"כלבים בשר ודם": הצפייה קשה, אך הכרחית
הדוקו "כלבים בשר ודם" עוסק בכלבים שהוגדרו כמסוכנים והיחס האכזרי אליהם, ובמציל השנוי במחלוקת שלהם: אדם שגונב אותם ממקומות שנועדו לקרבות. שאלות על פועלו לא עולות בסרט, אך הוא משקף תמונת מצב חשובה
כל מי שיש בבעלותו פיטבול, אמסטף ומה שביניהם, שמע את שמו של יובל מנדלוביץ'.
הוא מוכר כאדם שחייו מוקדשים לחילוץ כלבים "מסוכנים" מהסגרים וממקומות שבהם הם עוברים התעללות והרבעה לא חוקית ומיועדים לקרבות. אצלו בחווה הם עוברים שיקום, ומי שמצליחים להתגבר על הטראומה שחוו מידי בני אדם, מועמדים לאימוץ ומוצאים בתים חדשים.
את השאלות האלו לא תשמעו ב"כלבים בשר ודם", סרטה התיעודי של טל מיכאל ששודר אתמול (ג') בערוץ הראשון. במשך כשנה ליווה צוות הצילום את מנדלוביץ' והמתנדבים הקבועים בחווה שלו, ומיכאל מציגה את המצב בסרט בן כשעה מנקודת מבטו, שאינה קלה לעיכול. אנו מקבלים את הפרשנות שלו למצב, דרך קטעים שצולמו בזמן אמת לאורך תקופת הצילומים, וראיון נוסף שנעשה בשלב מעט מאוחר יותר ומשולב בסרט. בנוסף מיכאל מציגה קטעי טקסט שמכילים עובדות שלא כולם מכירים.
ב-2004, לאחר שאמסטף תקף ורצח פעוטה בת ארבע, נוצר חשש שאפשר חקיקה מזורזת של מה שמכונה כיום "חוק הכלבים המסוכנים". החוק הזה חל על גזעי כלבים מסוימים בלבד, ביניהם פיטבולים, אמסטפים ורוטוויילרים (וגזעים נוספים שרובם נפוצים כאן פחות) ומגביל את האפשרויות להחזיק בהם, במטרה להפסיק את קיומם בישראל. אסור להרביע, לייבא ולמכור אותם. מי שמחזיק כלב שמוגדר "מסוכן", נדרש לסרס או לעקר אותו. עליו ללכת עם רצועה קצרה, עם מחסום תמיד, ולא להיכנס לגינות כלבים.
יש עמותות וכלביות שמחזיקות ומשקמות גם הן כלבים "מסוכנים", ביניהם "הבית של דינו" וכלביות עירוניות שונות, אך יובל היה, נכון לעת צילומי הסרט, בעל החווה עם מספר הכלבים הגדול ביותר תחת קורת גג אחת (160 בשיאו). הסרט מתמקד בעיקר בשגרת יומו, שבמהלכה הוא לא רק לוקח כלבים לבקשת אנשים, אלא גם גונב כלבים שנמצאים בתוך מערך של קרבות, ולרוב מוחזקים בתנאים קשים ובסכנת חיים. הוא מתפרנס בין היתר מחיפוש גרוטאות ברזל ומכירה שלהן, לא משתדל לצאת מגדרו להיות אדם נחמד, ונראה אדם בודד יחסית, שמשלם מחיר אישי ומשפחתי על המסירות שלו.
"כלבים בשר ודם" אינו מסמך קולנועי מרתק מבחינה אמנותית, ומבחינה תיעודית הוא רק מציג קצה קצהו של קרחון אימתני. עם כל הרצון הטוב, כלבים, ובכללם כלבים "מסוכנים", ממשיכים למות בכלביות עירוניות. קרבות כלבים ממשיכים להתנהל והכלבים מוצעים למכירה ברחבי הרשת. כלבים מגיעים לידיים הלא נכונות והופכים מחיית מחמד לחיה פצועה שמחפשת להתגונן - ולכן פוגעת בכל העומד מולה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מחוברים+": מעניין בקישקעס של אחרים
"להיות שמעון פרס": ממלכתי. ממלכתי מדי
לא מעט ויכוחים מתחוללים בכל הנוגע לפועלו. יש מי שרואים בו את מושיעם חסר הפשרות של הכלבים שאף אחד לא מעז לדאוג להם, היחיד שמצליח להציל בעלי חיים שיצא להם שם רע. ומצד שני עולות לא מעט שאלות: איך הוא מגייס כסף, האם הוא מתנהל בצורה מסודרת ואחראית, והאם הכלבים מוחזקים בתנאים טובים מספיק?
יובל מנדלוביץ' בסרט(צילום: טל מיכאל)
אותן עובדות, שעוסקות באותם כלבים, הן הסיבה שהשאלות לא עולות. כשהמצב בלתי אפשרי, אבסורדי ולקוי מהיסוד, קשה לשפוט את המעטים שעושים מה שהם רואים לנכון כדי לשנות אותו.
המציאות בשטח אחרת. ההרבעות והמכירות לא הפסיקו, הן פשוט ירדו למחתרת, והיא אפילו לא כזו סודית. חיפוש זריז ברשת יגלה פרסומים של גורים למכירה, וגם את התופעה הנלווית והקשה של קרבות כלבים, שעודנה פורחת.
בהיותם כלבים ששמם הרע יצא למרחוק, קשה למצוא להם מאמצים כשהם מגיעים להסגרים עירוניים, ולכן הסיכוי שלהם לשרוד קטן. וכמו במעגל אוזלת יד טיפוסי, כשכלב מסוים מוגדר כאסור ומסוכן, הוא עשוי למשוך אנשים שיתנהלו איתו באופן שיהפוך אותו לכזה בדיוק.
בעלי חיים חזקים, שנעשה בהם שימוש לרעה
הכלבים מוצגים כפי שהם: בעלי חיים חזקים, שנעשה בהם שימוש לרעה, אך עם הכוונה נכונה מסוגלים להיות חיות בית מלאות רוך, אהבה ונאמנות, גם לצד מבוגרים וגם ליד ילדים, דוגמת בתו של יובל.
שטח הפקר
גילוי נאות, כותבת ביקורת זו היא בעלים של כלבת פיטבול שאומצה מכלבייה, ומנקודת המבט הזו, בסרט חסר הסבר מעמיק שיבהיר איך התפתחו הזנים והתפקידים שלהם, ועד כמה הם תוקפניים.עם זאת, הסרט מצליח לא להיכנס להאשמות ולדון בנושא בגובה העיניים. בלי לציין אשמים ספציפיים במצב, הוא גורם לתחושת אי נוחות גדולה ומתבקשת. עולה ממנו תחושה של חוסר אחריות, של שטח הפקר ושל כאוס. ללא פיקוח וללא אכיפה, כל מה שנותר הוא אנשים כמו יובל שינסו, בדרכם המבולגנת בפני עצמה, להילחם לבד בתעשייה לא חוקית משגשגת, וייפגעו.
מתוך הסרט
כל אלו הופכים את הסרט למסמך חשוב, גם אם קשה לצפייה, שמיועד קודם כל למי שלא מכיר את הגזעים האלו, לכל מי שחושב שהם מסוכנים כולם. עבור מי שמכיר את הנושא, הוא מהווה נקודה קטנה ששופכת קצת אור על המצב, מציגה אותו במלוא כיעורו, ודרך אדם אחד מזכירה כמה חשוב לדבר על הכלבים האלה - כדי לנער את הבורות ולשנות ולו במעט את הדעה השלילית עליהם.
"כלבים בשר ודם". מצב אכזרי
צילום: טל מיכאל
מומלצים
