משמין ועלול לגרום לסרטן: על הסכנות של מלח ונתרן

המלח משמש את האדם משחר ההיסטוריה גם לתיבול ושיפור טעם המזון וגם לשימור של בשר ודגים לאורך זמן. לנתרן המהווה כ- 40% ממשקל המלח, יש תפקידים חשובים בגוף האדם ואין אפשרות לחיות בלעדיו.

הנתרן משתתף בוויסות לחץ הדם, בהולכת אותות עצביים, באיזון משק המים, ובאיזון היחס בין חומצה לבסיס. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הצריכה המוגזמת של המלח עלולה להוביל לבעיות בריאותיות כמו יתר לחץ-דם, היווצרות אבנים בכליות, מחלות לב ושבץ, סרטן ועוד.

קראו עוד על נתרן

צריכת המלח גדלה לממדים מדאיגים

בתקופה העתיקה ובימי הביניים המלח נחשב למוצר מבוקש ויקר ערך שהיה בהישג ידם של העשירים בלבד. המלח שימש בעיקר לכבישת ירקות, לחביצת גבינות, להמלחת בשר ודגים כדי לאפשר את שימורם לאורך זמן בהיעדר אמצעי קירור. אצל היהודים שימש המלח להוצאת הדם מהבשר (מטעמי כשרות).

מרבית בני האדם הסתדרו עם כמויות קטנות של מלח שנמצאו באופן טבעי בצמחי המאכל ובמי השתייה וסיפקו לגוף את כל צרכיו. רק במאה השנים האחרונות, עם התפתחות תעשיות המלח הגדולות ושיפור אמצעי התובלה, המלח הפך למוצר עממי וזול.

כתוצאה מכך צריכת המלח בעולם גדלה לממדים מדאיגים ומרבית האנשים צורכים כמויות מוגזמות ולא-בריאות.

חוקרי-תזונה שבדקו את התפריט של בני האדם במאות הקודמות מעריכים כי צריכת המלח לא הגיעה אפילו ל-10% מצריכת המלח הממוצעת של בני האדם במאה העשרים.

כיום רק כרבע מהמלח שאנו צורכים נמצא במזונות באופן טבעי. את כל השאר אנחנו מקבלים ממוצרים תעשייתיים שהיצרנים מנסים לשפר את טעמם באמצעות כמויות נדיבות ביותר של מלח.

מוצרי המזון התעשייתיים עתירים בנתרן

יצרני המזון משתמשים בכמויות גדולות של מלח בתהליכי הייצור הן כדי לשפר את הטעם והן כדי לאפשר את שימורם לאורך זמן מדף ארוך יותר.

בין המוצרים התעשייתיים עתירי המלח והנתרן בולטים במיוחד: שימורי מלפפונים זיתים ושאר סוגי ה"חמוצים", נקניקים ובשרים מעובדים, אבקות מרק, רטבים ובמיוחד קטשופ (!), רוטב סויה ורוטב טריאקי, שימורי ירקות מכל הסוגים, סרדינים, גבינות מלוחות, ארוחות קפואות ומוכנות, פיצוחים שקדים ובוטנים קלויים במלח, תערובות מוכנות של תבלינים, ממתקים וחטיפים, בשר ועופות שעברו הכשרה.

ילדים צורכים פי 3-4 מהכמות המומלצת

 לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) הכמות היומית המומלצת של נתרן למבוגרים מגיל 18 ומעלה היא עד 2,400 מ"ג, דהיינו כפית אחת של מלח בלבד ליום. הכמות היומית המומלצת לילדים ולנערים בגילאי 7-18 נעה בין 1,200-1,600 מ"ג כלומר כחצי כפית מלח ביום. הצריכה המומלצת לילדים קטנים יותר נעה בין 400-700 מ"ג בהתאם לגיל.

סקר שנערך על ידי משרד הבריאות בישראל, בדק ומצא כי מרבית הילדים ובני הנוער צורכים פי 3-4 מכמות המלח המומלצת. עוד עולה ממצאי הסקר כי בני- הנוער (ברובם) ממליחים ומתבלים כל מאכל עד פי 5-6 מהכמות הרצויה.

מה הנזק בצריכה עודפת של נתרן?

צריכה מוגזמת של מלח מחריפה את התסמונת המטבולית וההשמנה הבטנית: תסמונת מטבולית מוגדרת כנוכחות של שלושה או יותר מהמאפיינים הבאים: השמנה בטנית, לחץ דם גבוה, רמות טריגליצרידים גבוהות בדם, רמות נמוכות של כולסטרול "טוב" (HDL), רמות גלוקוז גבוהות. כולם קשורים למחלות כמו סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות (לב וכלי-דם). התסמונת פוגעת במיליוני בני אדם בעולם כולו.

• צריכה עודפת של נתרן מגדילה את הסיכון לעלייה בלחץ-דם, פגיעה בכלי-דם, מחלות לב ושבץ מוחי: עודף הנתרן מעלה את נפח הדם מעבר לנפח האופטימלי, מצב הידוע כ-hyper-volemia. בתגובה, העודף בנפח הדם עלול לאותת לכליות ליזום סדרה של השפעות הורמונאליות ווסקולאריות המעלות את לחץ הדם.

עודף נתרן עלול לגרום להתייבשות, במיוחד בימים חמים ובעיקר בילדים.

צריכת נתרן בכמות מופרזת גורמת להפרשת סידן בשתן ולפגיעה בספיגתו בעצמות, כתוצאה מכך גדל הסיכון לשברים ולהתפתחות אוסטיאופורוזיס.

צריכת עודפת של נתרן לאורך שנים עלולה לגרום להצטברות של אבנים בכליות ולנזקים עד כדי אי-ספיקת כליות.

תחלואה נוספת. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך שצריכת נתרן עודפת לאורך זמן עלולה לתרום להתפתחות סוגי סרטן שונים ובמיוחד סרטן הקיבה.

הכותבת היא דיאטנית קלינית, מנחת קבוצות דיאטה למבוגרים ונוער, מומחית בהרזיה ומרצה לתזונה