שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ירושלים האחרת: האתרים המעניינים והפחות מוכרים
    לכבוד יום ירושלים, עולה רון פלד לעיר, מדלג על הכותל, העיר העתיקה ושוק מחנה יהודה, ולוקח אותנו לסיור מרתק בנקודות הפחות מוכרות בעיר הקודש. מסיור מרתק בכלא העתיק במגדל דוד ועד ביקור בארכיון עתיק במזרח ירושלים – קבלו את ירושלים שלא הכרתם עד היום

    לרגל יום ירושלים החל ביום ראשון הקרוב (17 במאי), עלינו לבירה וביקרנו במספר אתרים ירושלמים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, שניתן לשלב בטיול בן יום אחד בעיר הקודש. הצטרפו אלינו לטיול בירושלים ש(אולי) לא הכרתם.    

     

    ביקור בכלא: הקישלה במגדל דוד

    בחודשים האחרונה נפתח אתר הקישלה, מתחם בית הסוהר העות'מאני שממוקם במתחם מגדל דוד שבשער יפו. במשך עשר שנים חפרו וחקרו הארכיאולוגים את האתר, ומצאו בו שרידים מימי בית ראשון בצורה כרונולוגית די רציפה עד לתקופת המנדט הבריטי, אז שימש האתר כבית סוהר.

     

    מדובר במבנה קשתות ענק ומרשים, שנבנה במחצית הראשונה של המאה ה-19 על ידי לא פחות מאשר השליט המצרי של ארץ ישראל דאז, איברהים פשה. בהמשך, השתמשו בו הטורקים כבית סוהר ולימים, גם ישבו בו יוסף אמוזיג ומשה מלל, שהועלו לגרדום במהלך מלחמת העולם הראשונה לאחר שהואשמו בבגידה.

    מרשים. אתר הקישלה במגדל דוד (צילום: רון פלד)
    מרשים. אתר הקישלה במגדל דוד(צילום: רון פלד)
     

    האתר שימש גם בתקופת המנדט את הממשל הבריטי בארץ, וכאן נכלאו בין השאר זאב ז'בוטינסקי (1920), המשורר אורי צבי גרינברג, שכתב שיר על ישיבתו במקום אבא קובנר. כמו גם, חברי "ברית הבריונים" (בית"ר), אנשי ההגנה מבית הערבה (1945) ועשרות אסירי אצ"ל לתקופות קצרות בטרם הועמדו למשפט והועברו למתקנים בריטיים אחרים. עדות נדירה לכך היא הקיר עליו חריטות שבוצעו על ידי אסירי המחתרת לפני קום המדינה.

    זאב ז'בוטינסקי. גם הוא היה כלוא שם בעבר (צילום: לע"מ)
    זאב ז'בוטינסקי. גם הוא היה כלוא שם בעבר(צילום: לע"מ)
     

    היהודים האחרונים לשבת במבנה בית סוהר זה היו אנשי הרובע היהודי בתש"ח, אשר מכאן הועברו לשבי בירדן לאחר נפילת הרובע במאי 48. היסטוריה שלמה במבנה אחד. ואכן, סיפור החפירות בקישלה יכול לפרנס סרט בסגנון אינדיאנה ג'ונס. היו אלה הבריטים שהחלו לחפור במקום במטרה למצוא את ארמון הורדוס, המתואר לפרטים על ידי יוספוס פלאביוס. לאחר מלחמת ששת הימים ועד לא מזמן, המשיכו הארכיאולוגים הישראלים בגילוי המקום ופענוח עברו, ועתה, וסוף סוף, הוא נפתח לקהל הרחב.

     

    • הכניסה אל האתר בתשלום. ניתן לקבל הדרכה דיגיטלית עצמאית, או להצטרף לסיור מודרך מטעם המוזיאון. מומלץ ביותר!

     

    על מזרקה ושעון שמש ירושלמיים

    למרגלות שער יפו וכפר דוד (ממילא לשעבר), נחנך בשלהי 2013 פארק (כניסה בחינם) לזיכרו של טדי קולק ז"ל. לפני כשלושים שנה, הגה טדי קולק כראש עיר מעין תכנית תיירותית שתכלול מסלול באורך מייל, המכיל מוסדות תרבות כדוגמת חוצות היוצר, הסינמטק, משכנות שאננים, בריכת הסולטאן ובסופו תיאטרון ירושלים, פרוייקט שזכה לשם הסקסי - המייל התרבותי.

     

    במקור, תוכנן בפארק מעין מתחם תיאטרון שיהיה פתוח לקהל הרחב, אבל מהר מאוד נגנזה התכנית בשל התנגדותם של תושבי השכונה החדשה שכידוע לכולם, רובם אינם גרים בה או בארץ בכלל. מכל התכנית הגרנדיוזית הזו, זכינו בסופו של דבר לפארק היושב על כשבעה דונם ובמרכזו למזרקה מזמרת המשפריצה מים לצלילים מוזיקליים ולשעון שמש במשקל של 2.5 טונות.

    שעון שמש ירושלמי (צילום: רון פלד)
    שעון שמש ירושלמי(צילום: רון פלד)
     

    המזרקה תוכננה על ידי חברה מספרד, ומדובר במערכת ובה 256 זרנוקי מים ולא פחות מ-1,500 גופי תאורה. לצד השבילים בפארק, ישנם קירות אבן ועליהם כתוב סיפור חייו של טדי קולק. תעלות מים, שעון שמש ופסל מתכת מרשים של כדור הארץ ובמרכזו, כמובן, ירושלים - גם הם נמצאים בסמוך למזרקות.

     

    סיפורו של שעון השמש מרתק. הוא נוצר על ידי האמן הישראלי מתי גרניברג, בוגר בצלאל, שעבד בלונדון שנים רבות וחזר לארץ. במהלך שנותיו בלונדון, עמד הסטודיו שלו בגריניץ' וקו המרידיאן (קו האורך אפס) חצה את חדרו. מספרים כי במקור תכנן שעון שמש ממתכת, אבל בסופו של דבר נסע לסין שם החלה העבודה על שעון מאבן, שכן המתכננים פחדו שהמתכת תיגנב או תיהרס כתוצאה מוונדליזם בפארק הירושלמי.

     

    • פארק טדי פתוח בין הימים א'-שבת, בשעות 07:00-22:00. 
    • מופע יום 10:00, 12:00, 14:00 ו16:00 (מים בלבד); מופע ערב מזרקה 19:00 20:00 21:00 (אור+מוסיקה ומים)מניסיון אישי, מומלץ לברר מראש במוקד העירוני של עיריית ירושלים אם המזרקה עובדת בעת ביקורכם במקום.

     

    מומייה מצרית בירושלים

    רעבים? אז זהו שאם כן, כדאי לכם להמתין עם האוכל עד שתסיימו את ביקורכם בתחנה הבאה.

     

    מדובר במכון האפיפיורי לחקר המקרא, הסמוך למלון המלך דוד. בהגיעכם למקום צלצלו על פעמון בשער המתכת, והיכנסו אל מתחם ססגוני ואסתטי שהוקם בשנת 1927 על ידי המסדר הישועי הקתולי והוותיקן, שאת דגלו המתנוסס על גג המבנה קשה לפספס. מיד אחרי שתיכנסו למבנה פנו שמאלה, אל המוזיאון הקטן והצנוע שמכיל ממצאים שנמצאו בחפירות תל אל-עס'ול שבעבר הירדן, מצפון לים המלח.

    מבנה המכון האפיפיורי (צילום: רון פלד)
    מבנה המכון האפיפיורי(צילום: רון פלד)
     

    גולת הכותרת של המקום מופיעה בדמותה של המומיה המצרית האמיתית השוכבת בתכריכים, אך חשופה בחלקה לעין אדם. יאמי! מדובר בבחור מצרי שמת בגיל 17, לפני יותר מ-2,000 שנה. שימו לב לארון הקבורה עשוי עץ, שהמכסה שלו עומד על הקיר ועליו פסוקים מ"ספר המתים" המצרי.

    מומיה מצרית (צילום: רון פלד) (צילום: רון פלד)
    מומיה מצרית(צילום: רון פלד)
     

    • המכון האפיפיורי, רחוב אמיל בוטא 3, מיד אחרי תחנת הדלק הסמוכה למלון המלך דוד ולקונסוליה הצרפתית. הכניסה בחינם.

     

    "בדד אלך גם תפילה אין לי": סיפורו של ספסל רומנטי

    על דרך חברון, בסמוך לצומת גילה בואכה בית לחם ובכניסה למנזר מר אליאס על הכביש, ניצב לו ספסל אבן עתיק הצופה אל מדבר יהודה וההרודיון.

     

    ממש כאן נהג לשבת במשך ימים רבים הצייר הבריטי וילאם הולמן האנט, שהגיע לירושלים בשנת 1854 וגר מספר שנים ברחוב הנביאים 46 שבעיר. האנט, נוצרי אדוק שתמך ברעיונותיו של חוזה המדינה הרצל, נהג לצייר את נופי המדבר, כמו גם את השעיר לעזאזל על רקע המדבר. אגב, באותו בית בו גר בירושלים, התגוררה לימים גם רחל המשוררת.

    הספסל של הולמן האנט (צילום: רון פלד) (צילום: רון פלד)
    הספסל של הולמן האנט(צילום: רון פלד)
     

    לאחר מותו שנת 1910, נקבר האנט לצד גדולי האומה הבריטית בכנסיית סנט פול שבלונדון. מיד לאחר טקס קבורתו הגיעה אלמנתו חזרה לירושלים, והקימה את הספסל היפה כמצבת זיכרון לבעלה האהוב, בדיוק במקום אותו אהב מכל. על הספסל פסוקים מהתנ"ך, מהברית החדשה ומהקוראן בלא פחות מארבע שפות שונות.

     

    מבחינתנו הספסל כאן הוא רק תירוץ לנוף המדהים של המדבר, ובו הר מונטאר (השעיר לעזאזל), ההרודיון, בית לחם והמדבר הקטן בעולם.

     

    מהתנ"ך ועד לפלמ"ח: גבעת התנ"ך בירושלים

    רובנו עברנו אינספור פעמים בצומת שמעל לסינמטק ומשכנות שאננים בדרכינו לארמון הנציב או למרכז העיר,

    ובסמוך לחאן הירושלמי ולמתחם התחנה החדשה. האם שמתם לב שמעל לרמזור שבצומת ישנה גבעה קטנטנה, ששטחה דונמים בודדים עם שביל ומדרגות ושלט מתכת המסביר על הגבעה המכונה בשם הכה מחייב - גבעת התנ"ך?

     

    בלב הגבעה עובר קו פרשת המים הארצי, או במילים אחרות - כל הגשם שיורד ממזרח לגבעה יורד אל ים המלח, והגשם שיורד מערבה "לכיוון תל אביב" - יזרום אל הים התיכון דרך נחל רפאים ונחל שורק, כמובן, אם לא יחלחל אל האדמה.

     

    השם היפה לו זכתה הגבעה, ניתן לה בזכות תכנית עבר שנגנזה, אשר על פיה היה אמור להיבנות על הגבעה מוזיאון התנ"ך. מדובר בשמורת טבע עירונית מהראשונות בירושלים, וכיום על הגבעה גם שרידי מבנים ששימשו את תחנת הרכבת הסמוכה בתקופה הבריטית. הפריחה על הגבעה צבעונית, והנוף לכל כיוון שווה את הטיפוס הקצרצר.

    מבט על הכנסיה הסקוטית מגבעת התנ"ך (צילום: רון פלד) (צילום: רון פלד)
    מבט על הכנסיה הסקוטית מגבעת התנ"ך(צילום: רון פלד)
     

    אמנות רפואת עיניים

    צמוד לגבעת התנ"ך, לכיוון הכנסיה הסקוטית ועל רחוב דרך בית לחם, ניתן להיכנס (ללא תשלום) אל מבנה אבן יפהפה המשמש כיום כבית אות המוצר הירושלמי (דרך חברון 12). המבנה שימש בעבר כשלוחה של בית החולים לרפואת עיניים שהוקם בשלהי המאה ה-19, וכיום משמש כמלון הר ציון שנמצא בצידו השני של הכביש. אדירכל המבנה הוא קליפורד הולידיי, אשר בין היתר, תכנן גם את מבנה העירייה ההיסטוריה.

    נוף ירושלמי. תצפית מרהיבה על העיר ממלון הר ציון (צילום: רון פלד)
    נוף ירושלמי. תצפית מרהיבה על העיר ממלון הר ציון(צילום: רון פלד)
     

    המעבר של אנשי הצוות הרפואי בין המבנה לצידו השני של הכביש, בוצע בעזרת מעבר תת קרקעי. המבנה המרשים בנוי בסגנון טירות אנגליות מימי הביניים, והלוואי והיו נוספים כאלה בארצנו. היכנסו אל החצר הפנימית של המבנה והביטו על סמלי המסדרים שעל הקירות. המראה הוא מרהיב במיוחד. 

     

    מול הכניסה, בסוף המבנה, חדר קטן מעוטר לתפארת בקרמיקה ארמנית. בקומה העליונה שמעל לחדרון, מעקה ברזל מסוגנן, פרי עבודתו של האמן דוד פלומבו ז"ל שגר בעבר בהר ציון הקרוב, ומי שאחראי על מעקה או גדר זהה בכניסה אל מתחם הכנסת.

     

    גיהנום זה כאן

    בסמוך לבית האמנים ומתחת לכנסייה הסקוטית היפה, נמצא אחד ממכלולי הקבורה המרתקים בירושלים - קברי כתף הינום.

    הכניסה אל אתר הקבורה (ללא תשלום) הנה דרך הכניסה הראשית אל מרכז מורשת מנחם בגין. מדובר באתר קבורה נדיר מימי בית המקדש הראשון, ובו נמצא הטקסט המקראי הקדום שנמצא עד היום.

     

    מדובר באתר קבורה אחד מיני רבים שמקיפים אלפי שנים את העיר העתיקה, ומכונה נקרופוליס. רוב תקרות מערות הקבורה כאן נהרסו, במיוחד בתקופה השלטון העות'מאני, ורק בודדים שרדו בשלמותם. לרוב המערות חדר גדול המוביל לחדרים קטנים נוספים, ובכל אחד מהם מספר דרגשי אבן עליהם הונחו המתים. מתחת לכל דרגש נחצב בור גדול, אליו נאספו עצמות המת ומנחות שנקברו עמו לאחר פרק זמן של כשנה, בור שזכה לשם 'מאסיפה' על סמך הפסוק המקראי: "לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ" (מלכים ב פרק כ"ב, כ).

    מערת הקבורה של כתף הינום במרכז בגין (צילום: רון פלד)
    מערת הקבורה של כתף הינום במרכז בגין(צילום: רון פלד)
     

    לצערנו כל המערות כאן ריקות בשל שוד קברים שהתרחש בעבר, אולם לשמתחנו אחת מהן נתגלתה שלמה ובה ממצא נדיר וייחודי של תכשיטים, מנחות, מטבעות ואפילו שרידי עצמות אדם. הממצא החשוב ביותר שנתגלה כאן מופיע בדמותן של שתי לוחיות כסף זעירות שנמצאו מקופלות, ובהן חלק מברכת הכוהנים מספר במדבר: "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ... וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". ככל הנראה מדובר בטקסט המקראי העתיק בעולם שנמצא עד כה. הלוחות אגב, מוצגות לקהל במוזיאון ישראל.

     

    רכבת לילה לקהיר

    סמוך לגבעת התנך ולחאן הירושלמי, שוכן מתחם התחנה הראשונה. כיום מרכז תרבות וקולינריה, ובעבר תחנת הרכבת הראשית של עיר הקודש בה גם צולם הקליפ האלמותי של להקת משינה לשיר "רכבת לילה לקהיר".

    מתחם התחנה (צילום: רון פלד) (צילום: רון פלד)
    מתחם התחנה(צילום: רון פלד)
     

    מתחם תחנת הרכבת בירושלים הינו אחד ממבני הציבור היחידים בעיר שהוקמו בתקופת השלטון העות'אמני. תחנת הרכבת נחנכה במהלך 1892, כאשר הופעל קו מסילת הברזל מיפו לירושלים. אגב, רוחב פסי הרכבת נחשב לצר בעולם, וזאת מהסיבה הפשוטה של חיסכון בעלויות.

    מקום מצוין לארוחות משפחתיות (צילום: רון פלד)
    מקום מצוין לארוחות משפחתיות(צילום: רון פלד)
     

    בניין התחנה המקורי משלהי המאה ה-19, הוא מבנה הדומה למבני תחנות הנוסעים שהוקמו באירופה ובטורקיה של אותה תקופה. בתוכנית האב לירושלים משנת 1968, נכלל המבנה הייחודי בין 110 אתרים ומבנים מונומנטים שנבחרו לשימור ברחבי העיר. מי שזכה בזיכיון מידי השלטון העות'מאני להפעלת קו ירושלים-יפו היתה חברה צרפתית, שסללה את הדרך מיפו לירושלים דרך נחל שורק ועמק רפאים. הדרך ארכה לא פחות מארבע שעות, ולרבים מאיתנו זכרונות מהנסיעה הרומנטית והאיטית הזו.

     

    כיום, מדובר במתחם היסטורי ותיירותי מצליח ביותר וכאן המשמש גם כמקום המושלם לארוחת בוקר, צהריים, ערב או סתם לכוס קפה. לחובבי האטרקציות - ניתן גם לשכור אופניים חשמליים, ולשוטט על מסלול פסי הרכבת או להצטרף לסיור סגווי ברחבי העיר.

    שילוב של ישן עם חדש. מתחם התחנה (צילום: רון פלד)
    שילוב של ישן עם חדש. מתחם התחנה(צילום: רון פלד)
     

    ארכיון האמריקן קולוני

    קצת לפני פחות משנה, בשעה טובה, נחנך ארכיון היסטורי צנוע במתחם המפורסם  - ה"אמריקן קולני". מבנה הארכיון שוכן באזור הדרומי של המתחם, ומאחורי חנות המזכרות.

    מלון "אמריקן קולוני" המפורסם (צילום: רון פלד)
    מלון "אמריקן קולוני" המפורסם(צילום: רון פלד)
     

    בארכיון לא פחות מ-16 אלף מסמכים המתארים את חיי הקהילה, אוסף בוטאני מיובש מהמאה שעברה, צילומי המאורעות הגדולים ביותר במחצית הראשונה של המאה, עשרים כתבי יד, עשרות רבות של פריטי אומנות ומלאכת יד, מפות, פריטים ארכיאולוגיים, ספרים ועוד. כמובן שמלבד הארכיון, חובה לשוטט גם במתחם המשמש כמוזיאון חי לכשעצמו.

    ממצאים עתיקים בארכיון (צילום: רון פלד)
    ממצאים עתיקים בארכיון(צילום: רון פלד)

    סיפורה של המושבה האמריקנית מרתק כמו שרק ירושלים יכולה לספק. לכאן הגיעה קהילה אמריקאית-שוודית אוטופית בסוף המאה ה-19. הקהילה הורכבה מנוצרים פרוטסטנטים דבקי אמונה שדגלו בערכי השיתופיות והסוציאליזם, בדומה לקיבוצים של פעם. לימים הפכה שכונת מגוריהם למלון "אמריקן קולוני" המפורסם, בו התארחו במהלך השנים לא מעט ידוענים כריצ'ארד גיר, בוב דילן, וינסטון צ'רצ'יל ושועי עולם רבים.

    שווה ביקור. ארכיון האמריקן קולוני (צילום: רון פלד)
    שווה ביקור. ארכיון האמריקן קולוני(צילום: רון פלד)
     

    • מתחם האמריקן קולוני, לואי ונסן 1, מזרח ירושלים.

     

    אצבע עוג מלך הבשן

    בליבו של מגרש הרוסים, על הכניסה למתחם המשטרה ובחזית הכנסיה הרוסית, שוכב לו עמוד אבן ענק ואינסופי לצדי הכביש. העמוד זכה לשם המקורי - "אצבע עוג מלך הבשן", בשל גודלו וצורתו. אבל מה הוא עושה כאן?

     

    העמוד התגלה במקרה בשנת 1858 על ידי עובדים רוסיים שעמלו על בניית מבנה במתחם. היה זה עמוד אחד מתוך שלושה דומים, כאשר השניים האחרים נמצאים באזור מחנה יהודה.

    שרד ימים קשים. אצבע עוג מלך הבשן  (צילום: רון פלד) (צילום: רון פלד)
    שרד ימים קשים. אצבע עוג מלך הבשן (צילום: רון פלד)
     

    אחת ההשערות היא שמדובר בעמודים שנבנו עבור הסטיו המלכותי בהר הבית בימי בית המקדש השני, אך בשל פגם או סדק ננטשו כאן ליד המחצבה העתיקה שהיתה באזור. השערה נוספת, גורסת כי העמוד שימש לבניית כנסיית הניאה שברובע היהודי בתקופה הביזנטית. כך או כך, בשבילנו זה היה וישאר אצבע עוג מלך הבשן.

     

    כל מנורה מלמיליאן

    ואיך אפשר שלא לסיים במנורת הכנסת, המספרת את עברו של עם ישראל מתחילתו ועד למאה שעברה. גובהה של המנורה כחמישה מטרים, והיא עשויה ברונזה. על המנורה עמל האמן היהודי, בנו אלקן מבריטניה, במשך כשש שנים (!)ולבסוף היא הוענקה כמתנת הפרלמנט הבריטי למדינת ישראל בשנת 1956. למטרת פרויקט זה נאספו מעל ל-20 אלף לירות סטרלינג.

    אי אפשר שלא לבקר בה. מנורת הכנסת (צילום: רון פלד)
    אי אפשר שלא לבקר בה. מנורת הכנסת(צילום: רון פלד)
     

    לא פחות מכשלושים סיפורים ואירועים מכוננים של העם היושב בציון, מתוארים על כל אחד משבעת מהקנים של המנורה - סיפורים מקראים רבים, רשמים מתקופת השואה, מהקמת המדינה ועוד. צורתה של המנורה, עוצבה בהשראת המנורה המפורסמת המתוארת בשער טיטוס שברומא. והאמינו לי שאפשר לעמוד מול המנורה במשך שעה שלמה, ולנסות לזהות את הסיפורים ההיסטוריים או פשוט לחפש באינטרנט מעין מפה המספרת את כל האירועים המוזכרים על המנורה.

     

    לאתר של רון פלד על טיולים בירושלים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים