שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "מר טרנר": עושר חזותי ורגשי

    עבודת הצילום היפהפייה בסרטו של מייק לי "מר טרנר", עוזרת לחשוף את אמנותו וחייו של הצייר שעבודותיו שופעות רגש ואנרגיה. כשמוסיפים לכך את משחקו המופתי של טימותי ספול, מקבלים סרט תקופתי הראוי לכל שבח

    סרטו החדש והנהדר של מייק לי, "מר טרנר" ("Mr. Turner") אינו בבחינת עוד ביוגרפיה קולנועית מסורתית הסוקרת את חייו של אמן, במקרה זה גדול הציירים הבריטים במאה ה-19. זוהי גם לא עוד יצירה נרקיסיסטית שבאמצעותה מנסה אמן קולנוע להגג על עצמו דרך בחינת עבודתו של אמן אחר. כי מה שהופך את סרטו של לי לכמעט יצירת מופת שהוא, הוא עיסוקו בהתבוננות האמנותית.

     

    עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:

     

    הטרילר של "מר טרנר"

    הטרילר של "מר טרנר"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אין זה מקרה שהסרט נפתח בסצינה יפהפייה שבה המצלמה עוקבת אחר שתי נשים בלבוש הולנדי מסורתי מהלכות ומשוחחות כשברקע תחנת טחנת רוח איקונית. בהמשך הן חולפות על פני גבר הניצב במרחק ומצייר סקיצה בפנקסו. זהו הצייר ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר (1775-1851) המתבונן שקוע בטחנה ובנוף, אך לא בנשים. השרבוט, כלומר הנצחת פרטי המבט, יהפוך ליצירת האמנות שתבקע מתוככי חדר העבודה שלו בלונדון.

     

    הנרטיב האפיזודיאלי של "מר טרנר" מתרחש במהלך 25 שנות חייו האחרונות של האיש, שציורי הנוף ואיתני הטבע הסוערים שלו הפכו למייצגי הזרם הרומנטי בציור האנגלי. הוא נפתח כאשר טרנר (טימותי ספול) שב משהות בהולנד אל הבית בו הוא מתגורר עם אביו, וויליאם (פול ג'סון), המתפקד כמעין אסיסטנט שלו, וסוכנת בית כנועה ועקומת גב בשם חנה דנבי (דורותי אטקינסון) שמשמשת בעבורו שפחת מין.

    בהמשך אנו מתוודעים לשרה דנבי (רות שין), מאהבתו הנטושה של טרנר שהיא גם דודתה של חנה, המתייצבת עם שתי בנותיו ונכדתו התינוקת בכוונה לתבוע בתקיפות את התמיכה הכלכלית שהוא מונע מהן. בכך נחשף רק אחד משלל פניו של הצייר, שמראהו המפלצתי משהו בסרט אינו תואם כלל את הדמות שהשתקפה מדיוקנאותיו העצמיים.

     

    ואכן, טרנר בסרטו של לי הוא איש של ניגודים. המוני ועדין, נוחר ונוהם כדב מגושם אך בעל עין חדה לפרטים הקטנים, אמן דגול שעבודותיו שופעות רגש ואנרגיה, אך בחייו הפרטיים היה, לפחות על פי הסרט, טיפוס וולגרי ומרושע שנהנה להשפיל את עמיתיו (הסרט אמנם עורר מחלוקת בקרב חוקרי טרנר באשר לחירות היצירתית שנטלו לי וספול בבואם לעצב את דמותו).

    הסרט כמעט ואינו מקדיש זמן לתהליכי יצירתן של "שריפת בתי הפרלמנט", "ספינת העבדים" או "סופת שלג: חניבעל וצבאו חוצים את האלפים", אך מדגיש אותם רגעים שבהם הוא יורק על הבד על מנת להשיג את מעברי הצבעים הרכים שמאפיינים את עבודתו, ומורח כבהתרסה כתם צבע שמקבל לפתע משמעות. בסצינה אחרת הוא נראה קשור לתורן של ספינה על מנת לצייר סערה בים.

     

    חלקיו המרגשים ביותר של הסרט הם אלה המתארים את מערכת היחסים המתפתחת בין טרנר לבין אלמנה מבוססת, סופיה בות' שמה (מריון ביילי הנפלאה, שהיא גם בת זוגו של לי), שאל הפונדק שהיא מנהלת בעיירת קיט הוא שב וחוזר בחיפוש אחר נושאים לציורי הים המזוהים עמו. בשלהי חייו השניים יהפכו לבעל ואישה.

    "מר טרנר" מבקש "לחוש" את גיבורו יותר מאשר לשרטט דיוקן מסורתי של אמן על רקע התקופה בה פעל ושניצבה לפתחו של המודרניזם. זהו, על כן, סרט שמורכב מרגעים קטנים, כמעט אנקדוטיים, מהסוג שמרכיב את הדרמות בנות ימינו של לי ("חופשיה ומאושרת", "עוד שנה").

     

    זוהי גם הפעם השנייה בה יוצר לי דרמה תקופתית המעמידה במרכזה אמנים, אחרי "טופסי טרווי" מ-1999 שעסק בצמד מחברי האופרטות גילברט וסאליבן, אך עבודתו הנוכחית נעדרת במכוון שיאים דרמטיים (חייו של טרנר כמסתבר לא התאפיינו בכאלה), ועלולה אף להחוות בקרב הקהל כחד גונית ומשעממת. עדיין, לי בתבונתו נמנע מעוד תיאור קלישאתי של האמן-כגאון-מיוסר, או סצינות מופרזות שמראות אותו מסתער במכחולו על הבד. "מר טרנר" איננו סרט כזה.

    כיאה לסרט העוסק באמן שנודע במשיכתו האובססיבית אל פלאי אור השמש והטבע הנשגב - "מר טרנר" מאמץ את האסתטיקה המזוהה עם גיבורו. על פי הסרט, טרנר נהג להכניס את מבקריו לחדר חשוך מואר באור נרות קלוש, וכאשר אז נפתחה בפניהם הדלת לסטודיו שלו, נראו הציורים שטופי האור בוהקים פי כמה.

     

    החיבור הזה לחוויה הקולנועית אינו מופרך כלל ועיקר, ואמנם עבודת הצילום המזהירה של דיק פופ, צלמו הקבוע של לי שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל קאן על הישגיו כאן (זהו סרטו הראשון של לי שבו נעשה שימוש באפקטים דיגיטליים), מצליחה לעורר לחיים לא רק את האסתטיקה של טרנר על צבעי הזהב, הענבר וגווני הכחול שלה, אלא גם ציורים שלמים (סצינה מרהיבה במיוחד מוקדשת לשחזור ציור השמן "The Fighting Temeraire" שבה "מובאת למנוחות" אחת מספינות הדגל של קרב טרפלגאר). למרבה הצער, סיבות תקציביות מנעו את צילומי הסצינות שמתארות את שריפת בתי הפרלמנט שטרנר תיעד באחת מתמונותיו המפורסמות, ואת תקופת שהותו בוונציה.

    קשה לדמיין את "מר טרנר" בלי טימותי ספול בתפקיד, עליו זכה בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל קאן האחרון. נוכחותו היא מופת של פיזיות מגושמת והבעות פנים מאופקות ומרתקות. מעטים הם השחקנים שפשוט אי אפשר להפסיק להסתכל עליהם, וספול הוא אחד מהם.

     

    אחד ההיבטים היפים בסרט הוא הקשר החם בין טרנר לאביו, ולי רק רומז על ההשפעה שהיתה למותו של זה האחרון על התפתחות סגנונו של בנו. סצינות אלה, כמו כאמור מערכת היחסים שהוא מנהל עם גברת בות', מעניקות לסרט מימד רגשי שאינו אובד בתוך העושר החזותי.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים