חלתה בסרטן אלים בגיל 27: "המוזיקה מצילה אותי"

אם תגיעו למועדון ה"ויהבר" בבאר שבע בחמישי הקרוב ותראו את סולנית להקת "בראנדג'ה" מופיעה לא תצליחו בשום פנים לזהות את מה שמתרחש באותם רגעים בגופה של שושה אונימה. אותה זמרת, שעל הבמה "נותנת בראש" חולה בסרטן אלים ומתמודדת עם טיפולים קשים.

"בימים הכי מסמורטטים שלי, כשאני מקופלת במיטה, מקיאה את נשמתי ואין לי כוח לזוז - המוזיקה היא הדבר היחיד שמצליח להעמיד אותי על הרגליים. ואם נניח נקבעה לי הופעה באותו יום קשה של טיפול כימותרפי, אני קמה, לובשת את הבגדים הכי יפים שלי, מתאפרת ויודעת שרק אם אני אחייך - העולם יחייך אליי בחזרה. ככה אני מטעינה את המצברים החלשים שלי ויוצאת להופעה. ועל הבמה? אין סרטן ואין כימותרפיה ואין בחילות. יש רק מוזיקה - והיא תמיד מנצחת".

אונימה בת ה-30 היא לא רק זמרת, אלא גם אמא לשניים, אך מה שהכי בער בעצמותיה לאחר קבלת הבשורה הקשה הוא הרצון להספיק ולעשות מוזיקה. "אחרי שהרופאים אבחנו את הסרטן שלי כאלים במיוחד, נכנסתי לאינטרנט ובדקתי סטטיסטיקה של הישרדות", היא מספרת."התוצאה הגרועה ניבאה 97% מוות בשנה הראשונה למחלה גרורתית ו-95% לסרטן ללא גרורות. אחרי ששתפתי את אמא שלי בתחזית הקודרת הזו, היא שאלה אותי מה אני הכי רוצה לעשות בזמן שנותר לי. בלי להסס אפילו לשנייה, עניתי לה שהילדים שלי יגדלו איתי או בלעדי, אבל השירים שכתבתי והלחנתי לא, ולכן מה שהכי דחוף ובוער לי הוא להיכנס לאולפן הקלטות ולעשות דיסק".

"פתאום הרגשתי שנתפס לי שריר בירך"

אונימה, האמצעית בין חמישה אחים, גדלה במושב בית הלל. "אפשר להגיד שגדלתי על החצבני, וכמוהו אני זורמת", היא אומרת בחיוך. את בן זוגה, אז עובד זר מניגריה וכיום איש עסקים מצליח, הכירה בתל אביב. הם נישאו ולפני שש שנים נולד בנם הבכור עשהאל. שנתיים לאחר מכן נולדה ביתם אריאל, ושבועיים אחרי הלידה - פרץ הסרטן לחייה.

"הינקתי את התינוקת שלי והרגשתי פתאום שנתפס לי שריר בירך", היא משחזרת. "ביום למחרת זה כבר התחיל לכאוב ובהמשך כבר היה לי קשה לדרוך על כף הרגל".

אונימה בתקופת הכימותרפיה, ואחרי. המחלה התפרצה שבועיים אחרי לידת בתה

רופאת המשפחה הפנתה אותה לסדרת בדיקות. "כיוון שחליתי בסרטן נדיר יחסית, סרקומה, עברה חצי שנה בערך עד שגילו את המחלה. בינתיים המשכתי בחיים שלי, אבל כשעשו לי הדמיות ואין ספור צילומי רנטגן נאלצתי להפסיק להיניק את אריאל".

עוד לפני שהתקבלה האבחנה, החליטה אונימה לאבחן את עצמה. "נכנסתי לאינטרנט ומכל הנתונים שהזנתי עלתה בבירור האפשרות שמדובר בסרטן. לכן, שכשהופניתי ליחידה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית באיכילוב, לא באמת הופתעתי".

"יש לך סרטן אגרסיבי מסוג נדיר"

מלווה בבני משפחתה הגיעה אונימה לחדרו של הרופא ביום הולדתה ה-27, שם קיבלה את הבשורה באופן רשמי. "הוא היה חמור סבר ואמר לי: 'יש לך סרטן אגרסיבי מסוג נדיר'. שאלתי 'ומה הלאה?', אבל הוא חזר ואמר: 'אני חושב שאת לא מבינה. יש לך סרטן אגרסיבי'. הבהרתי לו שאני מבינה היטב ושאלתי מה צריך לעשות עם זה עכשיו".

בני משפחתה, כצפוי, קיבלו את הבשורה באופן קשה הרבה יותר. אחיה בכו. בעלה, שרק שנה קודם איבד את אימו למחלת הסרטן, נכנס לדבריה להלם. באותו מפגש שרטט הרופא את מתווה הטיפול, שכלל ניתוח לכריתת הגידול, ואחריו - קרינה.

שבועיים אחר כך נפרדה מבנה בן השנתיים ומבתה בת השבעה חודשים והתאשפזה בבית החולים "איכילוב", לניתוח שארך כשבע שעות ובמהלכו נכרת הגידול הסרטני הגדול שהתמקם בין העצם לשריר. "לפני הניתוח ישב איתנו המנתח והסביר שמדובר בניתוח מורכב ומסובך שבמהלכו הוא יאלץ לכרות גם חלק מהשריר, מה שיגרום לצליעה כבדה לכל החיים. אבל אני הודעתי לו שאין מצב, שאני לא אצלע. אני אעשה הכל כדי שזה לא יקרה".

"שושה לקתה בסרקומה, סרטן ברקמת החיבור שיכול להופיע בכל מקום בגוף, מכף הרגל ועד לגולגולת", מסביר פרופ' יעקב ביקלס, אורתופד בכיר ביחידה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית שבמרכז הרפואי "איכילוב", שניתח וטיפל בה. "במקרה שלה הגוש שאובחן התמקם בשריר הירך. הגידול הוצא ובהמשך המקום הוקרן".

אונימה עם בתה. גילתה שחלתה שבועיים אחרי הלידה

מסלול ההחלמה שלה היה, לדבריה, מהיר מהצפוי ואחרי שבועיים באשפוז היא שוחררה לביתה, עדיין מתניידת בכיסא גלגלים."התחלתי שיקום ופיזיותרפיה - ולמדתי ללכת. עבדתי קשה, כי הייתי חייבת לנצח את הצליעה. לשמחתי הצלחתי".

במקביל עברה במשך חודשיים טיפולי הקרנות יומיים. "אז פחות או יותר החלטתי להוציא לפועל את ההחלטה שלי ולהיכנס לאולפן ולהקליט אלבום".

בתמיכתם הכלכלית של בני משפחתה הגיעה אונימה לאולפן. "ישבתי מול כל השירים שכתבתי והלחנתי במהלך השנים ולא ידעתי במה לבחור", היא מתארת. "זו הייתה דילמה קשה. כמעט כמו איזה מבין הילדים שלך אתה הולך להציל מהאש".

אונימה והלהקה. ההחלטה התקבלה במהלך הטיפולים

בקושי רב בחרה חמישה שירים, על פי מגבלות התקציב הצנוע שעמד לרשותה. "אבל אז שוב התרחש טוויסט בעלילה של החיים שלי, כשהחלטתי להשאיר את הבחירה בידיו של המפיק. אחרי שבוע בערך הוא חזר אליי ואמר שהוא תורם לי נגני לליווי ומפיק לי את כל תשעת השירים לאלבום - בחינם. והנה עוד חלום שלי התגשם".

בהמשך נותר לה חלום אחד נוסף להגשים: להקה משל עצמה. היא קיבצה שמונה נגנים והקימה עימם את להקת "ברנדז'ה".

"הייתי ממוטטת, אבל עלינו לבמה ונתנו בראש"

אך דווקא כשהחיים האירו לה פנים, הגורל שוב חבט בה. שלושה חודשים אחרי האבחון הראשוני, במהלך ביקורת שגרתית בבית החולים, התגלו ארבע גרורות בריאותיה, מה שחייב קבלת כימותרפיה אגרסיבית וקשה. "הפחד שלי לא היה מהטיפול", מתארת אונימה. "נלחצתי מהאפשרות שהקול ישתנה לי, ולכן מיהרתי להקליט את האלבום".

הטיפולים שעברה היו קשים ביותר, ובני משפחתה סעדו אותה ודאגו לילדיה. "לא הייתה תופעת לוואי אחת שלא קבלתי", היא נזכרת. "את כל הסט לקחתי, וזה היה נורא. הייתי קרחת, היו לי צמרמורות מטורפות, תופעות של גיל הבלות, הקאות. אבל השתדלתי כל הזמן הזה להרים את הראש מעל המים. זכרתי את מה שאמא שלי אמרה לי, שאי אפשר לשנות את המצב אבל אפשר לשנות את מצב הרוח, והמשפט הזה הלך איתי כל הזמן".

מחוזקת בבני משפחה היא נכנסה לקרב מול המחלה. "בימים הכי קשים, כשהתכרבלתי במיטה והקאתי, החלטתי שדווקא אז אני הולכת לאולפן. הידיעה שיש משהו חזק מהמחלה הקשה הזו נתנה לי כוח. זה היה משהו חזק כל כך ועצום שבשבילו קמתי מהמיטה, התלבשתי הכי יפה, התאפרתי - וכשהסתכלתי על עצמי במראה וראיתי מולי אישה צעירה ובריאה, ידעתי שאני מנצחת".

אך בביקורת שעברה אחרי קבלת הכימותרפיה שוב התקבלה תוצאה קשה: הגרורות הכפילו את עצמן והיא הובהלה שוב לחדר ניתוח. "קודם כרתו את הגרורות שבריאה הימנית וחודש אחר כך, ביום ההולדת ה-28 שלי, כרתו מהריאה השנייה.

"הריאה נחשבת לאתר הגרורתי הראשון בסרטן הסרקומה", מסביר פרופ' עופר מרימסקי, מנהל היחידה לאונקולוגיה של השלד והרקמה במרכז הרפואי "איכילוב". "גרורה היא ביטוי למחלה אגרסיבית ולשם מיגורה הולך וגדל ארסנל הטיפולים, הטכנולוגיות והתרופות שעומדים לרשותנו. סרטן גרורתי בריאה מטופל בכימותרפיה או בניתוח כריתה והקרנות".

גם הפעם מסלול ההחלמה היה כואב במיוחד, אבל היא לא נתנה למחלה לנצח אותה. "השתחררתי הביתה מבית החולים עם כאבי תופת", אבל בדיוק נקבעה לנו הופעה בהתנדבות בפני עמותה לילדים חולים", היא מתארת. "ידעתי שאין מצב שאני אאכזב אותם ולא אגיע".

בניגוד להמלצת רופאת המשפחה, היא הגיעה למופע. "הייתי ממוטטת, עם מים בריאות, כאבים ואפס כוח, אבל עליתי כמו ענקית לבמה ונתנו בראש", היא אומרת בחיוך.

מיד בסיום ההופעה היא הובהלה, כצפוי, לבית החולים, שם נוקזו הנוזלים והיא אושפזה להשגחה.

כחודשיים וחצי לאחר הניתוח האחרון הבחינו הרופאים שהם פספסו שתי גרורות נוספות בריאות. "הפעם כבר הגעתי עם גלידה לחדר הניתוח, וכל הצוות היה מופתע מאיך שקיבלתי את הדברים" היא מספרת ומדגישה כי חברי הלהקה התייצבו כולם באיכילוב ושהו לצידה לאורך כל תקופת ההחלמה. "זה היה מראה הזוי. שרנו וניגנו ובלילות הם ישנו על הספסלים ועל כורסאות המחלקה".