רומנטיקה חרדית בעדשת המצלמה
להיות צלם חרדי זה להתמודד עם הורים שמנהלים את האירוע, חופה שהיא זירת התרחשות סוערת, וצילומי משפחה בהשתתפות עשרות אנשים. אבל בראש ובראשונה - זה לתעד אינטימיות במגזר שמקדש את הצניעות. יעקב גרוס - צלם חרדי ואברך - קיבל מאביו, ראש ישיבה, מצלמה. התוצאות מרגשות
רומנטיקה זו (עדיין) לא מילה שגורה בלקסיקון החרדי, אבל יעקב גרוס (30) מבני ברק מתעד אותה מבעד לעדשת המצלמה. הוא בכלל אברך כולל טיפוסי, שתחביב המצלמה הפך לו למקצוע – וכיום הוא מתרגם את ראשית הדרך הזוגית, לתמונות מרגשות ועדינות של אינטימיות, במגזר שמקדש את הצניעות.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
גרוס מנציח את הרגעים הראשונים שבהם מתרחשים גילויי החיבה בנוכחות (ותיעוד של פעם בחיים, לא יותר) של גורם שלישי – הצלם. להיות צלם חתונות חרדי זה להתמודד עם ההורים שמנהלים את האירוע, החופה החרדית שהיא זירת התרחשות סוערת עם חוקים משלה, וצילומי משפחה בהשתתפות עשרות אנשים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- ג'ק באואר במזרח התיכון: בין הגמרא ללוט"ר. צפו חוקי מלחמה: חמאס לא יהפכו אותנו לרוצחים/ ד"ר נילי ואזנה
- על מה להקפיד כשטובלים בים במקום במקווה?
"הצלם הוא האדם שהכי מחובר לחתן ולכלה", קובע גרוס באופן חד-משמעי. "הוא זה שמלווה אותם ברגעים הכי אינטימיים. 'חדר ייחוד' (שבו נמצאים בני הזוג אחרי החופה), הוא שלב קריטי. זו להם הפעם הראשונה יחד כזוג נשוי, ואתה מרגיש את זה. זו הפעם הראשונה שבני הזוג נוגעים אחד בשני. הכל מאוד טעון ומאוד אמוצינאלי, ואני האדם הראשון שנכנס לתוך הסיטואציה הזו".
מתי נתנשק?
גרוס שהספיק כבר לפסוע לתוך מאות חדרי ייחוד לטובת הצילומים הראשונים של הזוג הטרי, הפך כבר למומחה: "אם יש משהו שלא זורם, אני הראשון לקלוט את זה. לפעמיים אני נכנס לחדר, ומרגיש מתח שאפשר ממש לחתוך בסכין. יש לי תמיד כמה בדיחות קרש מוכנות שאני זורק כדי להרגיע את הלחץ, ומצד שני, יש גם אירועים שהכל זורם בהם בטבעיות ועל מי מנוחות".
אז איך מצלמים סיטואציות רומנטיות בעולם שבו לא מחצינים רגשות, מקדשים את הצניעות – ובני הזוג עדיין לא חוו רומנטיקה? "יש לי כלל מאוד ברור:
אני זורם עם הרצונות של בני הזוג", גרוס מספר. "אני משתדל כמה שפחות להנחות אותם. מעולם לא אמרתי לבני זוג: תתנשקו. אם זוג התנשק, זה הגיע מהחלטה אישית. אני תמיד מדגיש להם שאלה הרגעים שלהם, ושיקחו את זה לאן שהם רוצים בשמחה ובטבעיות.
"היו מקרים שההורים אמרו לי תעשה כך, או אחרת. אני תמיד מסביר בעדינות שזה המקום של הזוג להחליט לאן הם רוצים לקחת את זה, בלי התערבות חיצונית. באחת החתונות אבי הכלה סיפר לי בשקט שזו 'חופת נידה'. כאשר הכלה 'נידה', בני הזוג אינם מותרים לגעת. אני ידעתי וחצי חתונה ידעה, אבלה זוג לא ידע שאני יודע.
"החתן אמר לי: 'תרביץ פוזות מטורפות'. ואין אני עושה את זה בדיוק? חדר הייחוד היה חלל פיצפון ודחוק, הכלה לבשה שמלה מאוד גדולה וגרנדיוזית, ולא הצלחתי אפילו להכניס אותם באותו פריים, אבל בסוף התוצאה הייתה מהממת. הקושי הופך תמיד לאתגר".
רוב הזוגות החרדים שבדרך, רוצים "שיהיה רומנטי", כך גרוס. אבל גם לרומנטיקה יש, מסתבר, יותר מהגדרה אחת: "רומנטי זה לא בהכרך כרוך במגע פיזי. על נשיקה, אגב, צריך לעבוד קשה כדי שהיא תצטלם יפה. מצד שני, אפשר לעשות תמונות לא פחות מרגשות בלי מגע גופני בכלל. מבט או חיוך מסוים מצליחים להיות רומנטיים לא פחות מנשיקה, ובעיניי גם יותר. רבים טועים לחשוב שרומנטיקה חרדית זה זוג בני 20 מלאי הורמונים. אבל זה לא נכון. גם סבא וסבתא של הכלה, בני 80 ו-90, יכולים לשדר רומנטיקה אמיתית במגע או במבט".
ראש הישיבה (אבא) קנה לו את המצלמה הראשונה
גרוס נולד ברחובות למשפחה חרדית טיפוסית, "אפילו די שמרנית", כדבריו. המצלמה הראשונה הגיעה דווקא מאביו המכהן כראש ישיבה, בעוד גרוס הצעיר היה בטוח כי הוא בכלל יהיה מוזיקאי. "אבא לא חשב שזה יתפתח למקצוע, וגם אני לא", הוא מודה. "אבל זה לא שהיתה לו בעיה עם זה, ממש לא. הזמן הפנוי שלי הוקדש לאימונים אינטנסיביים בפסנתר ואורגן, ובישיבה לא אהבו את זה בכלל. הטיפ שלי להורים ואנשי חינוך: אם אתה רוצה שהילד יצליח במשהו, פשוט אל תרשה לו. זה עובד, מניסיון".
לצילום התגלגל אחר צהריים אחד בישיבה. גרוס החל להשתעשע במצלמה המשפחתית בעזרת ספר הדרכה, ונשבה. אט-אט הוא התבקש לתעד מפגשי רבנים ואירועים שונים מחיי הישיבה. "היו משלמים לי על פיתוח הפילם או התמונה, בתמורה", הוא מספר. בינתיים נישא והחל ללמוד בכולל, עד שיום אחד נתקלתי במודעה: "דרוש צלם ללא ציוד".
ההתחלה הייתה צנועה. "הייתי צלם וידיאו שכיר. נסעתי בטרמפים לצלם חתונות במגזר הדתי-לאומי שנערכו בכל מני גני אירועים מרוחקים ונידחים. זו הייתה תקופה לא פשוטה בכלל, כי הייתי אברך בשעות היום. כך, עד שחסכתי לקנות את המצלמה הראשונה שלי".
תמונה משפחתית? 70 איש
לדברי גרוס, צלם חתונות חרדי זה מקצוע שדורש יכולות של צלם אופנה, צלם ילדים וצלם עיתונות. "החופה מתנהלת בלי קשר אליך בכלל,
והיא אירוע מאוד דינמי, עם הרבה מאוד אנשים שעומדים מסביב, לרוב ללא סדר כלשהו", הוא מציין. "כבר קרה לי שבאמצע חופה, הרב נזכר שירושלים זה בצד השני, ופשוט סובב את החתן והכלה. האורחים ראו רק את העורף, אבל גם אני. ומה עושים עכשיו?"
את האירוע הצפוף מתחילים לרוב צילומי סטודיו משפחתיים הנערכים בסטודיו נייד באולם החתונה "לזוג חרדי טיפוסי יש לרוב עשרה אחים ואחיות מכל צד, שלכל אחד מהם ילדים משלו. וכולם רוצים להצטלם ביחד ולחוד. לפעמים תמונה משפחתית זה אומר 70 איש בפריים אחד".
גרוס נמצא בין מובילי טרנד מגזרי חדש: צילומי חתן כלה שנערכים אחרי שהחתונה מסתיימת. "מאחר שהחתן והכלה לא רואים זה את זו לפני החופה, נוצר מצב שאין יותר מדי זמן לתמונות זוגיות. מי שרוצה צילומי חוץ, עושה את זה אחרי החתונה".
תצלם גם חתונה חילונית?
"אצלם כל חתונה של חובשי כיפות, אבל לא חילונים, כי זה משהו אחר לגמרי. זה מבנה שונה לחלוטין של אירוע. צלמים בחתונות חרדיות בדור שלפניי היו חילונים או דתיים-לאומיים. הם היו צריכים להכיר היטב את מה שקורה כדי לייצר אלבומים מוצלחים. חלקם הצליחו וחלקם לא.
"זה לא מספיק להיות צלם מוכשר אם אין את ההיכרות הקרובה עם הדרך שבה מתנהלים הדברים אצלנו. מישהו כמוני שהיה אברך כולל והפך לצלם, זה משהו חדש בחברה שלנו. אבל זה מאפשר לי להכיר טוב את הניואנסים הכי קטנים: איך הרבי ההוא ירקוד עם החתן, איך ללכוד את הרגעים הייחודיים והכי חשובים של חתונה במגזר".
