שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הייטקיסטיות חרדיות: "לא ידעו איך לאכול אותנו"
    אישה אחת עם חזון הקימה חברת היי-טק על טהרת הנשים, למען חברותיה החרדיות שחוו את הקונפליקט שבין בית לקריירה, ובין הקפדה הלכתית לפתיחות שבחוץ. ב"דעת" הן עובדות משבע עד שלוש, והלקוחות? "חשבנו על פיתוח ובדיקות. אבל לא חשבנו שמבחינה חברתית נעשה שינוי לטובה"

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    נילי דוידוביץ' הגתה את מקום העבודה האידיאלי, מתוך תחושה של שליחות חברתית: מפעל היי-טק לנשים – בלי לוותר על הבית, ובלי להתפשר על המשכורת. אין פלא כי מרבית העובדות במקום משתייכות למגזר הדתי-חרדי, שחווה – לדברי דוידוביץ' – את הקונפליקט שבין בית לקריירה, ובין הקפדה הלכתית לפתיחות שבעולם העסקים.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    "המקום הוקם בשבילן", מודה דוידוביץ'. "אני תמיד עבדתי בהיי-טק, וחברות שלי שרצו, חונכו, או דרשו מקום עבודה שהוא לנשים בלבד - נשארו בבית. רמת התסכול שלהן עלתה, מה שגרם לי לחשוב: מה עושים עם זה".

     

    עוד מפגשים בערוץ "אורות":

     

    כך הוקם "דעת" - מרכז פיתוח חרדי בלב תל אביב, המתמחה בפיתוח לאינטרנט ובבדיקות תוכנה - שאפילו שמו מרמז על כיוון אחר בתפיסה: "אני מאוד מאמינה בכוח שלנו כנשים, אז חיפשתי מילה שמבטאת את זה", כך דוידוביץ'. "אנחנו יודעים שבינה יתרה ניתנה לאישה".

     

    היזמת והבולדוזר שמאחורי העניינים מבהירה כי אף שהמפעל נפתח עבור הייטקיסטיות חרדיות, "זה לא שהדלת פה סגורה לנשים ממגזרים אחרים", כדבריה, "וכבר היו לנו תקופות שעבדו כאן נשים חילוניות, שהתערו בחברה ועשו עבודה יפה".

     

    "לא כל חילוני זה עגיל וקרחת"

    ההתחלה הייתה לא פשוטה. רעיון טוב זה לא מספיק, וצריך לאתר גם שותפים. את השותפות

    מצאה בחברת "ריל קומרס", שהתלהבה מהרעיון של פיתוח תוכנה חרדי, פשוט בגלל השם הטוב שיצא לתוכניתניות בנות המגזר.

     

    "כשפתחנו, הם לא ידעו איך לאכול אותנו", מספרת דוידוביץ' ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית", "אבל אחרי שנה נוצר פה דבר ממש יפה. זאת אומרת, 'החילונים', נקרא לזה כך - שמבחינתם כולם היו 'רבקי' ו'שרי' - גילו פתאום שיש יכולות ואישיות מאחורי השמות, ולא כולן אותו הדבר; לא כולן מיקשה אחת. הם גם גילו שאפשר להקים ביחד פרויקטים מאוד יפים, מתוך שמירה על כבוד הדדי, גבולות וסטנדרטים שהחלטנו עליהם.

     

    "מצד שני, נשים שבשבילן חילוני זה קרחת ועגיל באוזן, גילו פתאום שיש שמוליק, שמעון ודרור. יש גם כן אנשים עם שאפשר לעבוד איתם, והם לא 'אוכלים אותנו'. הם מבינים את הצרכים שלנו, והם הולכים לקראתנו".

     

    חופשות לידה שמפחידות את הלקוח

    דוידוביץ' אומרת כי ההיבט החברתי היווה הפתעה מרעננת: "חשבנו על המון היבטים של פיתוח ובדיקות. לא חשבנו שמבחינה חברתית נעשה שינוי לטובה. יש לקוחות שלפני שאנחנו עובדים איתם, מבקשים שאבוא ואדבר עם העובדים בחברה, ואספר על אורח החיים החרדי. ויש כאלה שאנחנו כבר עובדים איתם זמן רב ורוצים לבקר, לראות את המקום, לדבר עם העובדות ולהכיר".

     

    אם את מצליחה ליצור מקום עבודה שמאפשר את התנאים האלה, למה לא רואים יותר מודלים כאלה שמשלבים את הנשים החרדיות?

     

    "זה מאוד מאתגר. קודם כל, אנחנו עובדים מול לקוחות, ויש מצב שלא נוח להם שהעובדות שלנו מועסקות ברובן בין השעות שבע עד שלוש. הם רוצים מענה גם אחר הצהריים ובערב, ואין תמיד איך לתת מענה.

     

    "אני גם מתמודדת עם הנושא של חופשות לידה. וכל כמה שאני מסבירה שגם לגברים יש מילואים -
    זה לא אותו הדבר. חופשת לידה זה שלושה חודשים, וכשחוזרים צריך להיכנס בחזרה לעניינים. אני לא אומרת ללקוחות שיעמדו בסטנדרטים שלי, ופשוט נעזרת בחברת האם שלנו, 'ריל קומרס'".

     

    נילי דוידוביץ' חולמת בגדול. בחזונה עוד סניפים רבים. "פתחנו עכשיו סניף במצפה רמון, והייתי רוצה לפתוח סניפים גם בצפון ובירושלים, ולאפשר לנשים נוספות לקבל את המתנה שהנשים כאן מקבלות".

     

    דוידוביץ', בעצמה אם לילדים, נהנית גם היא מהמיזם: "הילדים שלי מזכירים לי מדי פעם, כשאני גולשת מהבית לענייני עבודה, שגם אני עובדת 'דעת'. יש את הקטע הזה של לא לקחת את העבודה, הביתה או לקחת אותה פחות, ויותר לחיות".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הייטקיסטיות חרדיות: "לא ידעו איך לאכול אותנו""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אורות
    "העובדים החילונים גילו אישיות מאחורי השמות". נילי דוידוביץ'
    צילום: אורות
    מומלצים