שנה בלי הרב עובדיה: "מכאן ייצא המרן הבא"
היציעים התמלאו לאטם באלפי תלמידי ישיבות ספרדים-חרדים - ומתחת להספדים רחשו המחלוקות. כנס ההספד במלאת שנים-עשר חודשים לפטירת הרב עובדיה יוסף היה באופן מטאפורי אך מוחשי-כמעט, לכנס ההספד על מה שש"ס הייתה
"שירת חייו של מרן עלי אדמות הייתה תורה ותורה ותורה". למעלה מעשרת-אלפים בני אדם גדשו אמש (יום א') את היכל "פיס ארנה" החדש בירושלים, בעצרת הזיכרון המרכזית במלאות שנים-עשר חודשים לפטירת "פוסק הדור", הרב הראשי ומנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס, הרב עובדיה יוסף.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"מכאן ייצא המרן הבא", הכריז בנו של המנוח, חבר "מועצת חכמי התורה" הרב דוד יוסף, באירוע - כשהוא מכוון לתלמידי הישיבות שמילאו את האולם ומעלה על נס את "מהפכת יהדות ספרד" שהוביל אביו. "יש לנו היום 70 אלף בני תורה", התגאה מנחה הערב, "יותר מהציבור הליטאי והחסידי גם יחד".
קראו עוד בערוץ יהדות :
על הדוברים באירוע נמנו בכירי הרבנים בציבור החרדי-ספרדי - ובהם הבן, הרב הראשי יצחק יוסף, ו"מרן" החדש, נשיא מועצת החכמים הרב שלום כהן. כולם-כולם הקפידו להיצמד למסרים תורניים והתמקדו בהספדים על הרב המנוח, אך באוויר וביציעים ריחפו הפוליטיקה הפנימית ומאבקי הכוחות בין המחנות היריבים במפלגה.
דרעי וישי: נדיבות של מנצחים
כך, למשל, על בימת הכבוד עצמה בלטה בחסרונה גלימת הראשון לציון של הרב הראשי לשעבר, שלמה עמאר, המסוכסך עם ההנהגה הרוחנית והפוליטית של ש"ס - ומחוץ לאולם אף היו שפיזרו מנשרים בגנותו, בהם תקציר תולדות הסכסוך.
הכותב האלמוני תמה "האם זהו האדם אותו רוצים אנו שיעמוד בראשנו וינהיגנו?????? (הפיסוק במקור)" - מה שלא מנע ממחותנו של עמאר, הרב יצחק יוסף, להכריז בסיפוק: "זכינו לקיים את צוואתו של אבא שביקש שתהיה אחדות בין הרבנים הספרדים, והנה כולם נמצאים כאן איתנו הערב".
גם דוכן הנואמים נוצל על ידי יו"ר המפלגה, ח"כ אריה דרעי, ש"חגג" את התפוסה המלאה באולם ואת הידפקותם של מאות נוספים על שערי ההיכל. יריביו אולי ציפו כי הציבור יצביע ברגליים נגד מנהיג ש"ס וישיאיר את היציעים ריקים - אך הוא רשם ניצחון. "זה הכבוד של מרן, שיראו שהאולם הזה לא מספיק", קרא, "אבינו ומנהיגנו נמצא איתנו. נמשיך בדרכו בתוקף להחזיר עטרה ליושנה".
ועם זאת, דרעי הקפיד גם לציין לשבח בנאומו כראש חברי התנועה את ח"כ אלי ישי, המערער על מנהיגותו, הזכיר לכולם כי הוא "זכה לעמוד לימינו של מרן שנים ארוכות" - וקרא לאחדות המחנה. קודם לכן זכה ישי לחיבוק נוסף מהיו"ר (אם תרצו, בנדיבות של מנצחים), כאשר זה דאג לו למקום יוקרתי-יחסית, קרוב לקדמת הבמה.
אחרי צום - סיכוי למלא את האולם
פחות משנה לאחר מסע הלוויה שהיה ככל הנראה הגדול ורב-המשתתפים בתולדות המדינה, ש"ס אמנם מילאה את ההיכל החדש של ירושלים – אך רק במעט יותר מרבבה, וזאת לאחר שבמקור תוכנן האירוע להתקיים באיצטדיון רמת-גן שבו כ-40 אלף מושבים. תחילת העצרת התעכבה עוד ועוד והגיעה באיחור משמעותי רק כאשר המארגנים הצליחו לכסות את הקרחות ביציעים כדי למנוע מבוכה. עד אז הם הזיעו הרבה.
מי שמילאו את החלל היו ברובם המכריע תלמידי ישיבות חרדים-ספרדים, ועוד כמה אלפי נשים שצפו בשידור חי מאירוע על מסכים בבנייני האומה – שום זכר למאות-האלפים, מוקירי זכרו של הרב עובדיה מכל החוגים והמגזרים, שסתמו את ירושלים בג' בחשוון ה'תשע"ד. כנס ההספד לרב עובדיה היה באופן מטאפורי אך מוחשי-כמעט לכנס ההספד על מה שש"ס הייתה, וכלל לא הזכיר את הלוויה העממית ההיא.
"דרעי עשה בשכל כשקבע את האירוע למוצאי צום גדליה", אמרו שני תלמידי ישיבה ממעריציו. "הוא ידע שהבחורים יהיו חלשים אחרי יום ללא אכילה ושתייה, ובכל מקרה לא מסוגלים לשבת וללמוד תורה, ולכן בוודאי יגיעו לעצרת. הוא למד לקח מאירוע קודם שקיים, שהיה דל-משתתפים ונחשב לכישלון. אז זה היה בתחילת חודש אלול, שבו נפתחת שנת הלימודים ולא בקלות יוצאים מהישיבה".
עוד באזכרה, הרב משה יוסף, בנו של הרב עובדיה, גילה כי בעקבות גילוי כתבים חדשים של המנוח בשנה האחרונה, ובהם תוספות לסדרת ספרי השאלות והתשובות שלו "יביע אומר", יופיעו בקרוב עשרה כרכים ממנה בהוצאה מחודשת, משום שהם "רבים מהעיקר".
הרב משה צדקה, ראש ישיבת "פורת יוסף", הנחשבת ל"ספינת הדגל" של היהדות החרדית הספרדית, טען בעצרת כי הרב עובדיה יוסף קידש מלחמה נגד הטלפונים החכמים ה"טמאים", קרא לציבור להיפטר מהם ולשבור אותם – בין היתר, כדי להינצל מהפלסטינים. וסיכם: "זה כבר הרס מספיק משפחות".
