שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בין ציפורים לבלשיות: על הרומן "גוזל"
    גיבורה בלשית לסבית היא ייצוג חשוב ופורץ דרך בספרות הבלש הישראלית. בנובלה "גוזל" מאת ארנה קזין צפרית שנקלעת לחקירת תינוקת שנעלמה, משחקת היטב עם חוקי הז'אנר - אך מאכזבת מעט בסיום העלילה
    בראיון שערכתי עם הסופרת ארנה קזין לרגל צאת ספרה "לטפס על ההר או: איך לכתוב" בתחילת השנה, סיפרה שהבינה כי היא כותבת, בין השאר, "כדי להעניק מרחב וקיום לחלקים שלי שמושתקים בחיים שמחוץ לכתיבה. הצדדים שאסור להם לבוא לידי ביטוי במערכות היחסים שלי עם העולם הממשי. לא רק הצדדים האפלים, אלא גם הנרגשים. כל מה שאינו תרבותי, אולי כל מה שמרוסן". משהו מהאמירה הזאת מוצא את ביטויו ברומן הבלשי הראשון שכתבה קזין, "גוזל" - הראשון בסדרה שהגיבורה שלו היא אליאנה דוידוב.

     

    לא, אינני מתכוון לניתוח של דמותה של קזין עצמה בהתבסס על התכנים שמופיעים בספר, אלא לכך שאליאנה, צפרית בעלת שם, המוצאת עצמה במרכזה של תעלומה בלשית, מבטאת בדמותה הבדיונית ובאופן שבו המציאות מכניסה אותה כמעט בעל כורכה למהומה נפשית, את אותה אמירה של קזין כלפי היחסים שלה עם הכתיבה.

    "גוזל". נובלה בלשית יחידה מסוגה ()
    "גוזל". נובלה בלשית יחידה מסוגה
     

    אליאנה הגיבורה שבה לישראל לאחר שהות של שלושה חודשים בהודו, כשחקרה את המאינה, ציפור שזורעת הרס ומתרבה בקצב מסחרר - גם בתל אביב - ומסכנת בכך את המשכיותם של זנים אחרים, בדגש על הדרורים. היא מגלה את חברתה הטובה, רות, במצב נפשי רעוע, וזו מספרת לה שבתה התינוקת נחטפה. עד מהרה מתברר שברקע ההיעלמות של התינוקת, המדינה סוערת עקב גל חטיפות של תינוקות בדרום הארץ, וכיוון שרות לא מצליחה לתפקד כלל, אליאנה לוקחת על עצמה את המשימה למצוא את התינוקת הנעדרת.

     

    החלטה זו מובילה אותה להימצא בשלל סיטואציות מאיימות ומסוכנות, וליצור קשרים עם פסיכיאטר מסתורי ועם חוקרת משטרה שממנה היא נרתעת ושאליה היא נמשכת בה בעת.

     

    כן, אליאנה, גיבורת הסיפור, הבלשית, היא לסבית. הייצוג הזה חשוב ומשמח, אפילו פורץ דרך בהקשר של ספרות הבלש הישראלית, והוא נכנס למסורת של ספרות בלשית שבה הגיבורות הן נשים, ובאופן ספציפי יותר - נשים גאות. לא משהו שאנו נתקלים בו בישראל דרך הספרות המתורגמת, אבל הוא בהחלט קיים.

     

    היותה של אליאנה לסבית הוא משני למהלך המעניין באמת מהבחינה הספרותית ומבחינת הז'אנר של הסיפור שטמון בכך שהגיבורה היא כלל לא בלשית. הצפרות איננה תחביב כי אם מקצוע ותשוקת חיים עזה שלה; אל התעלומה המצמררת היא נסחפת בשל דאגתה לשלום התינוקת של חברתה הטובה, וכל זה קורה במקרה, בעוד אליאנה עצמה תוהה שוב ושוב על מקומה, תפקידה והאחריות שלה במאזן האימים הזה.

     

    אמנם היא מפתחת חושים בלשיים תוך כדי פעולה, ומגלה בעצמה תעוזה ויכולת התבוננות רחבה, אך אלו תוצר נלווה של פעולותיה ולא תכונות בסיסיות של דמות הבלש שאנו רגילים לקרוא על אודותיו בסיפורים אחרים בז'אנר.

     

    קזין משתמשת בנקודת המוצא הזו של דמות הגיבורה כדי להבנות סוג אחר של בלשית; כזו שקרובה יותר לקוראים ולקוראות של הספר, שאינם בלשים בעצמם. כל אדם יכול להפוך בחייו לבלש, אומרת לנו קזין, אך עבור אליאנה - שוודאי בספרי ההמשך תבטא בצורה מעמיקה ומעניינת יותר את מאפייני הבלש המסורתיים - מדובר במהלך משנה חיים.

     

    לראשונה עליה לצאת מאזור הנוחות שלה, מהעיסוק הבודד, המנוכר, האגואיסטי אפילו (ועניין האגואיזם שלה עולה מספר פעמים בסיפור); לעזוב את הציפייה הדוממת בציפורים, לא להניח לטבע "לעשות את שלו" בלי להתערב, ולהיות אקטיבית ממש. לפעול. להשפיע על המציאות. לא לומר - הדרורים נכחדים, המאינה הורגת, אלא לצאת נגד ההרג וההכחדה של תינוקות, לתפוס את העבריין, להציל את האנושות בזעיר אנפין שהיא חלק ממנה.

     

    אם נחזור לפתיחת הרשימה ולאמירתה של קזין, מעניין לראות כיצד אליאנה נדרשת, כמו מתוך דחף בלתי נשלט, להעניק קיום לחלקים שבה שמושתקים, שאינם באים לידי ביטוי במערכת היחסים שלה עם העולם הממשי. בפראפרזה על דבריה של קזין, כשהגיבורה שלה נחשפת לצדדים אפלים ונרגשים של בני האדם, היא מוצאת עצמה - במהלך שלתחושתי ישתכלל בספרים הבאים בסדרה - נאלצת להכיר במה שמרוסן אצלה, באופן שבו היא תופסת את המציאות ומתייחסת אליה, ועל פי מסורת ספרות הבלש, נפרץ משהו בסכר הרגשי שהציבה בלבה.

     

    על אף שגיבורת הסיפור אינה בלשית של ממש, העלילה והסגנון משמרים מאפיינים ומוטיבים של הז'אנר. כך למשל, כצפוי, יש לגיבורה הרגלי עישון ושתייה מאסיביים, לצד תה שחור קבוע שהיא נוהגת לשתות. רמזים לגבי אפשרויות פענוח התעלומה שזורים לאורך הטקסט במקומות חבויים, ואפילו לספר שהניחה רות, אם התינוקת הנעדרת, בחלון הראווה של חנות הספרים שלה ביום שהתינוקת נעלמה, "בדם קר" מאת טרומן קפוטה, מהדהד לאימה שבסיפור המעשה (ספרו של קפוטה הוא רומן לא בדיוני המתאר פרשיית רצח).

     

    גם התיעוד הפרטני של רחובות העיר תל אביב שבהם מתרחשים חלק נכבד מהחיפושים והחקירות של אליאנה, מהווה מאפיין רווח בז'אנר.

     

    קזין מצליחה לעורר את הדחף להוסיף ולקרוא מתוך עניין רב במתרחש ובפיתרון התעלומה, וניסיונה הרב בכתיבת סיפורים קצרים ומסות (ולא רומנים עלילתיים) תורמת להתמקדות וליכולת הצמצום העלילתי שמקנים לסיפור את אפקט הדריכות החשוב כל כך. הטון שבו היא נוקטת (הספר נמסר בגוף ראשון) הוא ענייני לרוב, ומשתברים בו לעתים תהיות אמוציונאליות ופרצי נרגשות עזים.

     

    ההיצמדות לעולם הציפורים שמופעיו בסיפור מתפקדים כאנלוגיים

    וכמקור להשוואה אל מול ההתרחשויות בעלילה (כמו תפקידו של הקן) - בעייתית לעתים, כיוון שהיא ברורה מדי, ודומה כי מהלך זה מונע הרחבה והעמקה בדמותה של הגיבורה.

     

    אולם אסייג מעט ואציין כי זהו גם מהלך מתבקש במידה מסוימת, דווקא משום שהגיבורה אינה בלשית, אלא בראש ובראשונה צפרית - ולכן, כיוון שהסיפור נמסר מנקודת מבטה = כך גם ההקשרים שהיא מבצעת יהיו צמודים לעולם הציפורים, בעוד קזין משתמשת במערך הזה להעלות סוגיות הנוגעות לאימהות, לבית, לאלימות וליחסי כוחות.

     

    פיתרון התעלומה בספרות הבלש מלווה בהשתאות, הפתעה, אנחת רווחה, אך גם באכזבה על כך שהסיפור הגיע לקצו. אולי בשל כך ממהרים הסופרים לסיים את הספר לאחר הגילוי. כך קורה גם ב"גוזל", אך דומה כי במקרה זה החתירה לסיום מורגשת פי כמה, ודווקא משום שאליאנה אינה בלשית, כאן ציפיתי להשתקעות משמעותית יותר - גם מבחינת היקף - באופן שבו התעלומה ופתרונה השפיעו על הגיבורה. אולם על אף זאת, קזין מותירה אותנו סקרנים ומגורים להמשך עלילותיה של הבלשית בהתהוות, שכמו גוזל, גם עליה מוטלת המשימה להרים את ראשה וללמוד לעוף.

     

    "גוזל", מאת ארנה קזין. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 160עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ינאי יחיאל
    ארנה קזין. על הכתיבה ועל הבלש
    צילום: ינאי יחיאל
    מומלצים