לתכנן את הבלתי צפוי
הפתעות תמיד יהיו בחיים, החוכמה היא להיערך בהתאם כי זמן שעובר לא חוזר וכדאי לנצל כל רגע
המחשבה שבעוד מספר שבועות תחליף עונת הסתיו את מקומה של השמש החמה, מותירה בי סוג של מלנכוליה וגעגועים לקיץ שעוד לא נגמר. אני מתעשת וגוער בעצמי על המחשבה הזאת, הרי שום דבר אינו מובן מאליו וצריך ליהנות מכל מה שיש ולנצל כל סופ״ש עד תום.
משום מקום משמיע הטלפון צליל חד של הודעה חדשה: "סירת המרוץ שלי ואני רוצים להזמין אותך לחווית שייט במהירות גבוהה בלונג אילנד, ביום ראשון. תגיע עם הרבה מצב רוח, קרם הגנה מהשמש וכובע. הבירות והאוכל כלולים. משה״.
נו, חבל שלא חשבתי על מיליון דולר, חייכתי לעצמי, נראה לי שסוף השבוע יהיה נחמד. מה רע בקצת ים, טבע ופעילות אתגרית מחוץ לעיר. משה הוא בחור שהכרתי באחת הסדנאות שקיימתי וההיכרות בינינו לא עמוקה. כמי שדוגל בפתיחות כערך מוביל נעתרתי ברצון להזמנה.
יצאתי ממנהטן לקווינס. שיטת המספרים על הבתים עדיין זרה לי ולא הצלחתי בשום צורה למצוא את הבניין שעליו הוא דיבר. התברר כי הוא נתן לי כתובת לא נכונה. בסוף מצאתי את המקום. ״אני מתנצל, בוא תעלה לשתות קפה”.
הוא הגיש קפה וניקה את הרצפה, הסתכלתי עליו במבט משתאה, ביקשת שאגיע מוקדם, לא?
״אני לא יכול לצאת מהבית ככה, אני חייב לנקות את הרצפה״.
כעבור כמחצית השעה ירדנו למטה והוא סחב מצבר. למה המצבר, שאלתי.
"כלום, אולי נצטרך”.
הגענו לחניה והבחנתי שהוא מסתבך בתהליך קשירת הסירה לרכב ובנוסף הוא היה צריך להרכיב את המצבר. עברה עוד חצי לפני שיצאנו לדרך.
"אני צריך לעבור לרגע בחנות לקנות כמה דברים, וגם לעבור בתחנת דלק לתדלק”.
מה שצריך צריך, אמרתי בחיוך.
כעבור עוד שעה של נסיעה בפקקים הגענו סוף סוף לאזור המרינה. נשמתי לרווחה, הנה אנו כבר נכנסים למים,
חשבתי לעצמי.
"אני חייב לבדוק את המנוע מחוץ למים", כל הנסיונות להפעיל את המנוע לא צלחו. “כנראה צריך מצבר חדש, ידעתי שהמצבר הזה שהבאתי לא בסדר, חבל שלא לקחתי את המצבר האחר”.
טוב, זה קורה, אני מוכן לוותר, השעה כבר אחת בצהרים ועוד לא נכנסנו בכלל למים. בתוכי חשבתי שמוטב שאחזור לעיר.
"לא, מה פתאום, זה יקח לי כמה דקות”.
כעבור חצי שעה הוא הגיע עם מצבר חדש.
"עכשיו המנוע יניע ונוכל להיכנס למים”.
דחפנו את הסירה למים, ישבתי בתוכה מחייך. לפתע הוא נזכר במשהו וצעק "צא!! חייבים להוציא את הסירה מהמים עכשיו"
מה קרה?, "תעזור לי לקשור את הסירה חזרה לנגרר, מהר”, הוא נשמע מבוהל. קשרנו את הסירה במהירות ושלפנו אותה החוצה, מה קרה? "יש כאן שני פקקים ששכחתי לסגור. אם לא הייתי נזכר היינו שוקעים עם הסירה”.
רגע, בוא נעצור שניה, האם יש לך נוהל מסודר שעוזר לך לדעת מה הפעולות שאתה צריך לעשות לפני שאתה יורד למים עם אנשים?
"אני זוכר פחות או יותר”.
יש דברים שצריך לדעת בצורה מוחלטת ואם לא זוכרים אפשר שזה יהיה כתוב.
"למה אתה דואג כל הזמן, תזרום, יהיה בסדר”.
אני לא דואג, ולא נכנס למים. תרשה לי להגיד לך משהו. האופן שבו אתה עושה משהו מסויים זה האופן שבו
אתה עושה את כל הדברים כולם. הכוונה שלך טובה וראויה להערכה ויחד עם זאת התוצאה מאכזבת. תכנון יותר
מוקפד של הדברים היה יכול להפוך את היום הזה למושלם, אבל מהשניה הראשונה אנו מטפלים בהמון בעיות. אני מעדיף לעצור להסתכל על התוצאות ולבחון את הדרך ולשנות בהתאם.
החיים הם מסע רצוף חוויות והתנסויות, ככל שנבוא מוכנים יותר, הסיכוי לעבור את המסע הזה בהצלחה גדול יותר. אל תיכנסו לים לפני שבדקתם את הוראות הבטיחות "וסגרתם את הפקקים שעשויים להכניס מים ולהטביע את הסירה שבה אתם יושבים" , הרי אמרו זאת לפני "סוף מעשה במחשבה תחילה".
שלמות זה מבחירה.
ניסים שדה M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והאתה יורד ציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית. nissimsade@gmail.com
www.nissimsade.con
917-225 8549
ניסים שדה
מומלצים
