שתף קטע נבחר

יצאתי לאכול, תכף אשוב: מקומות על הדרך

מר בשר סיים עוד שבוע של טעימות ובין החצ'פורי בסנטר למאפים במילוי תרד ביפו - הסכים גם לטעום ארוחת בוקר טבעונית. סיפור ומתכון לקציצות מהשאריות שבמקרר

אולי תתקשו להאמין, אבל לא תמיד אני יושב במסעדה לארוחה של ממש. לעיתים אני אוכל משהו קל בבית קפה, והרבה פעמים אני סתם מנשנש משהו על הדרך. והרי לפניכם כמה מהמקומות הטובים יותר שישבתי בהם לאחרונה.

 

חצ'פורי בסנטר

יום חמישי, דיזנגוף סנטר, מותש ממדידות של חולצות מכופתרות שברור לי לחלוטין שלעולם לא אלבש אותן, יצאתי מהחנות עם השלל כשלפתע ריחות של אוכל הגיעו לאפי המיומן - נפלנו הישר לשוק האוכל של הסנטר. שפע של דוכנים, רובם בסגנון "בוכרו-פרסי", לא ממש מעוררי תיאבון אחרי יום שלם בו האוכל עמד לו שם בשלווה.

 t

התחלנו עם דוכן של פרעצל, שהתברר כאכזבה גדולה. המאפה לא היה פריך, לא טעים ובטח שלא פרעצל. לא התייאשנו, והמשכנו לתמרן. התחמקנו בהצלחה מכמה דוכני אוכל נוספים, ובהמשך גילינו דוכן של חצ׳פורי שהתגלה כהפתעה נעימה ביותר שרק בגללו שווה להגיע למקום. המוכר החביב התמצא במרכולתו, וניכר היה שהוא אוהב את מה שהוא עושה.

 

המאפה, שהיה ממולא בארבעה סוגי גבינות, היה פריך וטעים. קנינו שם גם פירושקי גבינה, שהזכיר פריקסה במרקמו, והיה גם הוא טעים ועשוי היטב. המאפים בדוכן הוגשו לצד מלפפון חמוץ, שהיה חריף במידה הנכונה ובעל ניחוח של שמיר. ליגה. מיד קנינו מלפפונים ומאפים גם הביתה. המלפפונים הגיעו בשלום, המאפים - חוסלו כבר באוטו, בדרך הביתה.

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')
 

קפה ומאפה בכיכר השעון

מוצאי שבת, החבר'ה מטיילים בטיילת, בואכה יפו, מחפשים מקום לשבת ולהחליף חוויות מכל השבוע שהיה. מתמקמים בקפה רוז׳ט שבכיכר השעון, ישבנו שם בעבר והיה טוב. וכמו שהיה אז, גם הפעם נשבה לה רוח קלילה ובמקום שררה תחושת שלווה שאפשרה לקיים שיחה ללא הפרעה, כזו שאינה אופיינת בימינו לישיבה בבתי הקפה שעל הים.

 

לשולחן הוגשה צלחת מאפים מבצק עדין במילוי תרד, זיתים, פרמזן ועוד. הם היו טריים, פריכים וחמים בדיוק במידה הנכונה. לצידם הגיעו מטבלי הבית שכללו חציל בטחינה בטעם מתקתק-מריר שהיה מצוין, זיתים, סלט טאבולה, לחם ועוד.

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')
  

כמו גם, מג׳דרה של עדשים ובורגול שהוגשה עם יוגורט חמצמץ כמיטב המסורת היתה טעימה מאוד, וגם והכרובית האפוייה היתה מצויינת. כוס בירה ואווירה של פיאצה איטלקית פחות או יותר - השלימו את האווירה. את הארוחה חתמנו בכוס קפה ומאפה של בצק עלים ממולא סולת, שהיה אחד הטובים.

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')
 

פעמיים כי טוב

יום שלישי אחר הצהריים, הגברת ואני אחרי צעידה ממושכת, מתיישבים בקפה לנדוור שבגן מאיר. מקום באמת חביב, שהיה מעט רועש עקב השעה המוקדמת והילדים הקטנים המלווים בהוריהם או בסבים שגויסו לבייביסיטר, וחניכי צופים רועשים ממול. כל זה נרגע לקראת השעה שבע בערב. לאט לאט השתררו במקום שקט ושלווה, ציוץ הציפורים בגינה ממול הנעים את האוזן ואפילו המוזיקה השתנתה למשהו שבני גילי מסוגלים לשמוע.

 

קפה שחור העביר לנו את הזמן הארוך יחסית עד לקבלת האוכל שהזמנו. הגברת הזמינה ארוחת בוקר (שמוגשת גם בערב) טבעונית. לא שחזרנו בשאלה, אבל היה מעניין לטעום. הלחמניות שהוגשו עם הארוחה היו מעולות - החביתה מקמח עדשים וירקות היתה טעימה, למרות שהיתה מעט מתקתקה מידי ולא הזכירה חביתה, אלא לביבת ירק. סלט החצילים היה טוב, והטחינה לצידו היתה מעולה. גם הזיתים היו טובים. הדבר היחיד שלא טעמתי היה המוזלי שהוכן מסויה, כי גם לי יש את הגבולות שלי.

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')
 

אני הלכתי על פיצה פסטו וגבינות. הפסטו היה טוב, הגבינות - פטה ופרוסות של סנט מור. הבצק היה מהסוג הדק החביב עלי, שצד אחד שלו היה פריך עד חרוך מדיי לעיתים, והצד השני לא מוכן לגמרי ורכרוכי מעט. אבל בסך הכל היה טעים, בפרט אם לוקחים בחשבון שזו לא מסעדה איטלקית בהגדרתה. ציון עובר ומקום נחמד לשבת בו.

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')
 

קציצות - גרסת השאריות

הגרסה הזו נולדה אחרי שבועות, וניצלה היטב את שאריות הגבינה שנותרו מהחג. במקרה של המתכון הזה אין לי אפשרות להמליץ על גרסה כשרה, אבל לאילו שאינם שומרים - הוא מומלץ ביותר.

 

שימו לב: אין כאן מלח, לרוב הגבינות והבייקון יספקו את המליחות הרצויה.

 

גיוון:

  • מוסיפים לתערובת פלפל חריף קצוץ דק מאוד.
  • מכינים רוטב עגבניות קלאסי, יוצקים מעט בכל צלחת ומניחים מעל את הקציצות.

 

המרכיבים ל-8 סועדים:

1 ק"ג בשר טחון בטחינה כפולה, עם רמת שומן בינונית (צוואר, למשל)

1 בצל גדול, קצוץ דק וסחוט היטב (בידיים, אין ברירה)

1 שן שום כתושה

150 גרם שפֶּ‏‏ק (בייקון מבושל ופחות דומיננטי +הביקון הקלאסי), חתוך לקוביות קטנות

100 גרם גבינת קשקבל או פקורינו מגורדת

100 גרם גבינה כחולה מגורדת

1/2 כפית גרגרי כוסברה טחונים

1/2 כפית פלפל אנגלי טחון

1/2 כפית פלפל שחור טחון

2 ביצים

2 כפות פרורי לחם

שמן לטיגון

קמח חיטה לבן או קמח תירס לגילגול וציפוי

 

אופן ההכנה:

  1. מערבבים היטב את כל המרכיבים בקערה. יוצרים מהתערובת קציצות בגודל בינוני, ומשטחים אותן מעט.
  2. מסדרים בתבנית מרופדת בנייר אפייה, ומעבירים למקרר למנוחה של שעה.
  3. מוצאים את הקציצות, מצפים בקמח חיטה או בקמח תירס ומנערים כך שתיווצר שכבה דקה מאוד של קמח.
  4. מעבירים את הקציצות למחבת עם מעט שמן, ומטגנים מכל צד בחום בינוני במשך מספר דקות.
  5. מניחים את הקציצות על נייר סופג, ומגישים. רובן יגמרו כבר בדרך לשולחן.

 (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)
 

לאתר של רפי אהרונוביץ' - מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר   

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים