שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "משחק באש": יותר מדי וול-דאן

    יוצרי הדרמה "משחק באש" מגישים לנו כמנה ראשונה את ברדלי קופר כשף מדופלם, ומקווים שהקהל יזלול בתיאבון כל מה שבא איתו - אפילו אם מדובר במזון קולנועי שחוק וקלישאתי. המסגרת העלילתית כולה יושבת הדוק וסתמי מדי, ולמרות תצוגות המשחק הטעימות לעין, הכל מרגיש קצת שרוף

    עיסוק באוכל בקולנוע הוא לא דבר חדש, אבל ההתמקדות בשפים מצליחים כהתגלמות החלום האמריקאי מרגיש כמו משהו שנכנס יותר ויותר לקולנוע ההוליוודי בשנים האחרונות. אולי זה בגלל ריבוי תוכניות הריאליטי שמערבות שפים, אולי זה סתם כי אוכל מצטלם נהדר כשעושים את זה כמו שצריך, אולי זה כי לשלב אוכל יפה ואנשים יפים יכול להניב להיט קופתי. "משחק באש" מגיש לנו את ברדלי קופר כמנה עיקרית, וסומך על כך שבגללו נהנה מהסרט ונתעלם מהפגמים שבו. הבמאי ג'ון ולס והתסריטאים סטיבן נייט ומייקל קיילס מנוסים ומוכשרים, אבל הבקיאות שלהם בנוסחאות שעובדות פועלת כאן לרעתם.

     

    עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:

     

    הטריילר של "משחק באש"

    הטריילר של "משחק באש"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    קופר מגלם גיבור שחייב לעבור תהליך של הבשלה לפי שיממש את הפוטנציאל שלו. אנחנו מלווים אותו בשלב ב' של הקריירה שלו, כשהוא מנסה להצליח מחדש אחרי שלדבריו, הרס הכול במו ידיו. הוא וחבריו לקרש החיתוך מדווחים לנו מה קרה לפני שהעלילה התחילה: אדם ג'ונס האמריקאי (קופר) היה שף מדהים בפריז במסעדת יוקרה, שני כוכבי מישלן והכול. הוא כל כך הצליח, אבל נסיבות לא ברורות גרמו לו להידרדר ולעשות יותר מדי סמים, אלכוהול ונשים (כן, הוא מתייחס לשלושתם בשורה אחת כאל גורמים ממכרים). זה נגמר רע, הוא פגע בכל מי שיקר לו, עזב את המסעדה ונעלם.

     

    אנחנו פוגשים את ג'ונס בדיוק כשהוא מנסה להתחיל מחדש, הפעם בלונדון. בצורה מאוד נוחה עלילתית כל החברים שלו מפעם נמצאים שם, ובמניפולציות רגשיות וטקטיות כאלו ואחרות, הוא מצליח לאגד סביבו חבורה עם חברים חדשים וכמה ישנים ומנסה לקבל כוכב מישלן שלישי.

     

     

    מצטרפים אליו השפים הלן ומישל בגילומם של סיינה מילר (שכיכבה לצד קופר ב"צלף אמריקאי") ועומר סיי, וגם דניאל ברוהל בתפקיד מנהל המסעדה שמוכן להעסיק את ג'ונס בגלל סיבות אישיות נוגעות ללב. ויש גם הופעות אורח של אומה ת'ורמן כמבקרת מסעדות ואמה תומפסון כפסיכיאטרית של גיבורנו.

     

    ג'ונס אמור לעבור בסרט תהליך של בנייה מחדש. רק חבל שאת תהליך ההרס העצמי שנשמע די מעניין לא הראו לנו. אנחנו מקבלים אותו נקי, אחרי שהוא כבר עבר את החלק הקשה של חייו עם עצמו, לבד. אפשר אם כך לצפות אולי לדיאלוגים חריפים ולסצנות קורעות לב של כעס והשלמה בינו לבין כל האנשים שהוא פגע בהם, נכון?

     

    אפשר, אבל זה לא ממש קורה. ג'ונס הוא גיבור שהבעיה העיקרית שלו היא שהוא יודע שהוא שף מעולה, אבל כולם צריכים לספר לו שהוא באמת כזה כדי שהוא יצליח. אין בסרט עימותים מסעירים, אין עלבונות של ממש מהעבר, הכל עובר בצורה מאוד עדינה, מאוד קלילה ומאוד צפויה. וזה בסדר איכשהו, כי הדמויות עצמן נעימות גם אם חד ממדיות, השחקנים טובים מאוד וסצנות הבישול מעוררות תיאבון של ממש.

     

     

    בסצנה שמבהירה שבישול גורמה הוא הדבר הכי חשוב בחיים של ג'ונס, הוא מצהיר הצהרה לוהטת. בתרגום חופשי הוא אומר משהו כזה: "אני לא רוצה שאנשים יבואו לאכול במסעדה שלי כי הם רעבים וכי האוכל מעניין. אני רוצה שהאוכל כאן יגרום להם להתגעגע, יגרום להם להרגיש, יגרום להם לא לרצות לאכול יותר".

     

    וכך, בקלות הוא מתאר בעצמו את ההבדל בין "משחק באש" לסרטים אחרים מהשנים האחרונות שבמרכזם יש גברים פגומים במטבח מפואר. סרטים כמו "סול קיטצ'ן" של פאטי אקין (2009) ו"שף" של ג'ון פאברו (2014) גורמים לצופים לעבור תהליך רגשי יחד עם הדמות, להתגעגע וגם להתלהב מצילומים מרהיבים של אוכל. "משחק באש" גורם לצופים לעבור תהליך פיזי של בטן מקרקרת, אבל רגשית הכול צפוי וקצת לעוס, כמו הגיבור של הסרט.

     

    ג'ונס הוא קלאסיקה (או קלישאה, תלוי איך מסתכלים על זה) של גבריות הוליוודית. הוא קשוח, הוא מסוקס, הוא עבר דברים בחיים, ועכשיו הוא צריך להבין אם הוא מסוגל להכניס אנשים נוספים לחייו או להמשיך להתבודד ולהרוס הכל. הוא גם גיבור שמוצג כאילו שהיה לו נורא קשה פעם, אבל את מה שקרה פעם לא הראו לנו.

     

    מה שכן מראים לנו הוא עד כמה הכול בא לו בקלות בעצם, ואיך הבעיות שלו בסרט נפתרות פעם אחר פעם על ידי אנשים אחרים, ובדרך כלל נשים. אז בסדר - זה לא הסרט הראשון שבו גיבור גברי מבין שהוא צריך קצת נשים שיצילו אותו, וחברים וילדים שיסבירו לו איך העולם עובד. המבנה שלו ואפילו הסיפור שלו לא שונים בהרבה מ"שף", אבל התסריט שלו נופל ממנו פי כמה.

     

    הדיאלוגים שאינם קשורים ישירות להתקדמות עלילת "משחק באש" מצחיקים בחלקם, כתובים טוב ומשוחקים טוב. זו המסגרת כולה שיושבת הדוק מדי ומשעמם מדי. הוא מספק חוויית צפייה קלילה מאוד, אבל גם סתמית מאוד, עם מסר אחד: אם אתה ברדלי קופר ואתה אוהב לבשל - אתה יכול להיות גועלי לכל מי שמסביבך והם עדיין יאכלו כל מה שתאכיל אותם.

     

    "משחק באש" (ארצות הברית) - במאי: ג'ון וולס, שחקנים ראשיים: ברדלי קופר, סיינה מילר, עומר סיי, דניאל ברוהל, אומה ת'ורמן ואמה תומפסון. אורך הסרט: 100 דקות. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים