הערכה כהזדמנות
הערכה וביקורת עצמית יכולות להיות צ’אנס לגדול ולצמוח. לא צריך לפחד מזה
יש משהו קסום בלהיות בישראל בתקופת הפסח, אני לא יודע להסביר את זה, תחושה של חגיגה באוויר, ריח הפרדסים והשדות הירוקים ופריחה צבעונית של שלל פרחי אביב. כל זה גורם לי לשכוח את החורף הארוך והקר שהיה כאן בעיר. זה מיוחד ושונה ונהנה מכל מה שקורה מסביב.
אני ממתין בסבלנות בתחנת האוטובוס לעשות את דרכי לצפון הארץ, מחכה לשרון שתבוא לאסוף אותי. כעבור חצי שעה המכונית נעצרת. היא הגיעה עם שני ילדיה הקטנים שחגורים מאחור. התנהלות בתוך התנועה המזדחלת הרדימה אותם.
איזה מתוקים, הם נרדמו, אני אומר.
”מבאס, עכשיו יהיה לי סיפור איתם בלילה".
להעיר אותם?
"לא, זה בסדר, עדיף שישנו, נוכל לדבר קצת בנחת”.
בשמחה. אז מה נשמע?
"מה אגיד לך, אני במלחמת הישרדות. אתה יודע מה זה לגדל שני ילדים לבד? אני בקושי מצליחה לנהל את סדר היום שלי ולא מספיקה לעשות המון דברים. זה משפיע מאוד על ההתנהלות שלי בעבודה ואני מאוד מוטרדת. אם לא היית כאן, אני לא בטוחה שהייתי יכולה לצאת לטייל איתם ככה”.
למה את מתכוונת? שמעתי כמה דברים: ניהול זמן, שכר וסדר עדיפויות.
"לא יודעת, זה הכל ביחד. אם היה לי יותר זמן אז הייתי מצליחה יותר להתנהל עם כל המשימות שיש לי בכל יום".
הבנתי, ומלבד ‘אם היה לי יותר זמן’, מה עוד מטריד אותך?
“ההערכה שאני אמורה לעבור בשבוע הבא. אחת לשנה אני יושבת עם המנהל שמעריך את הביצועים שלי. כל אחד מאיתנו מקבל טופס הערכה שבו הוא צריך לדרג את עצמו בתחומים שונים ולתת לעצמו ציון. המנהל עושה בדיוק את אותו הדבר ואז יושבים ומשווים”.
נשמע כמו דבר טוב, ואיפה האתגר?
"האתגר כמו שאתה אומר, או הבעיה כפי שאני אגדיר, היא שההערכה העצמית שלי נמוכה ואני חוששת שהמנהל שלי יחשוב בדיוק כמוני, ויעניק לי ציונים נמוכים”.
כמה זמן את במערכת הזו?
"קרוב ל-20 שנה. כל התהליך של ההערכות התחיל אולי לפני 8 שנים. עד שנולדו הילדים היתה לי הערכה מאוד טובה, אבל עכשיו ניהול הזמן בעייתי ואני יודעת שזה משפיע על העשייה שלי”.
מה לדעתך המטרה של ההערכה?
"לא יודעת, זה נשמע לי מאוד לא נעים שאני צריכה להתחיל לנהל ויכוח ולהצטדק על הפעולות שלי. אני עובדת מאוד קשה".
בכל זאת, בואי נחשוב לרגע איזה הזדמנויות מסתתרות כאן.
"אני ממש לא מצליחה לראות שום הזדמנות. זה מתסכל ומכניס אותי לסטרס מיותר. אני יודעת שאני עושה עבודה לא רעה”.
בואי נסתכל שניה על המושג ‘עבודה לא רעה’, או במילים אחרות ‘מספיק טובה’. בעולם העכשווי, האם השכלה תיכונית כיום היא מספיק טובה? כנראה שלא. האם תואר ראשון מספיק? כנראה שלא לתפקידים בכירים. האם הנקודה ברורה?
"הנקודה ברורה”.
בעידן של היום להיות "מספיק טוב" זה לא מספיק. היום צריכים להיות יוצאים מגדר הרגיל ומה שיכול לספק לך את ההזמנות להיות במקום שהוא יוצא מגדר הרגיל זאת ההערכה. אם את לומדת לזהות את הנקודות בהן קיים פער בין איפה שאת נמצאת לאיפה שאת רוצה להיות, ההערכה יכולה לסייע לך להגיע לשם. אם תשני את הגישה שלך למילה ‘הערכה’ ותבחרי להתסכל עליה ממקום של נקודת צמיחה.
"נשמע מאוד מעניין, כלומר לבחור להסתכל על ההערכה כהזדמנות לצמיחה והתפחות ולא כמקום של ביקורת וחשש שיזרקו אותי מהעבודה”.
בדיוק כך. אם נבחר לתת למושג "הערכה" משמעות של נקודת ציון להתפתחות אישית, זאת המשמעות שתהיה לו. הערכה מטרתה להחזיר אותנו למסלול או לוודא שאנחנו אכן בכיוון הנכון. אתם מוזמנים לשאול את עצמכם מיהו אותו גורם מלבד עצמי שיכול לסייע לי להעריך את הביצועים שלי. אם אין לכם תשובה ברורה, ייצרו לעצמכם מנגנון הערכה. אני יכול להבטיח שאם תלמדו להעריך את הביצועים שלכם, הביצועים ישתפרו בצורה משמעותית. תנסו, לי זה מצליח.
שלמות זה מבחירה.
ניסים שדה
מומלצים
