שבר שיהיה קשה לאחות / על הפסד הנבחרת
שלא תטעו, לא מדובר בעוד אכזבה. ה-2:1 לקפריסין יגרום לאובדן מעט האמון שעוד היה לקהל הישראלי. אלי גוטמן, שהגיע כהבטחה גדולה, מסיים את התפקיד עם כישלון חרוץ ובור שלא בטוח שנצא ממנו בשנים הקרובות
מגרש הכדורגל בישראל היה כל השנים המקום אליו אתה יכול לברוח כשרצית להתנתק מאי אלו אירועים שהתרחשו במדינה. קרקע נוחה לאסקפיזם, שאפשר לחוש בה נוח ולשכוח מהצרות מבית. והנה, דווקא לפני אחד המשחקים החשובים של נבחרת ישראל בשנים האחרונות, אצטדיון טדי בו שיחקה אמש מול קפריסין שיקף בצורה הטובה ביותר את המציאות המטורפת של הימים האחרונים. עד כמה שזה כואב, המשחק הזה גם הסתיים עם אותה תחושת תסכול של הימים האחרונים.
עוד לפני ההגעה לירושלים, כל הדרך אתה מדמיין לך בראש תסריטי אימה שחלילה אתה עלול להיתקל בהם. רק אחרי שתפסת את המושב שלך, פתאום אתה נזכר שבעצם הגעת למשחק כדורגל של הנבחרת שלך, ולא סתם משחק, כזה שבסיומו אפשר לחגוג עלייה לפלייאוף. אבל למה שוב ליפול בפח ולסמוך על נבחרת ישראל במשחק גורלי?
שוב הפילו אותנו בפח(צילום: ראובן שוורץ)
לא חלפו הרבה דקות עד שנפל האסימון ובמקום לגרום לנו לשכוח קצת מהצרות, השחקנים של אלי גוטמן, עם תצוגת נפל מהגדולות שראינו פה, דאגו להחזיר אותנו לבעיות הקשות שיש לנו גם בזירה הספורטיבית. מהר מאוד עזבנו את המתרחש ברחובות ועברנו להתבאס מהנבחרת, מהמציאות העגומה של הכדורגל הישראלי, שנדמה כי הולך אחורה בכל פעם.
בתכנייה של המשחק שיתף גוטמן בדברים שיאמר לשחקנים בחדר ההלבשה. "אנחנו לא עוזבים את המשחק הזה באף רגע", אמר המאמן הלאומי, "לא משנה מה התוצאה, לא משנה מה הדקה, אנחנו נותנים הכל משריקת הפתיחה ועד לשריקת הסיום". איך נאמר את זה בעדינות - המסר לא ממש עבר.
המסר של גוטמן לא ממש עבר(צילום: ראובן שוורץ)
למעט חמש דקות אחרי שער השוויון של ניר ביטון, שפתאום אותה תשוקה שכל כך הייתה חסרה צצה לה לפתע, הנבחרת של גוטמן לא הייתה במשחק אף רגע. שוב האדישות המרגיזה ותחושת ההפקרות, שוב הנגיעה המיותרת בכדור שמאטה את הקצב ושוב הגול הקבוע ממצב נייח. ועוד לא דיברנו על חוסר האחריות של מאור מליקסון בשער השני של קפריסין, טעות שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום. גם בגלל המעמד, אבל בעיקר בגלל חוסר האיכפתיות.
זו הייתה הופעת הפרידה של גוטמן מהקהל הישראלי כמאמן נבחרת. מי שהגיע כהבטחה גדולה ועשה הכל כדי שהדרך שלו תוביל אותנו למקום טוב יותר, יפה יותר, יסיים את תפקידו עם כישלון חרוץ ובור שלא ברור איך נצא ממנו בשנים הקרובות. המאמן הלאומי כשל לא רק במבחן התוצאה, אלא אפילו בניהול המשחק (חילוף מאוחר מאוד של תומר חמד), תחום שבו הוא לא נופל כמעט אף פעם.
ניהול משחק רע מאוד וכישלון בקמפיין. גוטמן(צילום: ראובן שוורץ)
אז מה בעצם כן נרצה לראות מהנבחרת בקמפיין הבא, כשיגיע יורש לגוטמן? נרצה לראות נבחרת בצלמו של ניר ביטון, נקווה לחבורת שחקנים שמוכנה להזיע כמו מואנס דאבור ונרצה לתת את המפתחות לאחד כמו תומר חמד, שבאמת באמת רוצה וגם מטריף את הקהל המנומנם.
יש שיגידו שהתרגלנו לאכזבות, שכלום כבר לא מפתיע כשמדובר בנבחרת ישראל. אבל אל תטעו, לא מדובר בעוד הפסד. מדובר בשבר שיהיה קשה מאוד מאוד לאחות. מעט האמון שהיה לקהל הישראלי בנבחרת נעלם וכשאיטליה וספרד יבקרו פה האצטדיון יהיה מלא רק בגלל סוללת הכוכבים של האורחים. נאחל לעצמנו רק שכאשר הן יגיעו בארץ, נוכל להגיע למגרש עם מחשבות על כדורגל בלבד. פנטזיות על סנסציה? זה כבר לא יקרה.
לפנייה לכתב/ת 
קפריסין חוגגת
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
