שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    שוק השכירות מעמיק את האי-שוויון בישראל

    דו"ח מרכז טאוב לחקר המדיניות הכלכלית, חושף את האופן שבו שוק השכירות משמש כלי להעברת כסף מעניים לעשירים. ב-2011, שני שלישים מההכנסות משכירות זרמו לכיסי משפחות מחמישון ההכנסה העליון. שכר הדירה עלה ב-40% מאז 2008 והנטל גבר - בעיקר על צעירים ומבוגרים

    כך עובר הכסף מהעשירים לעניים: בעוד שממשלת ישראל דנה באפשרויות השונות לפיקוח על שוק השכירות, מפרסם היום (ה') מרכז טאוב לחקר המדיניות הכלכלית דו"ח, שממחיש כיצד הפך שוק השכירות בשנים האחרונות למכשיר משומן היטב להעברת הון - מהשכבות החלשות ביותר לשכבות החזקות ביותר בחברה.

     

     

    על פי הדו"ח, משק בית ממוצע מהחמישון העליון בישראל (20% מהאוכלוסייה בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר) הרוויח בשנת 2011 כ-1,508 שקלים בחודש מהשכרת דירות; זאת לעומת 422 שקלים שהרוויח משק בית ממוצע מהחמישון הרביעי; 190 שקלים בחמישון השלישי; 133 שקלים בחמישון השני; ו-45 שקלים בלבד בחמישון התחתון. כלומר, כשני שלישים מההכנסות של כלל משקי הבית בישראל מהשכרת דירות זורמים לכיסיהם של משקי בית מחמישון הכנסה העליון.

    אחד ההסברים האפשריים לעלייה בהכנסות החמישון העליון מהשכרת דירות, היא הגידול המשמעותי בהיקף רכישת הדירות להשקעה מאז שנת 2008, בעקבות המשבר העולמי והורדת הריבית במשק. העלייה בקצב הרכישות הביאה לעלייה דרמטית במחירים, וגרמה לכך שרק בעלי שכר גבוה יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירות להשקעה. כתוצאה מכך, התרחב משמעותית הפער בשיעור הבעלות על דירות להשכרה בין חמישוני השכר.

     

    בשנת 2008 החזיקו כ-9% ממשקי הבית החמישון העליון בדירה נוספת, לעומת כ-5% בחמישון הרביעי, כ-2% בחמישון השלישי ושיעור מזערי ממשקי הבית בחמישון הרביעי והתחתון. עד שנת 2012 זינק שיעור משקי הבית בחמישון העליון, שמחזיקים בדירה נוספת, והגיע לרמה של כ-22%. בחמישון הרביעי גדל השיעור לכ-11% בלבד, ובחמישון השלישי הוא עלה לכ-5% בלבד. שני החמישון התחתונים המשיכו גם בשנת 2012 להציג שיעור מזערי של משקי בית שרכשו דירה להשקעה.

    בשנת 2011 השקיע משק בית ממוצע מהחמישון העליון למעלה מ-6,000 שקלים בנדל"ן - פי 3 יותר ממשק בית ממוצע מהחמישון הרביעי. רוב הסכום הושקע בתשלומי משכנתא על דירת מגורים, אולם קרוב ל-1,000 שקלים בממוצע הושקעו ברכישת דירה שלא לצורכי מגורים.

     

    בהיעדר פיקוח: שכר הדירה זינק בכ-40%

    הגידול בביקוש לדירות שאינן לצורכי מגורים, נובע מהריבית הנמוכה במשק - שמותירה את ההשקעה בנדל"ן כאפשרות המועדפת להשאת רווחים. המשקיעים רוכשים את הדירות במטרה למכור אותן לאחר מכן במחיר גבוה יותר, ובכך מתדלקים בועת מחירים בשוק הדיור. אולם עד שהדירות נמכרות, הן משמשות לצורך להשכרה.

     

    על פניו, הביקוש הגובר לדירות כאפיק השקעה היה אמור להגדיל את ההיצע של דיור להשכרה ולתרום לירידת מחירים. ואולם, היעדר פיקוח בשוק ההשכרה, והעובדה שיותר ויותר דירות נרכשות מראש מתוך כוונה להשיא רווחים נאים, גורמים דווקא לעלייה מתמדת של שכר הדירה. לכך יש להוסיף את ההיצע הנמוך מלכתחילה של דיור בישראל. על פי הנתונים שמציג היום מרכז טאוב, הצפיפות בישראל היא מהגבוהות בעולם המפותח - 1.1 חדרים בלבד לאדם.

     

    על פי הדו"ח, מחירי הדירות עלו מאז 2008 ביותר מ-60%, ושכר הדירה התייקר ביותר מ-40%. הנטל של העלייה החדה בשכר הדירה נופל בעיקר על הצעירים, שעדיין לא קנו דירה ורבים מהם חיים לבד; ועל המבוגרים שהכנסתם נמוכה. בני 65 ומעלה הקדישו בשנת 2012 למעלה מ-25% מהכנסתם לתשלום שכר הדירה, לעומת 22% אצל בני 55-64; 21% אצל בני 45-54; ו-23% אצל בני 35-44. בני 25-34 הוציאו כ-24% מהכנסתם על שכר דירה באותה שנה.

     

    עליית שכר הדירה גרמה גם לשחיקה של הסיוע הממשלתי לנזקקים. הסכום שהקדישה הממשלה להענקת סיוע בשכר דירה לנזקקים עלה ב-0.3% בלבד בשנים 2005-2012. באותו זמן, שכר הדירה התייקר בכ-40%. התוצאה היא שאם בשנת 2005 מימנה המדינה 41% משכר הדירה של משק בית נתמך, עד 2012 ירד שיעור המימון ל-26% בלבד.

     

    20% ממשקי הבית אוכלים בפחות מ-600 שקל בחודש

    כך הפך שוק השכרת הדירות בשנים האחרונות, לערוץ ישיר להעברת הון מהחלשים ביותר בחברה לחזקים ביותר. זוהי מגמה שפוגעת במאמציה של החברה הישראלית להתמודד עם מה שהוגדר כבר על ידי הגופים הכלכליים החשובים בעולם, כבעיה המרכזית של המשק הישראלי - שיעור האי-השוויון הגדול שבו.

     

    על פי הדו"ח שפורסם היום, שיעור האי-השוויון בישראל הוא השני בגובהו בקרב המדינות המפותחות. רק מקסיקו מציגה שיעורי אי-שוויון גבוהים יותר בהכנסות פנויות (נתון המייצג את השכר, מינוס מסים, פלוס קצבאות ותמיכות).

     

    מאז שנת 2009 מורגשת ירידה קלה ברמת האי-שוויון בישראל, שנובעת, ככל הנראה, מעלייה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה. ירידה זו מביאה את רמות האי-שוויון לדרגה שווה כמעט לזו שנמדדה בארה"ב; אך היא אינה משנה מהותית את מצבה של ישראל ביחס לשאר המדינות החברות בארגון ה-OECD.

     

    שיעור העוני בישראל עמד בשנת 2011 על כ-20%, נמוך רק במעט משיעור העוני במקסיקו - הענייה שבמדינות ה-OECD. הדו"ח של מרכז טאוב מספק המחשה מבהילה לממדי העוני בארץ, דרך ניתוח הרכב ההוצאות של משקי הבית.

     

    מהניתוח עולה כי שני עשירוני השכר הנמוכים בישראל (20% ממשקי הבית) מוציאים פחות מ-600 שקלים בחודש בממוצע על מזון, ופחות מ-100 שקלים בחודש בממוצע על מוצרי חלב וביצים. נראה כי הנטל ההולך וגובר של שכר הדירה גורם לעניי ישראל לחסוך באוכל.

     

    מה הנזק של העלמות המס?

    שלשום פרסם משרד האוצר דו"ח שבו נטען כי רמות השכר של רוכשי דירות להשקעה אינן מסבירות כיצד הם ממנים את הרכישות הללו; ורמז כי יש לבדוק האם שוק הדיור לא הפך לחממה להעלמות מס. בדו"ח טאוב מצוין כי מחקר שנערך בשנת 2012, העריך את היקף ההון השחור בישראל בכ-20.7% מהתוצר במשק.

     

    על פי חישוב זה, אם מדינת ישראל תצליח לצמצם את היקף ההון השחור במחצית - ולהביאו לרמה של כ-10% מהתוצר, שהיא הרמה במדינות המובילות בעולם בתחום אכיפת חוקי המס - יתווספו לקופת המדינה כ-40 מיליארד שקלים. סכום זה שווה בערכו לכל תקציב החינוך של מדינת ישראל.

     

    כלכלני מרכז טאוב ממליצים לאמץ חובת דיווח כללית למס הכנסה, כאמצעי להשגת מטרה זו. על פי חישוביהם, היקף ההון השחור במדינות שבהן לא חלה חובת דיווח כללית, עומד על ממוצע של 21.2% תוצר; לעומת 16.5% בלבד במדינות שבהן חלה חובת דיווח כללית. עלות הגבייה, מנגד, אינה גדלה בעקבות החלת חובה זאת. לטענתם, דווקא במדינות שבהן לא חלה חובת דיווח כללית, עלות הגבייה כאחוז בתוצר גבוהה יותר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים