שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מנוטרלים משלטון החוק
    במדד השלום התברר כי מי שנתנו ציון גרוע לצה"ל, לשב"כ או למשטרה על אופן התמודדותם עם גל הטרור הנוכחי גם נטו לתמוך יותר בלקיחת החוק לידיים. כמו כן, מבין מי שענו שהענישה לה זוכים מחבלים פלסטינים כיום היא מקלה, רוב בולט תמך בלקיחת החוק לידיים

    המציאות הנוכחית שבה פעם אחר פעם אזרחים ישראלים שנקלעים לזירות פיגוע מנסים להרוג בידיהם מחבלים פלסטינים או מי שנחשדים ככאלה, גם לאחר שנוטרלו ונלקחו מהם כלי נשקם, מזעזעת כל ישראלי אשר עקרון שלטון החוק מהווה עבורו מצפן. מטרידה במיוחד ההיסחפות המתלהבת, הלכאורה-ספונטאנית, להריגה של בן אדם אחר - חמורים ככל שיהיו מעשיו - המהווה הפרה מהירה אך מודעת של הלכת תשתית במסורת היהודית ועקרון יסוד במשטר הדמוקרטי - "לא תרצח". מה יכול להסביר תופעה זו, אשר הולכת והופכת לנפוצה בגל הטרור הנוכחי?

     

    עוד דעות ב-ynet:

    לימודי שואה - לא בבית ספרנו?

    עיוות העובדות - זה מה ששקוף

    בנות המתגייסות לצבא בונות את המדינה

    על סימון מוצרים והטלאי הצהוב

    לעצור את התיאבון של "האח הגדול"

     

    במדד השלום של חודש אוקטובר, שנערך בשבוע שעבר, לא פחות מ-53% מהיהודים הסכימו עם האמירה ש"צריך להרוג במקום כל פלסטיני שעשה פיגוע נגד יהודים, גם אם הוא נתפס וברור שאינו מסכן את הסביבה". היו קבוצות חברתיות שתמכו בכך יותר מאחרות: בימין כשלושה רבעים תמכו בלקיחת החוק לידיים; מצביעי ש"ס, ישראל ביתנו, הבית היהודי והליכוד, כמו גם חרדים ומסורתיים, נטו לתמוך בכך באופן בולט; ואולי מטריד מכל, כ-70% מן היהודים בני 18 עד 24 תמכו בכך.

     

    מדליקים נרות לזכרו של הפטום זרהום, אזרח אריתריאה שנהרג בלינץ' בבאר-שבע (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    מדליקים נרות לזכרו של הפטום זרהום, אזרח אריתריאה שנהרג בלינץ' בבאר-שבע(צילום: הרצל יוסף)

     

    אולם לא פחות מעניין הוא הממצא שתמיכה לא מועטה בלקיחת החוק לידיים קיימת גם בקבוצות שלכאורה, אם היינו מסתמכים על השיח הלעומתי השגור בישראל, לא היו אמורות לתמוך בו: כרבע ממצביעי מרצ והמחנה הציוני וכמחצית ממצביעי כולנו ויש עתיד תמכו בהריגת מחבלים מנוטרלים, כמו גם כמחצית ממי שהגדירו עצמם חילונים. מסתבר כי הכרסום בעקרון שלטון החוק משתרע לאורכה ולרוחבה של הציבוריות היהודית בישראל, גם בקרב קבוצות אשר רגילות להציג עצמן כדמוקרטיות לעילא.

     

    לאור תוצאות אלה, בדקתי האם התמיכה בהריגת המחבלים מעידה על אי אמון בכוחות הביטחון או נובעת מתפיסה שהעונשים שמוטלים על המחבלים הפלסטינים קלים מדי ומשום כך עדיף לתת "היתר" לענישה חמורה יותר בשטח. ואכן, מי שנתנו ציון גרוע לצה"ל, לשב"כ או למשטרה על אופן התמודדותם עם גל הטרור הנוכחי גם נטו לתמוך יותר בלקיחת החוק לידיים. כמו כן, מבין מי שענו שהענישה לה זוכים מחבלים פלסטינים כיום היא מקלה, רוב בולט תמך בלקיחת החוק לידיים.

     

    תוצאות הסקר ראוי שיהוו קריאת השכמה למנהיגות החברתית והפוליטית של כלל הקבוצות המרכיבות את הפסיפס הישראלי, והשעה דוחקת במיוחד בהתחשב בתמיכה הרבה שיש ללקיחת החוק לידיים בקרב צעירים. יש צורך באמירה ציבורית ברורה, כזו שאינה יכולה להתפרש לשני פנים, שעקרון ההגנה העצמית תקף רק

     כל עוד המחבל מהווה סכנת חיים מיידית ולא רגע אחד לאחר מכן. צריך להבהיר כי השמירה על העיקרון שלפיו לרשויות המדינה בלבד הסמכות לשפוט ולהעניש אינה בגדר מותרות אשר ניתן או רצוי להפר אותה בזמנים של מתיחות ביטחונית. הפרה שכזו עלולה להוביל למציאות שלא תהיה רצויה גם בעיני מי שמוכנים כיום "לכופף" את העקרון הדמוקרטי.

     

    כדאי גם שההנהגה הישראלית תבהיר לאזרחים מדוע לקיחת החוק לידיים אינה רצויה מבחינות מעשיות. כמו שהוכיח מקרה הלינץ' באזרח הזר בבאר שבע שזוהה בטעות כמחבל, חריצת הדין בשטח עלולה להוביל לטעויות הרות אסון שאין מהן דרך חזרה. עשיית ה"צדק" על ידי ההמון המוסת גם אינה מוצדקת לאור מאמצי הענישה הכבירים של מערכת הביטחון כלפי המחבלים, ובגלל העומס שהיא מטילה על המשטרה והצבא בתקופה עמוסה ממילא.

     

    חנן כהן הוא חוקר במרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. מדד השלום נערך על ידי פרופ' אפרים יער ופרופ' תמר הרמן בחסות אוניברסיטת תל-אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: באדיבות המכון הישראלי לדמוקרטיה
    חנן כהן
    צילום: באדיבות המכון הישראלי לדמוקרטיה
    מומלצים