בגיל 86 כוהנת הפלדנקרייז ממשיכה ללמד

כשנעמי דורון יושבת בלובי של בית הדיור המוגן בסביון בו היא מתגוררת, אין רגע ללא הפרעה. בזה אחר זה ניגשים אליה השכנים, האחד מתלונן על כאבי גב, השני מחזיק את המותן, שלישית מספרת שהרגליים לא יציבות כל כך. היא מקשיבה, מתבוננת, ומחלקת להם המלצות להפגת הכאב. פעמיים בשבוע היא גם הופכת את ההמלצות למעשים. כאשר יחד בשעורי התרגול הם חוזרים ומתרגלים את עקרונות הפלדנקרייז, מפוגגים את הכאב, מחזירים את התנועה לגוף ומשפרים את איכות חייהם, בשלב שבו רק מעטים מאמינים שניתן עוד לשפר ולהציל משהו.

עוד במדור 60 פלוס:

לא מפסיקה לתרגל וללמד. נעמי דורון

שליחות: להציל מכאב  

זוהי נעמי דורון, מי שכונתה לפני שנים הכוהנת הגדולה של הפלדנקרייז. דורון למדה ישירות מהוגה ומפתח השיטה, משה פלדנקרייז, וגם היום, כשהיא בת 86, היא ממשיכה להנחיל את הידע שלה.לכל מי שרק מוכן לשמוע. עבורה מדובר בשליחות ומטרתה להציל את העולם מבעיות גב.

"נניח שאתה רוצה לשאוב מים מהבאר", היא מוצאת מטאפורה מימים עברו. "אתה אמור לזרוק דלי קשור לחבל, ועושה הכל כדי להרים אותו באופן אנכי, כדי שלא תאבד טיפה וכדי שתוכל למשוך בקלות. אם תמשוך את החבל מעט הצדה, יישפכו לך מים, ויהיה קשה להרים, וסביר להניח שתיכשל. זה בדיוק מה שאנחנו עושים עם הגוף שלנו במשך שנים. בפלדנקרייז אנחנו אומרים: דע מה אתה עושה, כדי שתוכל לעשות מה שאתה רוצה".

החיים מזיקים לגוף

דורון, שעסקה בפעילות גופנית מאז ילדותה, הגיעה לפלדנקרייז בשנות הששים, כשעוד היה בחיתוליו בארץ. היא למדה בווינגייט, עברה בין ענפים שונים כמו אלכסנדר ויוגה, ואז חזרה לאהבתה הגדולה, אהבה שבמסגרתה גם הוציאה לפני שנה וחצי ספר, "גוף האדם: מדריך למשתמש". במקביל, ממשיכה ללמד עוד ועוד אנשים את השיטה שבה לומדים להכיר את הגוף וחוזרים לבסיס החשוב: בתנועה, ביציבה, בישיבה.

גם כשהגיעה לבית הדיור המוגן, מגדלי הים התיכון, דורון לא הפסיקה ללמד, "העניין הוא", מסבירה דורון, "שבמשך השנים אנו פשוט מזיקים לעצמנו באופן שיטתי. החיים המודרניים מיצרים לנו "פינוקים": אנו עוברים להשתמש באצבע בודדת כדי לחממם את החדר, רבים משתמשים באצבע אחת בלבד כדי לכתוב במקלדת ו"מתפנקים" בכיסא מרופד. אנחנו  זונחים את כל המערכת שצריכה להחזיק את גופנו".

"כשאני מסתכלת על רוב הקהל הבוגר, גם אלה שלא נוצרו אצלם נזקים, הגב שלהם עגול. לכן השכמות מתרחקות, הצוואר מכופף ולדברים הקטנים האלה, שכאילו לא נחשבים, יש משמעות. מה שנחוץ הוא להתבונן אל עצמי ולבחון: מה אני עושה ואיך אני עושה".

איך בנויה ישיבה נכונה

בשביל להסביר על הבסיס פונה דורון לעולם החי החף מנזקי הקידמה."אם נתבונן על כלב, שיושב ברחוב, נראה שהוא יושב על רצפת האגן, תומך ברגליים האחוריות והגב שלו נוטה קדימה אבל ישר כמו שצריך להיות גב. כשאנחנו יושבים, אנחנו אמורים להישען על כפות הרגליים, והאגן נמצא עם בסיסו על המושב. שתי הנקודות האלה אמורות להחזיק את עמוד השדרה ישר, ולחסוך לנו תמיכות".

"דבר ראשון, לשבת זקוף", אומרת דורון, "דבר שני, זה לשבת על רצפת האגן. כלומר, ממש על איברי המין. לשים לב לרגלים: ברכים ברוחב האגן, עקבים מתחת לברכים והרגלים הן שנושאות את משקל הגוף. אם ילמדו כבר מהגן לשבת ככה, זה יחסוך המון סבל מבני אדם. שלישית, אני חושבת שישיבה על הפינה של הכיסא יעילה יותר מאשר על קדמתו".

תרגול לא לוקח הרבה זמן. "אני ממליצה לתרגל בכל יום מנה של לפחות 30 חזרות ברצף. לספור עד שלוש ולהתחיל שוב. זה לא לוקח הרבה זמן, רק 2-3 דקות. נוסף על כך, צריך לחשוב כל הזמן מה אתם הולכים לעשות, לדבר עם הגוף ובעיקר, לא לעשות בכוח. לא להגיע לקצה גבול היכולת ולכאב אלא טיפה פחות".

יציבה נכונה גם בעלייה במדרגות

תרגול זה כל הסיפור

"מי שמתמיד מגלה שזה עוזר לו", היא מבהירה. "אין חוכמות. פשוט צריך להשקיע ולהתמיד. אנחנו רוצים לחולל שינוי בהרגלי השרירים. הרגלים של שנים. זה לא שינוי קטן וצריך והגוף לא עושה את זה בין רגע. צריך התמדה, צריך סבלנות. זאת הדרך".

"נניח שאנחנו לא פותחים דלת מסוימת הרבה זמן. מה יקרה לצירים? הם יחרקו. בדיוק אותו דבר קורה לגוף שלנו. במשך שנים, בגלל שאנחנו לא ממש זקוקים לתנועות האלה, אנחנו לא מקפידים לעשות תנועות עגולות בידיים, ברגליים, בכתפיים. בקיצור, במפרקים. ואז זה הגוף בעצם מעלה חלודה. חשוב לחזור לזה, להתאמן גם כשלא מרגישים את הנזקים".

התוצאה, מבטיחה דורון, תשפיע לא רק על הגב ועל היציבה, אלא הרבה יותר מזה. "הנשימה משתפרת. הראייה משתפרת. אין תחום או חזית שאנחנו לא נוגעים בהם", היא מסבירה בחיוך. "אנחנו פשוט משפרים את השימוש במערכות הטבעיות. בצורה כזאת מגיעים אפילו לשיפור רב באיכות החיים".

צפו בנעמי דורון מסבירה ומדגימה איך יושבים נכון: