שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אלף לילה ולילה: טיול במרוקו הקסומה
    שוקים צבעוניים, ארכיטקטורה מרשימה המשלבת בין ישן לחדש, עיירות עתיקות שהזמן עצר מלכת בהן, ארמונות פאר, נופים מדבריים עוצרי נשימה ובעיקר - הרבה שמחת חיים ואווירה תוססת שלא נגמרת. ביקור במרוקו הצבעונית - מקָזַבְּלַנְקָה ורַבַּאט, דרך פֶס ומֶקְנֶס ועד העיר האדומה - מָרָקֶשׁ

    הבדואי שמשך את הגמל במעלה הדיונה התלולה, חייך מתחת לשפמו למראה הרוכבים הטירונים המתנדנדים על אוכפי הגמלים, המנסים להעמיד פנים שהם רוכבים מנוסים. הדיונה הבתולית נראתה אינסופית בשעות החושך האחרונות שלפני הזריחה. הרוכבים טיפסו במעלה הדיונה כדי להתמקם בנקודת תצפית, משם יוכלו לצפות בזריחה המדהימה, שכבר החלה לבצבץ מאחורי הדיונות של מדבר סהרה.

     

    היו אלה כמה מהמשתתפים היותר נועזים בחבורה שלנו, שלא היססו להתפרקד על אוכפי הגמלים שהמתינו להם בחשכת הלילה תמורת סכום פעוט של 100 דירהאם (כ-12 דולר) במטבע המרוקני. לאחר ישיבה ארוכה לצידם של הגמלים במרומי הדיונה, הואילה השמש המדברית להופיע, וגרמה לכולנו להוציא את המצלמות ולהתחיל לתעד באופן אינטנסיבי למדי את מראה הזריחה הקסום. עם תום הצילומים, התפנו המדריכים המקומיים למשוך אותנו במורד הדיונה על גבי השמיכות שהורדו מאוכפי הגמלים, ממש כמו באתר גלישה מימי, לקול צהלות הגולשים.

    קסם של מקום. מדבר סהרה (צילום: index open) (צילום: index open)
    קסם של מקום. מדבר סהרה(צילום: index open)
     

    קָזַבְּלַנְקָה ורַבַּאט

    הצפייה בזריחה לאחר נסיעה ארוכה בג'יפים במדבר סהרה, היתה אחד משיאיו של הטיול המאורגן בן 11 יום ברחבי מרוקו שתחילתו בעיר קזבלנקה. יש לציין כי הציפיות לקראת הביקור בה היו מוגזמות, בעיקר בשל הסרט האלמותי בכיכובם של המפרי בוגארט ואינגריד ברגמן, לעומת העיר המוזנחת למדי שנתקלנו בה.

     

    וכך, למעט ביקור במסגד השני בגודלו בעולם, שאולם התפילה שלו יכול להכיל לא פחות מ-25,000 מתפללים, נרשמה אכזבה בקרב הקבוצה מהעיר המדוברת כל כך. עם זאת, מומלץ שלא לפספס ביקור במסגד היפהפה ששוכן במקום. המסגד, שנבנה כמחווה לחסן השני, ממוקם ממערב לנמל בסמוך לשכונת וילות מהודרת. הקמתו מוערכת בסכום של כמיליארד דולרים, שנתרמו מכיסם של תושבי מרוקו אשר נאלצו בעל כורחם לתמוך בהקמתו.

     

    על האכזבה המסוימת מקזבלנקה חִפָּה הביקור בעיר רבאט, על מבני המאוזוליאום המרשימים שבה המוקדשים למלך מוחמד ה-5, על משכנו המפואר של המלך הנוכחי ועל השדרות הרחבות המובילות לארמון זה, שהוא רק אחד מתוך 27 הארמונות שנבנו במדינה לאותו מלך מדובר. טיול רגלי לאורך שדרות אלו יעניק לכם תחושה אירופאית מרהיבה, ויוכיח לכם שמרוקו הושפעה לא מעט מהאדריכלות המפוארת של פריז.   

    המאוזילאום ברבאט (צילום: יוסף ג'קסון ג'קסי) (צילום: יוסף ג'קסון ג'קסי)
    המאוזילאום ברבאט(צילום: יוסף ג'קסון ג'קסי)

    ארמון המלך ברבאט (צילום: ויקטור מאור) (צילום: ויקטור מאור)
    ארמון המלך ברבאט(צילום: ויקטור מאור)
     

    בכניסה לאתר ניצבים שומרים רכובים על סוסים, חמושים בחניתות ארוכות, מעין גירסה עכשווית ללוחמים הברברים האצילים שהיו שם בעבר. מהרחבה שניצבת לפני מגדל (טור) חסן, ניתן להשקיף על הגשר שנמצא מעל נהר בורג-רג שמפריד בין העיר רבאט לעיר התאומה שלה - סלה, ששימשה בעברה בסיס לשודדי הים ששרצו באזור. וכדי להגיע אל סלה עצמה, ניתן לעבור דרך השער הסמוך המכונה "באב אל מריסה" (שער הנמל), שיוביל אתכם למלאח, הרובע היהודי בזמנו, ומשם אל השוקים שנמצאים במרכז העיר ולמסגד הגדול שניצב במקום. לרוע המזל, הכניסה אליו אסורה על כופרים כמונו ותוכלו לצפות בו רק מבחוץ.

     

    פֶס ומֶקְנֶס

    אתם יכולים לתאר לעצמכם אב גאה, המבטיח לבנו את המשך השושלת הכוללת טבילה בבורות ספיגה ענקיים של בוץ צבעוני, תוך כדי נשימה רצופה של ריח חריף הנודף מעורות הגמלים והכבשים, עליהם דורכים בכפות רגלים יחפות דורות שלמים מזה לא מעט שנים? זה בדיוק העתיד המובטח לצאצאי הבורסקאים (מעבדי עורות) בעיר פס, העוסקים מהזריחה ועד השקיעה בתהליך הכנת העורות שיהפכו בסופו של דבר לארנקים, נעליים ומעילי עור. הבורסקאי המקומי סיפר לנו בגאווה שהמשפחות העוסקות בכך, מעבירות את הידע מאב לבן במשך אינספור דורות. אנחנו, מצדנו, בקושי החזקנו מעמד בצפייה בתהליך המורכב והמסריח של הכנת העורות בדרך להפיכתם למוצרי אופנה לתיירים.

    מלאכת הבורסקאות המסריחה העוברת מדור לדור (צילום: ויקטור מאור) (צילום: ויקטור מאור)
    מלאכת הבורסקאות המסריחה העוברת מדור לדור(צילום: ויקטור מאור)
     

    העיר פס, שהוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו, הצליחה לשמר את המבנים העתיקים שבה תוך כדי ששמרה על עצמה כעיר חיה ותוססת. בעיר ישנם רובעים שלמים בהם מתגוררים בעלי מלאכה שכבר חלפו מן העולם, והיא מזמנת לא מעט שוקים פעילים שנדמה כי דבר לא השתנה בהם במהלך מאות השנים שעברו מאז הקמתם.

    מופע פולקלור בפס (צילום:  ויקטור מאור)
    מופע פולקלור בפס(צילום: ויקטור מאור)
     

    התחלנו את הסיור במצודה הממוקמת על רכס סמוך לעיר, שם חיכתה לנו נקודת תצפית מרשימה ממנה ניתן להשקיף על העיר העתיקה.  משם המשכנו לסיור במבואות הצרים והצפופים של פס, תוך שאנו עוברים בביתו של הרמב"ם, הוגה הדעות היהודי האגדי מהמאה ה-12, שבשלב מאוחר יותר של חייו אף שימש כרופאו המוערך של הסולטן המצרי. בהמשך, פקדנו מפעלים קטנים של אמנים מקומיים, העוסקים לרוב בעבודות נחושת ויצירות פסיפס וביקרנו בקברו הקדוש של הצדיק רבי יהודה בן עטר. באשר לכך, יש לציין כי בית הקברות היהודי השמור בפס על מצבותיו הפשוטות הצבועות לבן - מרגש ביותר, אפילו כופרים כמוני.

    בית הקברות היהודי בפס (צילום: אלפרד תאומים) (צילום: אלפרד תאומים)
    בית הקברות היהודי בפס(צילום: אלפרד תאומים)

    הכניסה להיכל התפילה היהודי הצמוד לבית הקברות (צילום: אלפרד תאומים)
    הכניסה להיכל התפילה היהודי הצמוד לבית הקברות(צילום: אלפרד תאומים)

    ומהעיר פס עברנו לעיר מקנס, שטבולה בזכרונות רבים של הקהילה היהודית במרוקו שהחלה לעלות לארץ עוד במאה ה-19. מקנס, שנוסדה על ידי שבט ברברי כבר במאה העשירית, שודרגה בתקופת הסולטן האכזרי מולאי איסמעיל, שהפך אותה לעיר אימפריאלית בניסיון להתמודד מול ערי אירופה המלכותיות.

     

    הטיול במקנס מתחיל דרך "באב אל מנסור", שער מרשים בעל אריחים צבעוניים, שנבנה על ידי אותו מולאי איסמעיל שמלך בתקופתו של לואי ה-14. דרך זו תוביל אתכם לשוק המקיף את ארמון המלך, ומשם לעבר רחבה גדולה שמעניקה לארמון את הפרספקטיבה הראויה לו.

    שער "באב אל מנסור" במקנס (צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))
    שער "באב אל מנסור" במקנס(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

    אותו מולאי איסמעיל, בניסיון להדק את קשריו עם צרפת, ביקש מהמלך הצרפתי שישלח אליו את אחת מבנותיו שתהיה לו לאישה, זאת בנוסף לחמש מאות הנשים והפילגשות שכבר היו לו. הסולטן גרם לשליט הצרפתי המפונק לקמט לא מעט את מצחו המלכותי, בניסיון לבחור מתנות ראויות שיפצו אותו על הסירוב לאפשר לאחת מבנותיו להינשא לו. בין המתנות שנשלחו לאיסמעיל היו ארבע שעוני מטולטלת, שנחשבו אז למוצרים בעלי ערך רב, וכיום הם מקשטים את קברו.  

    החומה המקיפה את העיר מקנס (צילום: אלפרד תאומים) (צילום: אלפרד תאומים)
    החומה המקיפה את העיר מקנס(צילום: אלפרד תאומים)
     

    סקוטלנד במרומי הרי האטלס

    ההנאה מהטיול גדלה עם צאתנו מהערים הגדולות לעבר נופי נאות המדבר של מרוקו. מדובר בארץ ענקית, המשתרעת על 440,000 קמ"ר עם למעלה מ-31 מיליון תושבים, שלצד ערים גדולות מאכלסת גם לא מעט עיירות מעניינות השוכנות באתרי נוף מופלאים.

     

    יצאנו לנסיעה ארוכה לעבר רכסי הרי האטלס, שם נחשפנו לראשונה למראות הנוף ההררי של מרוקו תוך כדי טיפוס על הרכס ההררי של הרי האטלס בואכה מדבר סהרה. הגענו לאיפראן, עיירת סקי מרשימה שאינה נופלת ביופייה מאתרי הנופש האירופאים, ונדמה כי מישהו העתיק אתר נופש סקוטי אל מרומי הרי האטלס. את פנינו קידמו בתי אבן מרשימים, חבויים בין יערות ארזים ועצי אלון, ונוף מרהיב ועוצר נשימה.

     

    אתר נופש אקסלוסיבי זה משמש את עשירי מרוקו, כמו גם תיירים מזדמנים. בהמשך הדרך הנוף משתנה לחלוטין והופך למדברי, על כל נאות המדבר שבו והישובים השונים שמתרכזים סביבם. אותה דרך, המובילה מרכס הרי האטלס לעבר מדבר סהרה, נפרצה בעבר על ידי חיילי הלגיון הצרפתים ששהו במקום. קשה שלא להתפעל מחריצותם של אותם לגיונרים אלמונים, שעשו לילות כימים בהקמתה. בניסיון להנציחם, הוחלט כי המנהרה שנחצבה בסלעים ההרריים תקרא על שמם - "נקבת הלגיונרים".

    מדבר סהרה
    מדבר סהרה
     

    עץ העזים בדרך למדבר סהרה (צילום: אלפרד תאומים)
    עץ העזים בדרך למדבר סהרה(צילום: אלפרד תאומים)
     

    מסע גמלים אל הזריחה

    בסופו של יום נסיעה ארוך, הגענו לוואדי "הזיז" אל נווה מדבר גדול הנקרא "הטאפיללת". התמקמנו במלון מפואר, לא רחוק משם, בעיר המחוז ארפוד. לאחר מנוחה קצרה, שהסתיימה בהשכמה מוקדמת במיוחד, עלינו כולנו על הג'יפים הכבדים שחיכו מחוץ למלון כדי לצאת למסע לעבר הדיונה החולית הגדולה שבתוככי מדבר סהרה בחלקו המרוקני.

     

    הצפייה בשמש העולה במדבר סהרה וחוויית הרכיבה על הגמלים היתה קסומה למדי. דבר אחד בלבד העיב על החוויה כולה - גרגרי החול המדברי שנדבקו לגופנו במהלך הרכיבה על הגמלים, מהם הצלחנו להיפטר רק בעזרת סילוני המים של המקלחות במלון המפואר בלב המדבר בו התאכסנו.

     

    מהמלון בארפוד יצאנו לעבר עיירה עתיקה מימי הביניים בשם ריסאני. מדובר באזור שהיה בעברו מכוסה כולו במי ים, ולא מעט דינוזאורים וחיות קדומות שרצו בסביבתו. על כך, מעידים המאובנים הרבים שהתגלו בו על ידי החוקרים.

     

    לצד המאובנים והשלווה המדברית, הביקור בקניון טודרה היה אחד הרגעים היותר מרגשים שנרשמו בטיול זה. מדובר בקניון שקירותיו הזקופים מגנים על שמורת הטבע, הצמחייה והפירות הצומחים לאורך הנהר הזורם תחתיו. הטיול הרגלי לאורך הנחל הזורם בתחתית הקניון ההולך ונהיה צר לקראת סופו, מושך אליו אלפי נופשים מקומיים הפוקדים את המקום במהלך חופשתם. משם, ממשיכים מערבה אל דרך "אלף הקסבות" שממוקמים בה לא מעט כפרים, בוסתנים וכמובן, קסבות.

    קניון טודרה (צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))
    קניון טודרה(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))
     

    את הלילה בילינו בעיירה וארזאזאט. שם ביקרנו בקסבה עתיקה ושמורה היטב, הקרויה "איית בן-חדו". מבניה וחומותיה של ההעיירה מורכבים מלבני בוץ, ונראה שהזמן עצר בה מלכת. מראיה הייחודי והעתיק, הפך אותה לאתר צילום מבוקש עבור לא מעט סרטים הוליוודים כ"שמשון ודלילה", "גלדיאטור" ועוד. מפיקי הסרט אפילו לא נאלצו להתאמץ במיוחד בניסיון לשמור על האותנטיות של הניצבים, שכן בגדיהם של תושבי המקום תואמים לגמרי לבגדים שנהגו ללבוש בתקופות קדומות - החל מימי התנ"ך וכלה בימי האימפריה הרומית.

     (צילום: אלפרד תאומים)

    אתר צילום מבוקש. העיירה וארזאזאט (צילום: אלפרד תאומים)
    אתר צילום מבוקש. העיירה וארזאזאט(צילום: אלפרד תאומים)
     

    הנסיעה מערבה הביאה אותנו למעבר הרועים "טיזי-נ-טישקה. זוהי דרך נופית מדהימה, החוצה את הרי האטלס הגבוהים. שימו לב: הדרך המתפתלת במרומי ההרים גורמת לא פעם לעצירת הנשימה למראה התהומות שבצדי הדרך.

     

    מָרָקֶשׁ

    הימים האחרונים של המסע למרוקו היו מוקדשים לביקור בפנינה האמיתית - מרקש. זוהי עיר שמספקת אטרקציות לתקופת חיים שלמה, בפרט הכיכר המרכזית שבה -"ג'מעה אל פנה", ליבה הפועם של מרקש, בה מתכנסים מדי יום מאות רוכלים, מאלפי נחשים, מגידי עתידות, קוסמים, קוראים בקפה ומוכרי מים לבושים בבגדים צבעוניים. כמו גם, ניתן למצוא במקום השוקק מאות דוכני מזון המציעים מטעמים מקומיים משובחים.

    השוק המקומי במרקש (צילום: אלפרד תאומים)
    השוק המקומי במרקש(צילום: אלפרד תאומים)
     

    מרקיד נחשים בשוק (צילום: ויקטור מאור) (צילום: ויקטור מאור)
    מרקיד נחשים בשוק(צילום: ויקטור מאור)

    השיטוט בשווקיה הצפופים של מרקש הוא חוויה בפני עצמה. מומלץ גם שלא לוותר על סיור באתרי הארכיטקטורה הספרדית-המורית היפהפיים, תולדה של ההשפעה המוסלמית מתקופת הזוהר של הכיבוש המוסלמי בספרד. ובניגוד גמור לעיר העתיקה, העיר החדשה של מרקש אינה נופלת מיופיה של אף שכונת יוקרה אירופאית. אין ספק כי השילוב בין אתרים עתיקים לחדשים, מהווה את אחד מקסמיה הבלתי נשכחים של מרקש.

    האמנות המרוקנית בתפארתה (צילום: אלפרד תאומים) (צילום: אלפרד תאומים)
    האמנות המרוקנית בתפארתה(צילום: אלפרד תאומים)
     

    את הערב בילינו ב"פנטזיה" מרוקנית טיפוסית באתר מיוחד השוכן מחוץ לעיר. שם באה לידי ביטוי שמחת החיים והעליצות של התרבות המרוקנית, המופיעה בדמותם של ריקודים, מוסיקה ושירים בשפה המקומית. וכבונוס - לאורך המופע המרהיב, יורים פרשים מקומיים יריות שמחה מרעישות המרעידות את המקום ומלהיטות את הצופים.  

    להקה מקומית במרקש (צילום: אלפרד תאומים)
    להקה מקומית במרקש(צילום: אלפרד תאומים)
     

    להקת בנות במרקש (צילום: ויקטור מאור) (צילום: ויקטור מאור)
    להקת בנות במרקש(צילום: ויקטור מאור)

    את היום האחרון בילינו בעיר הפורטוגזית איסאווירא, הממוקמת על חופו של האוקיינוס האטלנטי. העיר הציורית היא בעלת היסטוריה ארוכה, ושימשה בתחילת דרכה כעיירת חוף של הפיניקים. במאה ה-16 גילו הפורטוגזים את הנמל שבה והיא היוותה עבורם נקודת יציאה לתגליות. גם היהודים נקשרו לאזור, ובמשך דורות רבים שכנה במקום קהילה יהודית גדולה שנעלמה עם השנים.

     (צילום: אלפרד תאומים)

    אטרקציה מרכזית. הנמל בעיר איסאווירא (צילום: אלפרד תאומים)
    אטרקציה מרכזית. הנמל בעיר איסאווירא(צילום: אלפרד תאומים)
     

    כיום, עיקר האטרקציות בעיר מופיעות בדמותן של המסעדות המקומיות בנמל המגישות דגים ומאכלי ים טריים, וכמובן שיטוט בין הסימטאות העתיקות והנמל היפהפה. אין ספק, היה זה סיום נאה למסע במדינה הצבעונית והקסומה הזו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים