לגעת בתל אביב של פעם. פרויקט מיוחד

גדלה תל אביב, מסביבה פרוורים, הכל בה תוכנן ונבדק.

נבנו בה כבישים נשכחו השקמים, והלבין אז ראשם מאבק.

הכל כאן נבנה בקצבו של הדור - חנויות ובתי שחקים,

אך רק אם נפנה מבטנו אחור, ניזכר בשקמים ירוקים.

מדהים לחשוב שכבר לפני יותר מ-60 שנים כתב יצחק יצחקי את "גן השקמים", השיר המפורסם רווי הנוסטלגיה שמתרפק על תל אביב הקטנה של פעם. אינספור מנופים עלו על חולות העיר הלבנה מאז, והפכו אותה לבירת המסחר והתרבות של ישראל - ואת השיר לרלוונטי עד עצם היום הזה.

רגע לפני עוד שינוי משמעותי במיוחד בפניה של העיר, עם השטחת כיכר דיזנגוף, חזרנו אל המבנים האיקוניים של תל אביב בפרויקט מיוחד של "אז והיום". האם השתפרו פני העיר מאז או שאתם מתגעגעים לאחוזת בית? צפו בתמונות ודלגו בין תחילת ואמצע המאה הקודמת לימינו אנו.

תיאטרון הבימה - מ-1962 ל-2016 | צילום היסטורי: משה פרידן, לע"מ

דווקא בימים של מחלוקת תרבותית ושסע בעם שגרר את הפוליטיקה אל התיאטראות, הטלוויזיה והרדיו, נפתח עם התיאטרון הלאומי שנחנך בתל אביב ב-1945 (אחרי שנוסד במוסקבה בתחילת המאה ה-20) ובשנת 1962 הציג, כפי שאתם רואים, את העיבוד התיאטרלי של "אמיל והבלשים" וגם את "משפט הקופים", המחזה המבוסס על לימוד תורת האבולוציה של דרווין.

"הבימה" הוא אחד המבנים המדגים באופן מרשים בעיר את שימור החזות והדמיון למבנה ולתכנון המקורי. עם זאת, המבנה בעיצובו הנוכחי של האדריכל רם כרמי, זכה לביקורת חריפה - ביקורת עליה השיב ב"שיישקו לי בתחת".

בית העיר - מ-1938 ל-2016 | צילום היסטורי: זולטן קלוגר, לע"מ

בית העירייה הישן נבנה ב-1925 ושימש במשך כ-40 כמשכנה של עיריית תל אביב, עד להעברתה לכיכר מלכי ישראל. כיום שוכן במקום מוזיאון לתולדות העיר. במסגרת הכרזת אונסק"ו על מתחם ביאליק כחלק מ"העיר הלבנה" והפיכתה לאתר מורשת עולמית, שופץ המבנה ושוחזר.

עיריית תל אביב - מ-1980 ל-2016 | צילום היסטורי: יעקב סער, לע"מ

משכנה הנוכחי של עיריית תל אביב משמש אותה כבר מאמצע שנות ה-60. מדובר במבנה ברוטליסטי שהוקם בשנות ה-50 (בדומה למבנה בית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בעיר), והושפע מהזרם הארכיטקטוני הבולט והמאסיבי של אותה תקופה בעולם. לפני כעשור ובסמוך לחגיגות המאה לעיר שופץ המבנה. שימו לב למגדל גן העיר המציץ מאחורי העירייה, שבתמונה משנת 1980 עוד לא היה קיים.

עם זאת, כבר מימיה הראשונים של הכיכר שלמרגלות העירייה (כיכר מלכי ישראל ששמה הוסב לכיכר רבין לאחר הרצח), שימש המקום להפגנות ועצרות. בתמונה מ-1980 ניתן לראות שלטים עליהם נכתב בין היתר "פועלי ישראל להצלת המשק", "האדם העובד ינצח" ו"עם ההסתדרות למען העתיד". משמאל למדרגות העירייה ניתן לראות במה עליה נערכה הפגנה של ההסתדרות.

דיזנגוף סנטר - מ-1976 ל-2016 | צילום היסטורי: יעקב סער, לע"מ

התמונה המיוחדת שמשמאל צולמה בעיצומה של בניית מרכז הקניות הגדול הראשון של תל אביב, ושנה לפני פתיחת "דיזנגוף סנטר". הרעיון של היזמים - משפחת פילץ ושמואל פלאטו שרון, היה ליצור מתחם מקורה שישולב בתוואי הרחוב. האדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר הגשימו את הפנטזיה בצורת המעברים הרב-מפלסיים המוכרים שבתוך המבנה, המחברים בין הרחובות שמקיפים את מרכז הקניות.

עם ובלי קשר למשברים כלכליים כאלה ואחרים ולסיבות נוספות כדוגמת משברים ביטחוניים ופיגועים, בכ-40 שנות קיומו ידע "דיזנגוף סנטר" שנים טובות יותר ופחות. בשנים האחרונות עלתה קרנו שוב ומרכז הקניות, שוב, זוכה להצלחה מרשימה.

שדרות רוטשילד - מ-1910 ל-2016 | צילום היסטורי: לע"מ

עכשיו נעשה קפיצה בזמן יותר ממאה שנים אחורה, אל תחילת המאה ה-20. במערב רחוב רוטשילד הוקם הקיוסק הראשון של העיר, בגודל של 2 מטרים על 2 בלבד. המבנה המקורי של הקיוסק המשושה עשוי העץ לא שרד זמן רב, ונאלץ לעבור שיפוצים תכופים בשל תנאי מזג האוויר, ובעיקר הלחות והמלח שהגיעו מן הים.

עם הקמתו הסכים הוועד של תל אביב שיימכרו בו משקאות קלים בלבד, אולם בהמשך נמכרו בו גם משקאות חריפים. קיוסקים דומים נבנו גם ברחובות אלנבי ולילינבלום, אך כמסקנה מבניית זה הראשון, החדשים יותר נבנו מבטון.

נמל תל אביב - מ-1948 ל-2016 | צילום היסטורי: זולטן קלוגר, לע"מ

מבנה עתיק נוסף שתועד הוא המנוף בנמל תל אביב הישן. בתמונה ההיסטורית שלפניכם ניתן לראות את בני הנוער של עליית הנוער מאירופה מגיעים לתל אביב אחרי השואה, זמן קצר לפני הקמת המדינה ב-1948.

כחלק משיפוץ כללי שעבר הנמל בתחילת העשור הקודם, שוחזר המנוף המקורי שניתן לראות בתמונה מ-1948. כיום הוא אינו פעיל אלא משמש רק כפסל סביבתי וזכר לימי הנמל הישן.

כיכר דיזנגוף - מ-1938 ל-2016 | צילום היסטורי: לע"מ

לסיום נחזור לסיבה שלשמה פחות או יותר התכנסנו ליצירת כתבה זו, כיכר דיזנגוף המוגבהת ממנה ניפרד בקרוב, לאחר שתושטח ותחזור אל מפלס הרחוב. הכיכר ששמה האמיתי הוא כיכר צינה, על שם רעייתו של ראש העירייה הראשון, הוגבהה ב-1978 ומשנת 1986 פעלה במקום מזרקת "אש ומים" של האמן יעקב אגם.

במסגרת תוכנית החזרת הכיכר אל מפלס הרחוב שתצא לדרך בקרוב, תוצא המזרקה ממנה ושטח הכיכר יצומצם משמעותית. האם תתגעגעו אל המבנה הנוכחי שלה? ימים יגידו.