עומר לא נתן לסוכרת להרוס לו את החלום להיות טייס

מאז שאני זוכר את עצמי רציתי להיות טייס. כמי שנולד בדרום אפריקה, חלום הטיס לא נראה כל כך רחוק ואף הרשתי לעצמי לא פעם, לפנטז על מדי התעופה הכחולים של חברת התעופה הדרום אפריקאית.

בגיל 12 עליתי לארץ, ובעוד שאל-על נראתה עבורי כמו הברירה הטבעית, הפנטזיה רק העצימה והחלטתי שאעשה כל דבר שביכולתי בכדי להפוך לטייס בחברה. לשמחתי, אפילו את צבע המדים בחלומותיי לא הייתי צריך להחליף.

קראו עוד על סוכרת נעורים:

התמודדות עם סוכרת נעורים

סוכרת נעורים: עלולים לחלות בכל גיל

החולים השקופים: חולי סוכרת הנעורים

כבר בגיל זה, על מנת לקדם את החלום הגדול, מימשתי את משיכתי לתחום האווירודינמיקה בעודי משתתף ומדריך הטסת טיסנים, דאונים ומסוקים מונחי רדיו. התחביב היה יותר ממהנה, אומנם הוא לא מילא את רצוני האמיתי - לשבת בתוך המטוס ולהחזיק את הג'ויסטיק בידיי.

עומר טל. "אומנם אני לא אהיה טייס מסחרי, אבל על הטיסות באופן פרטי לא אוותר"

נגעתי בשמיים

בגיל 17 קיבלתי זימון למיונים לקורס טיס. במסגרת הבדיקות הרפואיות לקורס נפסלתי בגלל הצורך במשקפיים (בתקופה זו כל חריגה קטנה במספר הייתה מובילה לפסילה אוטומטית). ניסיתי מספר פעמים לערער על ההחלטה, אך ללא הצלחה. למרות הקושי, הרמתי את ראשי והחלטתי להמשיך בתוכנית המקורית - להפוך לטייס מסחרי.

לאחר השחרור, עבדתי במהלך שנה שלמה יום ולילה בכדי לממן את נסיעתי לארה"ב ללימודי הטיס. לאחר עמידה בכמות שעות הטיסה הנדרשות, הגיע סוף סוף היום המיוחל בו הודיעו לי שעברתי את הטסט.

קשה לתאר את התחושה שהייתה לי באותו הרגע, הרגע לו חיכיתי מעל 20 שנה. בהמשך, השתתפתי בקורסים מתקדמים יותר, קיבלתי פידבקים חיוביים ובעיקר שמחתי שאני עוסק במשהו שאני טוב בו ואוהב אותו. לאחר קבלת הרישיון טסתי רבות מעל לאס וגאס, לפעמים לבד ולפעמים עם חברים ונהניתי מהשמיים הכחולים.

בגיל 26 התברר שחליתי בסוכרת נעורים

בקיץ של אותה שנה הגעתי לביקור בארץ והחלטתי לבצע בדיקות דם שגרתיות, בהן התגלה כי רמות הסוכר שלי מרקיעות שחקים. הבשורה על כך שאני חולה בסוכרת נעורים בגיל 26 הפתיעה אותי כמו רעם ביום בהיר.

כמובן שאחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר הגילוי היה לבדוק עם מנהל התעופה בארה"ב מה אבחנה זו אומרת עבורי. הוא סיפר לי בלב כבד כי לא אוכל להיות טייס מסחרי בעקבות החשש ממצבי היפוגליקמיה (מיעוט סוכר בדם) במהלך שלבי הטיסה השונים.בן רגע, החלום נגוז.

הסוכרת לא הגבילה אותי בשום דבר בחיי, חוץ מהדבר שרציתי בכל מאודי. לקח לי הרבה זמן להתאושש ממכה זו, אך בקיץ האחרון חידשתי את האישור הרפואי שלי וטסתי במטוס אווירובטי. אומנם אני לא אהיה טייס מסחרי ולא אטיס 747, אבל על הטיסות באופן פרטי לעולם לא אוותר.

במהלך השנים האחרונות החלטתי להתנדב באגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל. היה חשוב לי להראות לילדים, נערים ומשפחותיהם שהם בדיוק באותו מצב כמוני, שאם אני הצלחתי להתמודד עם הסוכרת למרות שזו קטעה את חלום ילדותי, גם הם יכולים ללכת בראש זקוף מול הקשיים שהם מתמודדים איתם בדרך ובעיקר- לא להרשות לסוכרת לעמוד בדרכם להגשמת חלומותיהם.

ביום שלישי, ה- 2.6.15 תקיים האגודה לסוכרת נעורים את ערב הגאלה השנתי