שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ארז זהר: "כתיבה היא סוג של מדע"

    ארז זהר חי במינכן, אבל כותב בגבעתיים. הוא למד פיזיקה, אבל נהנה לכתוב דווקא דמויות ללא גבולות. "גם בכתיבה וגם במדע צריך ליצור משהו, לפתח אותו ולדעת להעריך אותו. זה מאוד קשה בשני המקרים", הוא מספר בראיון על ספר הביכורים "אנשים משלנו"

    "ציפורה שוכבת ערה במיטה. כבר לא חשוך ועדיין לא אור. במיטה הסמוכה שוכב פרדן הרמן, ישן בשקט. כל כך בשקט שהיא משתגעת. כך בכל לילה כמעט. הוא נוחר נחרות מחרישות אוזניים, והיא מתהפכת על משכבה. חולפות שעות עד שהעייפות מכריעה אותה, ודווקא אז, לפנות בוקר, הוא משתתק, וציפורה מתעוררת מעוצמת השקט. אלה השעות שלך לחשוב, היא אומרת בלבה, ומנחמת את עצמה שאין סיבה מוצדקת לישון לילה שלם. ממילא היא מספיקה יותר מכל אחד אחר, כל היום על הרגליים, מתרוצצת לכאן ולשם למרות חוסר השינה. אז אין בעיה, אין שום בעיה".

     


    ציפורה פיינגליק היא אחת הדמויות המרכזיות והמעניינות בספרו הראשון של ארז זהר "אנשים משלנו". זהר, בן 30, פוסט דוקטורנט במכון מקס פלנק לאופטיקה קוונטית שבגרמניה, חי כבר שנה וחצי עם בת זוגו נעמה במינכן. ספרו, לעומת זאת, מתרחש בגבעתיים - העיר שבה גדל. עלילת הספר מתמקדת בדרמה משפחתית ובקורותיו של בניין אחד ב"עיר הכי רגילה בארץ" על שלל דייריו .במרכזו עומדת ציפורה פיינגליק אשר ניהלה את משפחתה ביד רמה במשך שנים ארוכות, ונדמה היה לה שהכל בסדר. בעלה הרמן ובתה מרים נשארו תחת השגחתה בבית כל השנים, ורק הבן הבכור מאיר, נמלט ממנה לחיפה כנגד רצונה. אבל אחרי שנים התברר שלא הכל כל כך פשוט ושקט, כשמרים נכנסת להריון באופן מפתיע והנכד, אור, מגיע פתאום בזהות בדויה לגבעתיים כדי לפגוש ולהכיר את סבא וסבתא.

     

    בואו לקרוא פרק מתוך "אנשים משלנו"

     

    מדוע בחרת בכתיבה?

     

    "אני לא בטוח שבחרתי. זה פשוט משהו שאני אוהב לעשות בכל מיני צורות כבר מגיל מאוד צעיר. בסופו של דבר הספר נכתב ויצא אחרי שהיתה לי את ההתמדה שהייתי צריך כדי לשבת לכתוב משהו שלם, עד הסוף. אחת הסיבות העיקריות לזה שהספר הושלם, היתה סדנת כתיבת רומן של אילנה ברנשטיין בבית הסופר. שם קיבלתי את התמיכה ואת הביקורת ואת הדד-ליינים שהייתי צריך בכדי לשבת ולסיים לכתוב".

    "אנשים משלנו". ספר הביכורים של ארז זהר ()
    "אנשים משלנו". ספר הביכורים של ארז זהר
     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "האמת שזה שם שהיה לי בראש עוד בשלב מאוד מוקדם של הספר. הוא נראה לי מתאים לאופי של ציפורה,

    לדרך שבה היא מחלקת את העולם בצורה חד-משמעית למי שבצד שלה ומי שבצד השני. יש לה הפרדה מאוד ברורה בין טוב ורע, מי בעדה ומי נגדה, ואני חושב שהרבה מהבעיות שיש בספר הזה, שמניעות את העלילה והדמויות נובעות מזה".

     

    מה אוטוביוגרפי בספר שלך?

     

    הספר מתרחש במקומות שאני מכיר מצוין - גבעתיים ובאוניברסיטת תל אביב. אפשר גם למצוא הקבלות בזה שאחת הדמויות, הנכד אור, היא סטודנט לפיזיקה, אבל זה כי היה לי קל לשים אותו בבית הספר לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב לעשות כי זה מקום שאני מכיר טוב, ושהייתי בו באופן יומיומי בתקופת הכתיבה. אבל מעבר לזה, אין בספר משהו אוטוביוגרפי, לשמחתי. אני חושב שיש שם דברים שלא היינו רוצים במשפחות שלנו".

     

    בספר יש פסיפס של דמויות. האם היתה דמות שנהנית לכתוב אותה במיוחד?

     

    "נהניתי לכתוב את ציפורה. כי למרות שהיא לכאורה מאופקת, ובעיניה יש בה שליטה עצמית גדולה, היא בסופו של דבר דמות שאפשר היה להשתולל איתה ולכתוב כל דבר שעולה על הדעת וגם כמה דברים שלא עולים על הדעת. יש דמויות אחרות מאוד מאופקות וסגורות, כמו אור, ובכתיבה של ציפורה כמעט לא היו גבולות".

     

    איך הפיזיקה מתחברת לכתיבה שלך?

     

    "בסופו של דבר, אני חושב שמה שדומה זה שגם בכתיבה וגם במדע מנסים ליצור משהו. צריך רעיון וצריך לפתח אותו ולדעת להעריך אם הוא טוב או לא. זה מאוד קשה בשני המקרים לפעמים. כל העניין הוא למצוא רעיון, למצוא השראה וללכת איתה הלאה".

     

    מהו המקום שאתה חולם לכתוב בו?

     

    "נעים לי לכתוב בבית. רב הספר הזה נכתב בגבעתיים בבית שגדלתי בו, הבית של ההורים שלי. הייתי מגיע אליו הרבה בשביל לכתוב. המקום האידיאלי לכתוב הוא מקום שיהיה לו בו את השקט לכתיבה".

     

    מאיזה סופר היית שמח לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    "הייתי שמל לשמוע מה יש לחיים באר ויוסל בירשטיין לומר על הספר.

    אני חושב ששניהם יודעים לספר סיפור בצורה מושלמת ממש. והייתי שמח לשמוע את דעתם. גם הייתי שמח לשמוע את דעתו של יהושוע קנז, שאני מאוד אוהב את הכתיבה שלו והלוואי ולכולנו היו ספרי ביכורים כמו 'אחרי החגים'".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

     

    "ספריו של יהושוע קנז, 'אחרי החגים' ו'האשה הגדולה מהחלומות'. שני ספרים שאני חוזר אליהם שוב ושוב. אני חושב שהם השפיעו על הכתיבה שלי, אני לא יודע אם יש הקבלה ישירה וגם קטונתי מלהתלות בספרים האלה. אבל, אפשר אולי לומר על הכתיבה של יהושוע קנז בספריו שהוא מתאר בהם אוסף של גדול דמויות בבניין אחד כמו ב'האשה הגדולה מהחלומות' או ב'מחזיר אהבות קודמות'. זה סוג של כתיבה שמאוד משך, עלילה שהמרכז בה היא סביב אנשים הגרים באותו בניין".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "שאנשים ימשיכו לכתוב ושאנשים ימשיכו לקרוא. ובין לבין ימשיכו להוציא ספרים, גם ספרי ביכורים, שזה הרבה פעמים הימור להוצאות. אני חושב שזה מאוד חשוב ושתמיד מעניין לשמוע גם משהו חדש".

     

    מסר לקוראים:

     

    "שלא ירגישו לא נעים לצחוק, גם אם הכל נורא טרגי".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ארז זהר. חשוב לקרוא גם ספרי ביכורים
    לאתר ההטבות
    מומלצים