קמפיין ההפחדה עבד. ארדואן הצליח במועד ב'

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן השיג לבסוף את מבוקשו. זה לקח עוד כמה חודשים, וחייב עוד מערכת בחירות, אך לבסוף זכתה "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) לרוב קולות בפרלמנט הטורקי, שיאפשר לה להרכיב פעם נוספת - הרביעית במספר - ממשלת-יחיד ללא שותפות קואליציוניות, וזאת בראשות אחמט דבוטאולו, ראש הממשלה המכהן ולשעבר שר החוץ.

עוד כתבות מעניינות בדף הפייסבוק של דסק החוץ של ynet

שלוש עשרה שנה לא כיהנה בטורקיה קואליציה. הזיכרונות של הטורקים מימי ממשלות הקואליציה של שנות התשעים וראשית שנות האלפיים אינם טובים. היו אלו שנים של שחיתות, משברים כלכליים, וחוסר יציבות פוליטית. בעיני רבים בטורקיה, קואליציה הפכה כמעט מילה גסה - מתכון לשיתוק ודעיכה ולא סמל של שלטון דמוקרטי המתאפיין בפשרות, איזונים ובלמים.  

השליט הבלתי מעורער של טורקיה. תומכי ארדואן חוגגים את ניצחון מפלגת השלטון בבחירות(צילום: AP)

לטורקים יש זיכרונות לא טובים מממשלות קואליציה(צילום: AP)

שינה את דף המסרים

הפעם, ולאחר שסייע לטרפד את סיכויי הקמתה של קואליציה לאחר הבחירות, המסר של ארדואן היה שונה. הוא הדגיש את הצורך במנהיגות חזקה וביציבות מול איומים מבית ומחוץ. בחודשים המעטים שבין שתי מערכות הבחירות עשה ארדואן כמעט כל מהלך אפשרי כדי להוכיח את קיומם של איומים אלה ואת הצורך בחיזוק כוח מפלגתו על מנת לתת להם מענה.

ארדואן פתח חזית מחודשת מול המחתרת הכורדית (PKK), שהשפיעה על תחושת הביטחון של אזרחי טורקיה; הוא ניהל מסע דה-לגיטימציה נגד המפלגה הפרו-כורדית (HDP), שזכתה ביוני 2015 בהישג היסטורי כשחצתה את אחוז החסימה הגבוה (10 אחוזים); והוא העלה הילוך במסעו נגד כלי תקשורת אופוזיציוניים - מסע שהגיע לשיאו כמה ימים לפני הבחירות בפשיטה על תחנות טלוויזיה ועיתונים שקשורים לתנועתו של פתהוללה גולן, איש הדת הגולה ויריבו המר של ארדואן.

(צילום: רויטרס)

החילונים שמרו על כוחם, הכורדים איבדו קולות

אל מול מציאות מורכבת שכזאת, טענו ארדואן ודבוטאולו, טורקיה זקוקה ליציבות ולא לקואליציות. והמסר הזה עבר ועבד. אף שהסקרים הראו בתקופה האחרונה שלא צפויים שינויים דרמטיים במפה האלקטורלית בטורקיה, יום הבחירות הראה אחרת. באחוזי הצבעה גבוהים (יותר מ-80 אחוזים) העניקו הטורקים ל-AKP אחוזי תמיכה דומים לאלה שבהם זכתה ב-2011 - כ-49 אחוזים. מפלגת האופוזיציה החילונית העיקרית, "מפלגת העם הרפובליקני" (CHP), שמרה על כוחה (כ-25 אחוזים), אך המפלגה הלאומנית והמפלגה הפרו-כורדית איבדו מכוחן, הגם שעברו שוב את אחוז החסימה.

קולות זלגו בחזרה אל מפלגתו של ארדואן. מפלגת AKP לא זכתה אמנם לרוב מיוחס בפרלמנט שיאפשר לה לשנות את החוקה ולכונן בטורקיה משטר נשיאותי, אך המציאות הפרלמנטרית החדשה-ישנה של ממשלת-יחיד תאפשר לארדואן לבסס עוד יותר את שלטונו. הוא יוכל להוסיף ולעשות בטורקיה כמעט ככל העולה על דעתו, למורת רוחם של הגורמים הליברליים, שסולדים יותר ויותר ממנו ומשלטונו. ארדואן ינסה למעשה לכונן בטורקיה משטר נשיאותי דה-פקטו, שעליו הוא רמז כבר בעבר.

האם ינסה למצב את עצמו כמנהיג העומד ברשות עצמו? ראש הממשלה דבוטאולו(צילום: EPA)

ואולם, לטורקיה יש גם ראש ממשלה. אחמט דבוטאולו, שהואשם בחוסר כריזמה ויכולת פוליטית לאחר ההישג הנמוך-יחסית שאליו הוא הוביל את ה-AKP בבחירות של יוני 2015. כעת יוכל דבוטאולו לזקוף לזכותו הישג אלקטורלי. בעקבות זאת, מעניין יהיה לעקוב אחר מערכת היחסים בינו לבין הנשיא. האם ינסה דבוטאולו למצב את עצמו כמנהיג העומד ברשות עצמו, או שיוסיף למלא את התפקיד שמייעד לו ארדואן?

יחסי ישראל-טורקיה לאן?

נקודה מעניינת נוספת שעלינו כישראלים לשים אליה לב היא שאלת מינויו של שר החוץ הטורקי. בתקופת הביניים שבין שתי מערכות הבחירות מונה לתפקיד פרידון סינירליאולו - בכיר במשרד החוץ הטורקי שכיהן בעבר כשגריר בישראל וששימש כאיש הקשר המרכזי של ישראל לטורקיה מאז משבר המשט לעזה ב-2010. בירושלים ראו מינוי זה באור חיובי וטרחו להבהיר זאת לטורקים בפומבי.

אם יישאר סינירליאולו בתפקידו, יהיה לישראל בן שיח נוח בצמרת השלטון הטורקי, והדבר עשוי לסייע לשיקום היחסים בין המדינות, בהינתן החלטה פוליטית בירושלים ובאנקרה לעשות כן. בנוסף, מינויו של דיפלומט מנוסה לתפקיד שר החוץ אולי יעזור לטורקיה גם לשקם את מעמדה במזרח התיכון, שספג מכות קשות בשנים האחרונות.

ואולם, עבור טורקים רבים תהיה זו נחמה פורתא בלבד. צהלות השמחה שנשמעו ברחבי טורקיה בחודש יוני, עת היה נראה שארדואן יורד מעט מגדולתו, לא יישמעו עוד בקרוב. במקומם, אנו צפויים לשמוע מצד רבים בציבור הטורקי קולות גוברים של חשש לעתיד הדמוקרטיה במדינה. 

ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית , ומרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים