אין לכם הפרעת קשב? בעתיד לא תמצאו עבודה

עובדים בחלל פתוח ומתקשים להתרכז בזמן שהקולגות משוחחים לצדכם? אם התמזל מזלכם ויש לכם הפרעת קשב, בוודאי קל לכם יותר להמשיך ולתפקד למרות שטף הטלפונים והמיילים שאינו פוסק לאורך כל היום. אביעד גוז, יו"ר ומייסד קבוצת "מומנטום", התארח באולפן ynet, והסביר מדוע דווקא אנשים שאין להם הפרעות קשב סובלים יותר מהשינויים שחלו בשנים האחרונות בשוק העבודה. צפו:

גוז, שעוסק בהנחיית הנהלות בכירות בארץ ובעולם, מציין כי שוק העבודה המודרני מאופיין באורח חיים תזזיתי ומפוזר - דבר שהפך את היכולת של עובדים לעסוק במספר מטלות במקביל ("מולטי-טאסקטינג") לתכונה חיובית ומועילה. עם זאת, לא כל אחד מסוגל לכך.

"תרבות העבודה מבוססת כיום על זמינות גבוהה ותגובות מהירות, שגורמים לקיטועים אינסופיים בכל מטלה", הוא אומר. "בארגונים רבים, העובדים אינם יכולים כיום להיות קשובים לאורך זמן רק לנושא אחד, כי זה יפגע בתפקודם. מכיוון שהם נדרשים לנוע במהירות ממיקוד למיקוד ולטפל במגוון עצום של נושאים, חלקם חשובים וחלקם טפלים - עליהם לפתח רמה מסוימת של הפרעת קשב, או להביא איתם אחת כזו מהבית".

כמויות אינסופיות של מידע

הסיבות שבגללן הגענו למצב זה, נעוצות לדבריו במספר התפתחויות שהתחוללו בעשור האחרון, בהן התפתחות אמצעי תקשורת משוכללים המאפשרים זמינות טוטאלית בכל שעה ובכל מצב, לצד דחיפה עוצמתית לשימוש באמצעים אלו.

"יש כיום כמויות אינסופיות של מידע המוזרם מכל אחד אל כל אחד, ללא אבחנה ברמת חשיבות או דחיפות, שמחייבות בדיקה, התייחסות ומענה בכל זמן", הוא מוסיף. "כמו כן, עבודת הממשקים והתקשורת ההדדית זוכות לקדימות טוטאלית על פני עבודה אישית ובארגונים רבים התפתח קידוש אידיאולוגי של רעיון הזמינות הטוטאלית כנורמה בסיסית".

גם התפתחות תרבות העבודה שבה אנשים עובדים בחלל פתוח (OPEN SPACE), עם נגישות של כולם לכולם בכל זמן - הוסיפה למגמות אלו. "צורת עבודה זו עשויה אולי להתאים באופן חלקי לתרבויות עם כבוד למרחב של האחר תוך שמירת פרטיות גבוהה - אולם זה אינו אחד ממאפייני תרבות העבודה הישראלית", הוא מציין.

משלמים מחיר כבד

גוז מציין כי הקיטועים הרבים במטלות, גורמים לשינויי הקשר תכופים הכרוכים באובדן ריכוז וזיכרון. "לעובד הממוצע לוקח כשתיים וחצי דקות כדי להתאפס מרגע שחל קיטוע במחשבה", הוא מסביר. "כדי להבין את המשמעות המצטברת - יש להכפיל זאת בעשרות פעמים ביום".

"הזמינות הטוטאלית גם מקשה על תכנון מקדים למצבים שונים ומביאה לכך, שעבודה אישית אינה מכובדת במקום העבודה ונדחית בסופו של דבר לביצוע בבית, בסופי השבוע או בלילות - תוך פגיעה אנושה בחיי משפחה ובחיים אישיים", הוא מוסיף. "כמו כן, עובדים רבים מתמכרים למציאות שבה גירויים רבים נכנסים באופן בלתי פוסק - כולל בבית ובזמן חופשות".

מה ההשלכות של התפתחויות אלו?

"יותר ויותר אנשים חווים חוסר איזון קיצוני בין העבודה לבית (WORK LIFE BALANCE) ויש לכך השלכות ארוכות טווח. כשהדגש המרכזי עובר למהירות תגובה בלבד, אנשים עובדים כמות שעות לא הגיונית ונשחקים בקצב מהיר, היעילות שלהם הולכת ויורדת - בעיקר ביכולת לבצע משימות מרכזיות וארוכות טווח, ויכולת הריכוז והיכולת לבצע ביצועים איכותיים ויסודיים יורדים אף הם. גם חיי המשפחה והתקשורת עם בני הזוג, מושפעים אף הם לרעה מהתזזיתיות המאפיינת את עולם העבודה".

איפה נהיה בעוד עשור אם המגמות הללו ימשיכו להתפתח?

"אם לא יחול שינוי במגמה, רמת הקשב והריכוז של כלל האוכלוסייה תרד למינימום, העבודה תהיה שזורה בחיים הפרטיים באופן מוחלט, וחברים וחברי משפחה יהיו חלק מן המארג הארגוני וישמשו כדמויות משנה של עולם העבודה. ההשפעה על בני הדור הצעיר תהיה ניכרת אף יותר מהיום וגם החיים הפרטיים והמשפחתיים יהפכו להיות מקוטעים ותזזיתיים.

"סביר להניח שאנשים רבים לא יעמדו בקצב וימצאו את עצמם במשרות נחותות, או נדחים לצד הדרך של רכבת המידע המהירה השועטת קדימה. כתוצאה, עשוי להיווצר דווקא יתרון לכל בעלי הפרעות הקשב הקלאסיות, שמתקשים להתרכז יותר מזמן קצר במשהו. הם יוכלו להשתלב ביתר קלות בארגונים.  

"לעומת זאת, רוב האנשים מתקשים יותר להתמודד עם תרבות ארגונית של אינספור דילוגים בין משימה למשימה ובין טלפון למייל והם צריכים להפעיל יותר ויותר כלים כדי שיצליחו להתמודד עם הג'אגלינג בין כל המשימות. מכיוון שכך, אנשים שאינם סובלים מהפרעות קשב עלולים להיעלם מעולם העבודה התאגידי ולהאלץ לעבור לעיסוקים עצמאיים".

כיצד ניתן להתמודד עם השינויים הללו בינתיים?

"עד שזה יקרה, לכל אחד ואחת מאיתנו יש עדיין אפשרות בחירה. אפשר להמנע מלעבוד בארגון שמתנהל באופן של הארגון שבו מועסק מיכאל, מתוך ראייה ארוכת טווח של הנזקים הנגרמים מתפקוד שכזה. לחילופין, אפשר לנסות ולשפר משמעותית את התפקוד האישי שלנו במערכות כאוטיות מעין אלו, באופן שיאפשר לחסוך מחירים קיצוניים מידי.

"בכל מקרה, הפיתרון נכון לעכשיו, הוא להתרכז באופן מלא ולהפנות את כל תשומת הלב שלנו לדבר שאנו עוסקים בו או לאדם שאיתו אנו מדברים - תוך העלמות מכל דבר אחר. באופן זה תוכלו לפתח רמות גבוהות יותר של מיקוד ולסיים נושאים במהלך אחד באופן מלא, בלי צורך לשוב אליהם שוב ושוב".