock)
    זו לא ניו יורק, זו לא ריו - זו בירת קטאר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    זו לא ניו יורק, זו לא ריו - זו בירת קטאר(צילום: shutterstock)
    שום פרט בביוגרפיה, בגאוגרפיה או בדמוגרפיה של קטאר לא יכול היה להכין אותנו לעובדה המהממת של המאה ה-21: עם צבא של 11,500 חיילים סדירים בלבד, קטאר היא כרגע הבריון הכי חזק במזרח התיכון - זה שאי-אפשר איתו, ובוודאי שאי-אפשר בלעדיו. גם הדרך להפסקת אש בדרום, כבר ברור לכולם, חייבת לעבור בדוחא, אחת המממנות והתומכות המורליות הגדולות ביותר של חמאס - ומי שמאידך שמרה תמיד על ממד פרגמטי גלוי ביחסיה עם ישראל. מאיפה צמח הגמד-הענק הזה, ואיך הפכה מדינת חצי-אי זעירה מהמפרץ הפרסי לבוס שמנהל את הלבנט?

     

    כל בית שביעי - מיליונר

    נסיכות קטאר הפכה למדינה עצמאית ב-1971. במאה ה-19 היא הייתה נתונה לשליטה של האימפריה העות'מנית, ואחרי קריסתה של זו - הפכה לפרוטקטורט של הבריטים. לקראת סוף שנות ה-60, כשבריטניה - כבר מזמן לא אימפריה של ממש - החליטה למשוך את ידיה מהמפרץ הפרסי, חברה קטאר לנסיכויות האזור האחרות, שבהמשך הפכו ל"איחוד האמירויות", אך בהמשך היא התנתקה מהן והחליטה לצאת לדרך עצמאית לגמרי. השוק הקטארי נשען באופן מסורתי על תעשיית הפנינים, אבל גילוי הנפט ב-1940 עתיד היה לחולל בו מהפכה.

    קריקטורה ערבית: ארה"ב מבקשת מקטאר לבחור את המדינה הבאה בסולם שבה תיכפה "דמוקרטיה", שתביא בפועל לשפיכות דמים. על הסולם: תוניסיה, מצרים וסוריה - ומי הבאה בתור? ()
    קריקטורה ערבית: ארה"ב מבקשת מקטאר לבחור את המדינה הבאה בסולם שבה תיכפה "דמוקרטיה", שתביא בפועל לשפיכות דמים. על הסולם: תוניסיה, מצרים וסוריה - ומי הבאה בתור?

    הקטארים החלו לפתח את תעשיית הנפט בשנות ה-50, ואחרי יציאתה לעצמאות כבר הייתה קטאר מדינה אמידה למדי. רק כדי לסבר את

    האוזן: קטאר היא כיום המדינה העשירה ביותר בעולם לפי חישוב של תוצר מקומי גולמי לנפש (102,100 דולר); מאגר הגז והנפט שלה הוא השלישי בגודלו; 14% מבתי האב בה מוגדרים מיליונרים; ושיעור האבטלה עומד על 1.3% בלבד - השני הכי נמוך בעולם מבין המדינות שיש לגביהן נתונים זמינים.

     

    אפשר היה לחשוב שאת מאגרי האנרגיה האדירים מחזיקים ומנהלים מיליוני קטארים חרוצים, אבל מה מספרם האמיתי של הקטארים? 287 אלף. לא, זו לא טעות - 287 אלף אזרחים קטארים: אוכלוסיית המדינה מונה אמנם כ-1.8 מיליון תושבים, אבל לא פחות מ-85% מהם הם עובדים זרים, רובם המוחץ כלל לא ערבים או מוסלמים, אלא הודים, נפאלים ופיליפינים. כדי לתחזק את הכלכלה המקומית ייבאה קטאר בתוך קצת יותר מעשור כל כך הרבה ידיים עובדות, עד שבתוך 16 שנים אוכלוסייתה גדלה ביותר מפי שלושה - ב-1997 היא עמדה על כ-520 אלף איש בלבד.

     

    עובדים זרים, כך לפי נתונים עדכניים, מהווים כ-94% מכוח העבודה בקטאר. הנתון הזה, אגב, הפר דרמטית את האיזון המגדרי בנסיכות: בטיול לילי ברחובות דוחא הסיכוי שתפגשו גבר גדול פי ארבעה מהסיכוי שתפגשו את אחת מנשות קטאר, המהוות כעת כ-25% בלבד מהאוכלוסייה.

    נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן עם אמיר קטאר תמים בן חמד אל-ת'אני (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן עם אמיר קטאר תמים בן חמד אל-ת'אני(צילום: AFP)

    שר החוץ הקטארי, חאלד עטייה (משמאל) (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    שר החוץ הקטארי, חאלד עטייה (משמאל)(צילום: רויטרס)
     

    בזמן שבמדינות ערב והאיסלאם חיים עשרות מיליונים בעוני קשה, קטאר מתברגת למקום נאה בשלל דירוגי איכות החיים. שיעור האנאלפביתים בה הוא 3.7% בלבד (הנמוך ביותר בעולם הערבי), תוחלת החיים מערבית לחלוטין (78.38, מקום 53 בעולם) ובמדד הפיתוח האנושי שפורסם בשבוע שעבר מדורגת קטאר במקום ה-31.

     

    מונדיאל זה כסף קטן

    אבל יותר מאשר מקום שפשוט טוב לחיות בו, קטאר הפכה לחלון הראווה של מנהיגיה, לגן האירועים שבו מציגה את עושרה המופלג שושלת האמירים ממשפחת אל-ת'אני, המנהיגה את קטאר מאז 1825. בזמן שבישראל חולמים על אירוח אירועים בינלאומיים גדולים ומתגאים בפירורי-כבוד כמו טורנירי כדורסל שוליים או אליפות אירופה בכדורגל לנבחרות צעירות, הנסיכות המפרצית הקטנה - שגודלה כמחצית מגודלה של ישראל - הפכה למרכז סחר, מחקר, תרבות וספורט עולמי.

    משעל ואבו מאזן בקטאר. משעל הוא חבר, אבל לא שומרים את אבו מאזן קרוב לחזה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    משעל ואבו מאזן בקטאר. משעל הוא חבר, אבל לא שומרים את אבו מאזן קרוב לחזה(צילום: EPA)
     

    די בכך שנזכיר את הכנסים הכלכליים שהיא מארחת, את טורנירי הטניס היוקרתיים שלה או את תחרויות האתלטיקה הגדולות, כדי להבין איזה מקום קנתה לה קטאר בין אומות העולם. קנתה - תרתי משמע. בנייני היוקרה שנבנו בעלות של מיליארדים והפרויקטים המגלומניים יכולים

    ללמד במידה רבה על התפישה-העצמית של קטאר והמצב הנפשי-פסיכולוגי שאיתו היא ניגשת לניהול ענייניה במזרח התיכון: לא מְעמדה של חצי-אי ננסי הכלוא בין מעצמות ערב, גם לא כמדינה שהיא שווה בין שוות. קטאר, נראה לפעמים, חזקה בעיני עצמה כמו כולן גם יחד, וחייבים לומר שאת התמרון ביניהן היא עושה ביעילות מרשימה.

     

    רבות כבר דובר בהחלטת התאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א) להעניק לקטאר את אירוח המונדיאל של 2022, ולהפוך אותה למדינה הערבית הראשונה שתארח את הטורניר. כל תנאי הפתיחה של קטאר היו לרעתה: בניגוד למארחות העבר של המונדיאל אין לה שום מסורת בולטת של כדורגל, ונבחרתה מעולם לא העפילה בכוחות עצמה למונדיאל; מזג האוויר הלוהט של הקיץ הקטארי (41 מעלות ביולי) אינו מאפשר לשחק כדורגל, ויחייב את הזזת המונדיאל לראשונה אי פעם לחורף, תוך שינוי לוח השנה הספורטיבי כולו ופגיעה בליגות הכדורגל המובילות בעולם; ומול הקטארים התמודדו כמה מדינות כדורגל מרשימות בהרבה, ובראשן הפייבוריטית אנגליה.

    נשיא פיפ"א ספר בלאטר מציין עם הקטארים את ההחלטה שייארחו את מונדיאל 2022 (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    נשיא פיפ"א ספר בלאטר מציין עם הקטארים את ההחלטה שייארחו את מונדיאל 2022(צילום: EPA)

    העובדה שקטאר זכתה באירוח המונדיאל למרות כל אלה, ממחישה את כוחה יותר מכל נייר הפסקת אש שיגובש או לא יגובש. רק מעטים הופתעו כשתוך זמן קצר נחשפה פרשת שחיתות חובקת עולם, שבמסגרתה לפי החשד קנתה קטאר בכסף את קולות המצביעים בפיפ"א. למרות זאת, עד לרגע זה, ההחלטה שקטאר תארח את המונדיאל לא שונתה, והיא כנראה גם לא תשונה.

     

    המסך המפוצל

    לא רק הכסף אפשר לקטאר להפוך למה שהיא, אלא גם הנהגה פיקחת, ממולחת, וכשצריך - אפילו ערמומית. כלי שימושי אחד היה רשת אל-ג'זירה שאותה הקים אמיר קטאר ב-1996, רשת הטלוויזיה הבין-ערבית הראשונה, שבאמצעות הלוויין עקפה את המשטרים הערביים המקומיים והביאה את מסריו של האמיר הקטארי - בעזרת גרפיקה מודרנית ומראית עין של דמוקרטיה ופתיחות - כמעט לכל בית ערבי במזרח התיכון. אל-ג'זירה היא גם זו שלימים אפשרה לקטארים לקדם את ההפיכות בתוניסיה, במצרים ובלוב, שם הודחו השליטים החילונים והתחזקו הזרמים האיסלאמיסטיים המזוהים עם האחים המוסלמים, בני בריתה של קטאר. היא זו שנותנת גם כעת גב הסברתי לחמאס, אף הוא יציר האחים המוסלמים, בשידוריה המגמתיים סביב מבצע "צוק איתן".

    מגורי יוקרה במרינה בדוחא (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מגורי יוקרה במרינה בדוחא(צילום: shutterstock)

    הכלי השני הוא מדיניות המשחק הכפול. קטאר יכולה לשנוא אותך, קטאר יכולה לאהוב אותך, אבל דבר אחד היא לא תגיד לך לעולם - "לא". יש לה מקל, יש לה גזר, ובכל רגע נתון היא בוחרת מחדש באיזה מהם לנופף מול השחקנים האזוריים. במצרים, למשל, הייתה קטאר המסיתה

    הראשית (באמצעות אל-ג'זירה, אלא מה) נגד המהפכה שבה הדיח אשתקד עבד אל פתאח א-סיסי את הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים. גם בימים אלה היא מכשילה באמצעות קשריה עם חמאס את אישור היוזמה המצרית להפסקת אש בעזה, זו שתכתיר את א-סיסי למושיע של המזרח התיכון. יום-יום, באולפני אל-ג'זירה בדוחא, משתלחים בא-סיסי מנהיגי חמאס והאחים המוסלמים, המקבלים מקלט מקטאר. ובכל זאת, כל זה לא מנע מהאמיר שייח תמים בן חמד אל-ת'אני לשלוח בשבוע שעבר לא-סיסי איגרת ברכה לרגל יום השנה למהפכת הקצינים החופשיים במצרים, או להתקשר אליו ולאחל לו חודש רמדאן שמח מוקדם יותר החודש. קטאר, תהיו בטוחים, תמשיך לחזר אחריו, שהרי אין לדעת מתי תזדקק לו.

     

    גם הנאמנות לאחות הגדולה סעודיה, השכנה היחידה שאיתה חולקת קטאר גבול יבשתי, אינה מובטחת. די להזכיר את הקרב על ההגמוניה האזורית בין אל-ג'זירה של קטאר לרשת הטלוויזיה "אל-ערבייה" הסעודית, כדי להבין את קרב הענקים. המלחמה בסוריה מדגימה כיצד דוחא רוקדת על יותר משתי חתונות: אם בתחילה תמכו קטאר וסעודיה יחד בהפלת משטרו של אסד בסוריה, בחודשים האחרונים החל האמיר הקטארי לדבר על פתרון פוליטי למשבר שם, מה שבריאד נתפש כסכין בגב הסעודי. כל זה לא מנע מקטאר להמשיך להזרים כסף למורדים בסוריה, ובה בעת - לקיים קשרים עם חיזבאללה הנאמן לאסד, ולתווך בעסקאות שבויים בין המשטר הסורי למורדים. בשיאו של משבר האמון בין סעודיה לקטאר, החזירו הסעודים (כמו גם בחריין ואיחוד האמירויות) את שגרירם מדוחא.

    מבצר באתר הארכיאולוגי א-זובארה בקטאר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מבצר באתר הארכיאולוגי א-זובארה בקטאר(צילום: shutterstock)

    קו הרקיע עוצר הנשימה של דוחא, בירת קטאר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    קו הרקיע עוצר הנשימה של דוחא, בירת קטאר(צילום: shutterstock)

    בזירה הפלסטינית, קטאר היא אחת המממנות המרכזיות של שלטון חמאס בעזה, ומאידך רק בשבוע שעבר היא אירחה את יריבה הפוליטי הגדול ביותר של חמאס, אבו מאזן, לישיבת חירום בדוחא על המשבר בעזה,

    כדי לא להדיר אותו מהמשחק הדיפלומטי. עד למבצע "עופרת יצוקה" ב-2008 גם קיימה קטאר יחסים גלויים למדי עם ישראל, שכללו משרדי אינטרסים, במקביל לשידור תכנים מתסיסים נגדה באל-ג'זירה. גם כעת, אחרי ההידרדרות ביחסים עם ישראל בעקבות הסיוע הגדול של קטאר לחמאס, היא אינה מהססת להעלות לשידור ב"אל-ג'זירה" דוברים ישראלים.

     

    קטאר מקיימת ברית הדוקה עם המערב מחד, אבל שומרת על קשרים גם עם יריביו המרים ביותר מאידך. היא מארחת בשטחה בסיס אמריקני ענקי, סייעה לקואליציה הבינלאומית במלחמת המפרץ הראשונה נגד עיראק ואף השתתפה בכוח הבינלאומי שסייע להפיל את שלטון קדאפי בלוב ב-

    2011, ומהצד השני שומרת על קשרים עם איראן השיעית (שנואת נפשה של סעודיה הסונית), שם ביקר השייח תמים במרס האחרון, ועם הטליבאן, שאת אנשיו אירחה למשא ומתן יוצא דופן עם ארה"ב.

     

    ראש הממשלה בנימין נתניהו התעקש אתמול שהיוזמה המצרית להפסקת אש היא היחידה העומדת על הפרק. אין זה פלא: ישראל תתקשה לבגוד במשטר המצרי, משכין הרגיעות וההודנות המסורתי, ולהמליך על חשבונו מדינה צעירה, בת 43 שנה, שקנתה את מושכות ההנהגה בממון אדיר ולא בהיסטוריה ומסורת רבת שנים. אבל לא יהיה זה מוגזם להניח, שההצעה להפסקת אש, כל הפסקה, תצטרך לעבור לכל הפחות "קטאריזציה". המזרח התיכון, מבינים גם בירושלים, עלה על פסים חדשים.


    פורסם לראשונה 27/07/2014 23:51

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    דוחא בלילה. מעצמת כנסים ותחרויות
    צילום: shutterstock
    מומלצים