שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרימו עוגן: שייט בין איי יוון
    חופים קסומים, מים תכולים, ארוחות מלכים והרבה אוזו בצד, אנשים חביבים ויאכטה אחת שעוברת בין האיים: צאו איתנו להפלגה בין איי יוון הקסומים

     

    צילום : רון פלד

    צילום : רון פלד

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    מי מאיתנו, באיזשהו שלב בחייו, לא חלם לשוט ביאכטה כמו בסרטים, לשתות אלכוהול עם קשית, לחבוש משקפי שמש ולשמוע מוזיקה? התמזל מזלי וחבר לספסל הלימודים מלפני 20 שנה, אורן דרור שמו, סיים קורס סקיפרים בהרצליה. לפני כחצי שנה, עוד כשהיה במהלך הקורס, לחץ עלינו שנשריין כרטיסי טיסה ליוון ונצא לשייט בן שבוע בין איי הים האיוני שבצפון מערב יוון. מחוזקים על ידי אביו, ימאי ותיק ומנוסה, אחיו ואחייניו, יצאנו תשעה גברים למסע רצוי ואפילו קצת הזוי.

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)
      

    חמש שעות נסיעה ברכב שכוּר מאתונה אל האי Lefkada שבצפון מערב יוון, שם חיכתה לנו היאכטה ששכרנו, אורכה 46 פיט. בכלל, הצורך לתרגם בראש במשך שבוע שלם מספרים במיילים, מהירות קשר, פיטס ושאר טרמינולוגיות ימיות שאינן בשיטה המטרית - זה לא קל.

     

    המרינה הגדולה בעיירה Lefkas שעל האי, סמוכה לשני רחובות ראשיים, סואנים ועמוסים לעייפה בצעירים יוונים ובתיירים. במקום ישנו גם מדרחוב לילי הומה אדם עם בתי קפה, חנויות ומסעדות ואחלה גלידה.

    המרינה הגדולה בעיירה Lefkas (צילום: רון פלד)
    המרינה הגדולה בעיירה Lefkas(צילום: רון פלד)
     

    לא אשקר. חודש ימים לפני הנסיעה כבר חששתי מהתופעה שזכתה לשם הרומנטי מחלת ים. מה לא בדקתי בנוגע אליה ואת מי לא שאלתי, כולל התייעצות עם רופאת המשפחה שלי. העיקר שאת המִרשם למדבקות מאחורי האוזן נגד התופעה קיבלתי, כולל כדורים נגד בחילות. אין לי מושג אם המדבקה עבדה או לא, אבל לא סבלתי אפילו מרבע בחילה ואפילו לא לדקה.

     

    את הלילה הראשון העברתי בחשש נוסף – לינה על יאכטה מטלטלת, כמו שאר ימות השבוע שיבוא. היו שזכו "לסוויטה מרווחת" והיו פשוטי העם כמוני, שזכו לשותף בחדרון קטן, משולש, עם מיטת קומתיים בדיוק בגודל הגוף ללא סנטימטר נוסף, אבל עם חלון עליון שמאפשר לצפות באינספור כוכבים אם רק פותחים אותו.

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)
     

    עם שחר יצאנו לדרך. סופסוף הבנתי את ההבדל בין שייט בעזרת מפרשים, לבין שייט בעזרת מנוע ודלק. ליאכטה יקירתנו יש את שני הנ"ל; יוצאים מן המרינה עם המנוע ובמידה והרוח מספקת, פותחים מפרשים, מכבים מנוע, ומרגישים כמו בסרט רק בלי הבחורות.

     

    בתחילת היום קיבלנו הסבר קצר מהסקיפרים לבית משפחת דרור על המסלול המצפה לנו: מתחילים את הבוקר בארוחה על היאכטה, בין שעתיים לארבע שעות שייט ביום, עוד קצת אוכל, עגינה על אי כזה או אחר, אוכל, טיול יומי, עוד אוכל, שחייה בחוף ים על אי או במהלך השייט, שוב אוכל ולבסוף שינה. האמת, חלום.

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)
     

    ללכת על המים

    ביום הראשון עגנו כמאה מטר מהעיירה Nydri. החלטנו לקפוץ למים לשחייה עם דולפינים, הבעיה היחידה היתה - שלא היו דולפינים. בשלב זה למדתי מושג חדש בעולם היאכטות, והוא סירת המנוע הקטנה מגומי שעל היאכטה - הדינגי - שתפקידה, מלבד חילוץ לו נזקקנו, ירידה אל החוף במידה ואין מרינה.

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)
     

    בעיירה הציורית ישנו נמל דייגים מקסים, אינסוף מסעדות ולא מעט בתי מלון. אבל אנחנו, שחרצנו גורלנו כמו גם את לינתנו ביאכטה, שמנו פעמינו אל מפלי המים הסמוכים לעיירה. מפל בגובה של כעשרים מטרים, ובתחתיתו בריכת קטנה וכחולה בצבע שלא רואים בישראל. שחייה קצרה בחלקת האלוהים, ועלינו על מונית בחזרה אל החוף ומשם בדינגי אל ספינת האם.

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)
     

    מנידרי המשכנו לעגינת לילה בעיירה Sivota. מרינה קטנה, כמה עשרות יאכטות, ארוחת ערב מעולה בטברנה, שיחה עם השכנים ליאכטה; זוג צעיר מפולין שסיפרו שהם מתכננים לבוא לתל אביב עוד השנה. אגב, בספירה די מדוייקת, כמות הגירוס (שווארמה בפיתה משומנת ורוטב גבינה העונה לשם ציזיקי) שאכלתי במשך השבוע היתה, בממוצע, של פעמיים ביום. תענוג. נפלא. טעים. דיאטטי. חובה!

    העיירה Sivota (צילום: רון פלד)
    העיירה Sivota(צילום: רון פלד)
     

    על הבוקר הרמנו עוגן, ופה המקום לספר שמבחינתי העוגן היחיד שאני מכיר הוא הסרט האלמותי משנות השמונים "הרימו עוגן". הטכניקה של הורדת עוגן וקשירה בחבלים אל המזח, עדיין נתפסת כתעלומה בעיניי. לרוע מזלנו, באותו בוקר הסקיפר של השכן שלנו מאיסלנד הוריד את העוגן שלו על שלנו, ובניווט מורכב שנשגב מבינתי, נחלצנו מהתסבוכת ושמנו פעמינו, או ליתר דיוק את ספינתנו, דרומה אל האי הגדול Kafelonia לעבר העיירה הציורית והבלתי נשכחת -Feskardo. גן עדן לחובבי צילום, חופים, קולינריה, סירות ובתי אבן.

    גן עדן לחובבי צילום. העיירה Feskardo (צילום: רון פלד)
    גן עדן לחובבי צילום. העיירה Feskardo(צילום: רון פלד)
     

    מפרץ ואתר ארכיאולוגי בעיירה Feskardo (צילום: רון פלד)
    מפרץ ואתר ארכיאולוגי בעיירה Feskardo(צילום: רון פלד)

    שם, מצאנו חוף רחצה, מעין מפרצון קטן עם מים בצבע כחול, בתים על המים וסירות דייגים ובו בילינו את שעות אחר הצהריים. בחירת מסעדה, ארוחה דשנה, קצת צילומי לילה במפרצוני המים, מוזיקה של שנות השמונים שנקבעה על פי טעמו האישי של הבעלים של המסעדה. מושלם.

    מפרצון בעיירה Feskardo (צילום: רון פלד)
    מפרצון בעיירה Feskardo(צילום: רון פלד)
     

    שקשוקה בבוקר ופירות ים בערב

    למחרת בבוקר שטנו לעבר עיירה נוספת באזור אחר של האי הגדול Kafelonia, העונה לשם Sami. הדרך לעיירה, שעוברת בינות לאיים קטנים - מקסימה למדי. במרינה הגדולה שבעיירה, זכינו לתדלק ולמלא את טנק המים שביאכטה. הפעם, החלטנו להתפנק במקלחות; עלינו על המזח הסמוך, ובסגנון הסצינה האלמותית של הסרט "מציצים", הסקיפר שלנו, אורן, השפריץ עלינו בצינור מים עם סבון ושמפו.

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)

    זה המקום גם לספר על ארוחות הבוקר ביאכטה; מקרר - יש. גז עם כיריים כפולים - יש. תנור - יש. תיאבון - יש והרבה. אני הייתי אחראי על הכנת שקשוקה של בוקר, מתובלת בגבינות כאלה ואחרות. הישיבה על הסיפון עם כל החבורה ליד ההגה, ניגוב השקשוקה עם פיתות ולחם טרי של בוקר, שתיית קפה מהביל או אלכוהול לחילופין, כל אלה גורמים לבוקר להיות שמח וקליל. 

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)
     

    באי Sami חופי רחצה ציוריים עד כדי כך, שהמצלמה שלי לא הפסיקה להקליק. החלטנו ללכת ברגל כשני קילומטרים אל מערת הנטיפים מליסני ואל אגמון תת קרקעי הנמצא בסמוך לעיירה. פלא מדהים. זהו אגם בגודל של דונם או שניים עם קירות סלע ענקיים, מהם נכנסים עם סירת משוטים ומדריך מקומי אל מערת נטיפים סמוכה. אמנם מדובר בסיור קצר של 15 דקות, אבל המערה והאגמון נראים לא אמיתיים ואסור לפספסם.

    האי SAMI (צילום: רון פלד)
    האי SAMI(צילום: רון פלד)
      

    את היום הסוער סיכמנו בארוחת ערב מופלאה במסעדת דגים מקומית. שם, פינקו אותנו בארוחת מלכים שכללה, באופן לא מפתיע, שלל פירות ים ודגים משובחים. וכמובן, איך אפשר בלי אוּזוֹ שמשמח לבב אנוש. את הבוקר הבא המשכנו בשייט אל העיירה Vathi שעל האי Ithaka.

      

    Vathi היא עיירה ציורית עם ספינות מפרשים כמו בסרטים של המאה ה-19. במרחק הליכה של 20 דקות מהמרינה, הגענו אל מפרצון לרחצה עם אי קטן באמצע. גן עדן זה כאן. מים צלולים, חלוקי אבן, הכול ירוק מסביב והצבע של המים, מושלם.

    נוף יווני טיפוסי (צילום: רון פלד)
    נוף יווני טיפוסי(צילום: רון פלד)
     

    שחייה לילית עם קיפודי ים

    הלילה הבא והלפני אחרון היה הלילה היחיד בו עגנו במפרצון סמוך לעיירה ללא מרינה על האי Megalisi. שם, יצאנו לשחייה לילית מרעננת עם שנורקל בינות לקיפודי ים ולהקות דגים. ירידה בדינגי אל המסעדה היחידה הקרובה, ושינה ערבה הביאה אותנו אל היום האחרון לשייט – חזרה אל האי Lefkada והעיירה Lefkas.

     (צילום: רון פלד)
    (צילום: רון פלד)
     

    מִּסְפָּרִים גבירותיי מִּסְפָּרִים

    כמה זה עולה? בהתחשב בכך שזכיתי בחבר סקיפר עם אבא ימאי מנוסה, הרי שחסכנו עלות זו. קחו את הטיסות לאתונה, השכרת היאכטה והרכב מאתונה ובחזרה, עלויות נוספות ומזון והרי שלא הגענו אפילו לאלף אירו לאדם. כן, פחות מ-4,000 שקלים ואתם מרגישים כמעט כמו אוליגרכים כוכבי קולנוע אמריקנים.

     

    ורגע לפני הסוף - אשתף אתכם בתופעה הזוייה שליוותה אותי לא פחות מארבעה ימים לאחר חזרתי אל ישראל; פעמיים ביום, כשחתכתי סלט או ישבתי בשירותים בבית או במשרד, בי נשבעתי שלשנייה וחצי הרגשתי כאילו הכול זז איתי. כמו רעידת אדמה או ניסיון בלתי נשלט להתייצבות במהלך השייט בים. את הראייה שהיטשטשה לי במהלך השייט, עד כדי קושי בקריאת ספר, קיבלתי בחזרה אחרי שבוע. נפלאות הן דרכי היאכטה.

     

    לאתר של רון פלד

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים