אירופה אחרת: לגלות את טלין

היא היהלום שבכתר. טלין, בירת אסטוניה, ששמה בכיס את פראג השחוקה. הייתי בה פעמיים, באמצע אוגוסט, כשהיא זלגה גשם שוטף, ובאמצע אפריל, כשהיא זהרה בשמש לא ממש מחממת. לא ראיתי שום מדריך ישראלי מגודד סביבו קבוצה, ואף אחד לא צעק "משה, זה פה". לא שמשה היה חסר לי כשטיילתי בגלויה רומנטית-מלנכולית, אבל מכיוון שאנחנו מעצמת מטיילים חסרי מנוח, נפקדותו בלטה.

טלין היא לא רק עיר הבירה, אלא גם הריכוז הכי גדול של תושבים, במדינה שבה יש כ-1.5 מליון איש, על שטח דומה לזה שלנו. האטרקציות המרכזיות שלה נמצאות בעיר העתיקה, המרוצפת אבני ימי הביניים, ואין בה כמעט כלי רכב, מה ששומר על צביונה המיוחד. מגיעים אליה כעשר דקות אחרי נחיתה בשדה התעופה, או במעבורת המשייטת בים הבלטי, מהשכנות לטביה או פינלנד.

תיירי קרוזים חולפים בה, אבל מומלץ להקדיש לה מינימום יומיים. ללכת לאיבוד בין הסימטאות המתפתלות, להיכנס לרחובות צרים, שמעלהם קשתות וקמרונים נמוכים, לחלוף בין שערי הברזל המסיביים של עיר חומה ולא לשכוח להרים ראש. לראות את הארכיטקטורה המיוחדת של כנסיות, כמו זו הרוסית עם כיפות הבצל, בית הפרלמנט ובתים של גילדות מסחריות לשעבר, שכיום הן גלריות לאמנות מעוצבות בטוב טעם.

(צילום: גילי מצא)

עבר והווה נפגשים

העיר העתיקה מחולקת לעילית, היושבת על גבעה והתחתונה, שמה שמחבר ביניהן הם שני רחובות שזכו לכינוי "רגליים" (Legs). בין אם תצאו מהרגל הארוכה, או הקצרה, תמצאו את עצמכם בסופו של דבר, בכיכר המרכזית המרשימה עם מסעדות שהן מלכודות תיירים, ולכן עדיף לדגום אטרקציות שחבויות בפינות הכיכר. את בית המרקחת העתיק ביותר באירופה (מ-1422) הנקרא "Townhill Pharmacy", לא מצאנו, אבל בחלק המשמש כמוזיאון מוצגים כלים, שטוב שיצאו מכלל שימוש.

(צילום: גילי מצא)

במרחק שתי דקות משם, מומלץ לבקר בכלא העירוני. שהפך למוזיאון הלאומי לתולדות הצילום, כולל חדר חושך מצוייד ומצלמות שהן פריטים לאספנים - מינוקס משנת 1930 שיוצרה באסטוניה למשל, צילומי שחור-לבן מראים את טלין העילית ששוכנת גם היום על גבעת Toompea המבוצרת בחומות וטירה. קחו את הטוויסט של המדרגות, שלא מומלץ לצעוד עליהן בעקבים מחודדים, עד מרפסות התצפית.

(צילום: גילי מצא)

אם יתמזל מזלכם ידגמן לכם שחף, על רקע צריחי העיר, כאשר באופק תראו מעבורות, ספינות וגם "מוניות" ימיות. העיר העתיקה, מסתיימת או מתחילה (תלוי מאיפה באים) בשני מגדלים עגולים עם גג אדום, שתורמים לאווירת אגדת ילדים  שהעיר הזו משרה. צמוד אליהם נמצא שוק יומי שנקרא "Viru Turg", שבו אפשר למצוא דוכנים עם עבודת יד מקומית. פונצ'ו עתיר דוגמאות מסורתיות נמכר פה בשליש ממחירו בחנויות - וגם אפשר להתמקח.

(צילום: גילי מצא)

כובעים ייעודיים לסאונה יכולים להיות קוריוז-מתנה, אבל למקומיים זה אביזר לטקס מהותי. חלק בלתי נפרד מהתרבות שבה הטמפרטורות יכולות לצנוח למינוס 40. כדי לקבל פרספקטיבה על העיר, חייבים לעלות למגדל הטלוויזיה- TV tower. הוא אמנם נמצא בשכונה מחוץ למרכז העיר, אבל יש תחבורה ציבורית או מונית בכ-7 אירו.

ביום של ראות טובה אפשר לראות את הלסינקי שבפינלנד. המגדל נחשב הגורד שחקים של אסטוניה ומייצג את הבנייה הסובייטית הגרנדיוזית ובקיץ מתקיימת במקום פעילות אקסטרימית של סנפלינג מודרך.

ומה עושים עם הילדים?

אם הגעתם לעיר עם ילדים, טיילו במוזיאון הפתוח של אסטוניה. נמצא בפארק מיוער, שמייצג את חיי הכפר באיים, קולחוזים לשעבר, ואפשר להתרשם ממדגימי מלאכות מסורתיות. טלין משופעת בפסטיבלים עונתיים. פסטיבל בירגיטה - "Birgitta" לאמנויות מתרחש בין 8 ל-17 באוגוסט. חגיגה של מופעי בלט, אופרה, הצגות, מוסיקת עולם.

(צילום: גילי מצא)

הפסטיבל החורפי "I am photographer" מתקיים באפריל. תחרות שפתוחה לצלמים מרחבי העולם בקטגוריית טבע, חתונות וצילומי פורטרטים. בתור מי שהוזמנה לשפוט בקטגוריית טבע, אישה יחידה בין מאסטרים מנורבגיה, פינלנד, ארה"ב ובריטניה, התאכזבתי לשמוע שבסופו של יום, לא היינו על המפה.

מתוך מאות הצילומים שנשלחו מ-17 מדינות, על-ידי משתתפים שחלקם זו יריית הפתיחה שלהם ואחרים גורפי פרסים מקצוענים, זכו בעיקר משלושת הבלטיות וסקנדינביה. המשתתפים שקנו כרטיס לכנס, יכלו לשמוע הרצאות וכיתות אמן, למשל עם מרקוס בל ויוהנס פטרסון, שנחשבים צלמי החתונות הטובים בעולם. בחודש נובמבר, תפתח האפשרות לשלוח צילומים לפסטיבל של 2016.